כתב סופר גיטין חולין רסא

הוא מעיקרא עיי"ש, וי"ל לפ"ז דקושי' ש"ס מדאמר ע"מ לאו שיורא, והא קתני בברייתא המתנו' שלו ואם משום תנאי מועיל וס"ל בדבר שבממון תנאו קיים הול"ל צריך ליתן לו המתנות וע"כ דשיור הוא ולכן אמר המתנות שלו וקשה על דתירץ ע"מ לאו שיור כנ"ל וק"ל. מר סבר ע"מ שיורא ומ"ס ע"מ לאו שיורא הוא, הנה הרמב"ם כאן פסק דע"מ לאו שיורא ונותן לכל כהן שירצה ובבן לוי שאמר ע"מ שהמעשרו' שלי פסק דהמעשר שלו דשיורא הוא, ובפר"ח יו"ד סי' ס"א תירץ דבע"מ שהמעשר שלי ע"כ שיורא אמר דאל"ה הוי דשלב"ל ולא יוכל להתנות משא"כ בע"מ שהמתנו' שלי, וכבר צווח עליו בעל חכם צבי בהגהת ט"ז ש"ע ח"מ סי' רי"ב ועיי' דגם בע"מ שלי לא מועיל מצד תנאי ע"כ דהוי מתנה עמ"ש בתורה וג"כ נפרש דע"כ שיורא קאמר עיי"ש ועיין פלתי סי' ס"א, ואומר הנלפע"ד ליישב, בשניישב הסוגי' דבב"ב ס"ג ע"א לא מביא ש"ס כלל מפלוגתא דתנאי דהכא אי ע"מ שיורא או תנאי ופשיטא לש"ס דשיורא הוא וצריך טעם וכבר הרגישו הראשוני' בסתיר' הסוגי', ונ"ל בשנבאר במאי פליגי תנאי אי ע"מ שיורא או לא, והנה הריטב"א כתב דלכן אין מועיל כאן תנאי דלא אמר כדרך תנאי אי ע"מ שיורא או לא, והנה הריטב"א כתב דלכן אין מועיל כאן תנאי דלא אמר כדרך תנאי ע"מ שתתן לי רק ע"מ שהמתנו' שלי אין זה דרך תנאי לכן אמרי' פטומי מילי בעלמא אמר ולכן ס"ל באמת לאידך תנא דמפרשי' דשיורא קאמר אלו דבריו, ועדיין לא נתבאר לנו היטב במאי פליגי, ונלפע"ד לבאר על נכון, הנה בוודאי אין זה לשון תנאי ע"מ שהמתנות שלי וכן ע"מ שהמעשר שלי ונראה ששיורא אמר ושייך לשון שלי וכ"כ הרמב"ן בחי' ב"ב שם דלשון זה נראה שיורא, אלא דנחזי אכן אם כוונתו לשיור לא שייך ע"מ שהוא לשון תנאי רק הול"ל והמתנו' שלי והמעשר שלי ואין אנו יכולי' לפרש הלשון כראוי' פטומי מילי בעלמא קאמר, אבל נ"ל דע"מ שהמעשר שלי יש לקיים ולפרש שפיר, דוודאי יותר טוב להתנות בתנאי שאם לא יהי' כן יהי' המקח בטל לגמרי שעי"ז יעשה הלוקח כרצונו של המוכר שירא שאם לא יקיים דבריו יבוטל המקח לגמרי ויקח הכל בחזרה משא"כ בשיור אם יעכב הלוקח של מוכר לא יבטל המקח ולא יחוש כ"כ לקיים דברי המוכר לכן טוב לו להתנות בדין תנאי מלשייר לעצמו, אלא דבע"מ שהמעשר שלי אם יאמר רק תנאי בטל התנאי לגמרי דדשלב"ל הוא לכן ע"כ לומר שיור ויפורשו דבריו מעתה שמשייר המעשר לעצמו ובאופן שיעכב הלוקח את שלו בגזילה ולא יתן לו יהי' כל המכר בטל מעיקרו ויוכל לגרשו מהשדה לגמרי ולכן אומר ע"מ שהמעשר שלי היינו ע"מ כן אני מוכר לך השדה שיהי' המעשר שלי ומגופא דקרקע שייר לנפשי ואם לא תתן לי שלי ותחזק בכל אני מבטל כל המקח, וכ"ז בע"מ שהמעשר שלי אבל בע"מ שהמתנות שלי אין לפרש דבריו על נכון דהא ע"מ שתתן לי המתנות מועיל יאמר ע"מ אם טוב לי בתנאי כדי לבטל כל המקח ומה לו לסיים בלשון שלי שהוא שיור יאמר הכל בלשון תנאי ע"מ שתתן לי לכן א"א לפרש דבריו היטב אמרי' פטומי מילי בעלמא אמר ולא מועיל כלום, אלא דבאמת למ"ד מתנה עמ"ש בתורה בדבר שבממון תנאי בטל גם כאן לא אפשר לומר כולי לשון תנאי רק תנאי ושיור שמתנה שיהי' המכר בטל אם לא יתן לו מה ששייר לנפשי' ואין זה מתנה עמ"ש בתורה שהרשהו ליתן מתנות למי שירצה דהא משייר לעצמו המתנות ולא היו ללוקח מתנות מעולם רק תולה תנאי במכיר' בהמה ומהני ועכ"פ צריך לתרתי לתנאי כדי לקנוס הלוקח כשיעכב שלו ושיור צריך דאלולי כן אין מועיל התנאי ודומה לע"מ שהמעשר שלי, אבל למ"ד בדבר שבממון תנאי קיים א"א לפרש דבריו דהי' די בלשון תנאי לחוד כמובן והא"ש די"ל דברייתא דנותן לכל כהן שירצה ס"ל בדבר שבממון תנאו קיים לכן ס"ל דנותן לכל כהן דפטומי מילי אמר כמ"ש הריטב"א אבל ברייתא דס"ל המתנות שלו ס"ל כר"מ דתנאו בטל לכן מפרשי' שפיר ע"מ שיורא היינו שיור וע"מ וכמ"ש ומיושב פלוגתא דברייתות וא"ש, והא"ש דלא מייתי ש"ס ב"ב שם פלוגתא דהנהו תנאי דהתם כ"ע מודי' דע"מ שיורא הוא דיש לפרש דבריו היטב בשיור וע"מ לכ"ע, ומיושב הרמב"ם ממילא דלפי דפסק כר"י דבדבר שבממון תנאי קיים פסק שפיר כאן בע"מ שהמתנות שלי דנותן לכל כהן שירצה, אבל בע"מ שהמתנות לי שפיר פסק דהמעשר שלו דכ"ע מודי' שם זהו הנלפע"ד ליישב עיין בכ"ז היטב. גר שנתגייר וכו' עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב. י"ל דמתני' אשמעינן רבותא בתרתי דעד שלא נתגייר פטור הגם שכל בהמה ומתנות בידו עדיין מ"מ עיקר החיוב בשעת זביחה בא שנאמר מאת זובחי הזבח וסיפא רבותא אשמעינן משנתגייר