כתב סופר גיטין חולין רסג

דיש יד לפיאה הלא מדצריך הכא חזק' קמה משמע בלא"ה לא מחמירי', ולהנ"ל א"ש דווקא כאן שיש לבעה"ב רוב מסייע צריך חזקת חיוב דקמה עיין וק"ל. ספק איסור להחמיר פי' רש"י דעון מיתה הוא לא סמכי' אחזקה נראה דלולי שהי' עון חמור כ"כ סמכינן אחזקת פטור דעיסה ומ"ל לרש"י דחזק' פטור חזקה גמורה היא וסמכי' עלה לאיסור לולא שעון מיתה הוא, ועיין תשוב' פ"מ ח"א סי' ט"ו דמייתי מכאן ראי' דאין סומכי' על החזק' בספק איסור, וכבר צווח עליו בפמ"ג בפתיחה להלכות טריפות דליכא ראי' מכאן דטעמא משום דעון מיתה הוא ומביא הרמב"ם דג"כ כתב טעם זה כרש"י עיי"ש שהאריך למעניתו בענין חזקה בספק איסור עייש"ה הם קלורי' לעייני' בענין זה. ועיין ר"ן נדרים בסוגיא יש יד לצדקה שהשיב על הרשב"א דס"ל דספיק' ש"ס שם להחמיר דספק איסור הוא מש"ס כאן מוכח דלא מחמירי' רק משום דאיכא חזק' חיובא דקמה, ואי ספק איסור הוא למאי צריך חזק' חיוב והו"ל לש"ס לתרץ ספק עניי' איסור הוא וע"כ כיון שנוגע לממון ספק ממון הוא ולקולא עיי"ש, וצ"ל להר"ן הא דלקמן קרבן אשתי דחייב משום ספק איסור הגם שיש בו הוצא' דממון, אינו דומה דשם שרוצי' לכנוס למקדש אמרי' אל תכנס מספק שמה משנתגייר' ילדה ואם רוצי' לכנס ע"כ להביא קרבן ואין אנו דכי' לחייבה קרבן רק אם תכנוס למקדש אם לא וספק להחמיר כא תכנוס וע"כ אם רוצ' לטהר עצמה צריכה קרבן וכן י"ל בחלה אין זה ממון דלא יאכל מעיסה וספק איסור הוא ואם רוצה לאכול יפריש משא"כ בספק לקט ובספק יש יד לצדקה אין אנו דני' רק אם יוציא ממון משלו וחיובא דממון איכא אמרי' ספק ממון להקל ועיין ושיטת רשב"א נ"ל דס"ל דווקא בספק לקט דמצוה זו נאמרה על ממון אמרינן שלא אמרה תורה מתחלה מצוה זו רק בוודאי ולא בספק כיון שכל ספק ממון להקל למוחזק בו ואם לא יתן מספק לא עבר המצוה מספק דמעיקר' לא נאמרה מצוה על הספק, משא"כ ביש יד לצדקה דאיכא משום נדר מוצא שפתיך תשמור ודבר זה לאו לנדר ממון נאמר והרי היא ככל המצות שצריך להחמיר בספק ואם יקרה שנוגע לענין ממון לא יקיל מספק דספק איסור היא וצריך להחמיר בו ככל ספק איסור ומצוה והרי מוצא שפתיך תשמור נאמר גם על הספק כנ"ל וזו סברא נכונה שוב הראוני בריטב"א יבמות גבי כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה שכתב דלא נאמר המצוה על הספק מעיקרא כיון שיש בו ממון עיי"ש וזה ממש כסברתי ושמחתי ועיין, עיין בקצה"ח בקונטרס הספיקו' בענינים אלו, ונאמר לי שבספר ברוך טעם ג"כ אריכת דברים בענינים אלו עיין שעה"מ פ"ט מהלכות מעשר, ועיין תשובות חתם סופר סי' ט"ש. ודע דיש לעיין כפי המבואר בקידושין ו' ע"ב דבנתינת תרומה יוצא במתנה ע"מ להחזיר ועיין יו"ד ס"ס רל"ח דנשבע לתת לפלוני יוצא ע"מ להחזיר ועיין סי' רנ"ה סעי' י"ב ובש"ך ס"ק כ"ה, א"כ בספק מתנו' יתן ע"מ להחזיר ויצא ספק מצות נתינה ואין מחסר ממון ואמאי קתני פטור וצל"ע. ע"ב קמה אקמה רמית לי' וכו' עיין תשובות חתם סופר סי' ט"ש שכתב דע"כ ס"ל לראשוני' בסוגי' דבדרי' כדמסיק קמה אקמה רמית לי' היינו טעמא דס"ל דווקא בלקט ובפיאה אמרי' צדק משלך משא"כ במתני' וצדקה וכדומה וכה"ג כתב הנמוקי יוסף ב"ב פ' יש נוחלין עיי"ש בתשובה ותמצא נחת ולפמ"ש לעיל י"ל דס"ל דהיכי דאיכא ט"ה לבעלי' ואם תפס מדינא מפקינן מיני' לא אמרי' צדק משלך ודווקא בלקט וכדומה דליכא ט"ה ולכן דווקא קנה אקמה רמית לי' כנ"ל וק"ל, ועיין בתשוב' הר"י מיגאש:

לוי זרע בכשור וכו' ראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכתב דלכן מפרש בכשור דבאמת דרשי' מלעני ולגר וכו' להזהיר העני על שלו ול"ל דרש דתעזוב ולא לעטלפי' וכו' רק דבשור הי' ח"ל וכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל לכן פסק ר"ש להקל בכשור, ובזה מיושב דברי ש"ך בש"ע יו"ד סי' של"ב דכתב על דין ש"ע דבמקום שאין עניים לוקח לעצמו כיון שבחו"ל דרבנן וצ"ע לכאורה ולהנ"ל א"ש אלו דבריו הקדושים וש"י. לעני ולגר תעזוב ולא לעורבי' ולא לעטלפי' וכו' עיין אריכות בדינים אלו בספר פאת השולחן מהגאון בעל תקלין חדתין גאון ישראל וקדושו נשיא ארץ ישראל זצ"ל. סליק חי' פרק הזרוע בריך רחמנא דסייען עד כאן חי' פרק ראשית הגז לא הספיק ליתן לו עד שצבאו וכו' פי' רס"י משו' דמזיק מתנות כהונה פטור, ותוס' הקשה עליו דא"כ מאי חידש ר"ח דאמר מזיק מתנות כהונה