כתב סופר גיטין חולין רנז

שורת הדין שישלם ממה שיש לו ובהא גם רבנן כא הי' חולקי' רק דס"ל לדינא שמתא ממון שאין כו תובעין ומזיק וגוזל פטור רק לצאת ידי שמים או מדת חסידות בעלמא ולכן מחלקי' בין עני הי' באותו שעה ובין עשיר הי' דבעני הי' בהיתר אתי לידו ממילא א"צ לשלם ובעשיר הי' באיסור אתי לידי משלם ממדת חסידות כנ"ל לבאר הפלוגתא ועיין, ומעתה א"ש דאמר רבא מדר"א לוקי' ולותיב הלא הוא ורבנן פליגו בדין זה וס"ל דינא הוא ורבנן חולקי' עליו והלכתא כרבנן, אלא הקושי' מרבנן דמשמע עשיר משלם והיינו שעכ"פ משלם לצאת ידי שמים ועל זה שייך שילום וס"ל לרבא כל"ק דממעט מזה ואפי' לצאת ידי שמים פטור והלא מרבנן נראה שחייב לצאת ידי שמים, ומתרץ מדות חסידו' דמדות חסידות בעלמא ס"ל ולא לצאת ידי שמים ודווקא לאו ששלם קאי רק כ"א מדת חסידות כדפי' רש"י והא"ש דר"ח כרבנן וכהלכתא ור"א פליג כנ"ל והוא דרך נכון. דף קל"א ע"א לא מסתייע דלא שקלינן מיני מחטף נמי חטיף וכו' כבר דקדק בפלתי סי' ס"א מאי שייכו' יש מאי דלא שקלינן מיני' דמחטף נמי חציף עיין בו, ונ"ל דלכאורה צ"ל גם לפי דמסיק ש"ס דמספקא לי' אי מקרי עם או לא עדיין קשה מאי רבותא דלא שקלינן מיני' בכל מקום הדין כן דספק ממונא לא מוציאי' והמוציא עליו להביא ראי', ונ"ל הנה שיטת הב"ח דכמו דאיכא ספק אי לוי צריך ליתן מתנות כן ספק אי יוצאי' כשנותני' לו וש"ך ופר"ח דחו דבריו ובחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל ראיתי שמביא שבה"ג ג"כ כתב כב"ח דספק איכא בתרתי, ונ"ל אם חטף הלוי מישראל מתנותיו ואומר לו מספק אינו מחזיר שמא יצא בו צריך להחזיר גם לשיטת הרמב"ם דתקפה כהן מלוי אין מוציאי' מידו היינו כיון שאולי חייב הלוי ליתן ויוצא בוודאי כשנותן לכהן מספק אין צריך הכהן להחזיר, אבל באופן שחטף הלוי יוכל ישראל לומר אני רוצה ליתן מתנותי לכהן כדי שאצא בוודאי ואקיי' וודאי מצוה ואינו צריך להכניס עצמי בספק מצוה וגם אי משום ט"ה אין צריך להחזיר לבעלי' כשיטת תוס' ב"מ דע"ב, מ"מ באופן זה בוודאי צריך להחזיר כדי שיקיימו הבעלי' וודאי מצוה כנ"ל, ובאמת הב"ח ובכנסת הגדולה לא כן כתבו ולפע"ד הנכון אתי' והנה בספיקא אם לוי צריך ליתן או לא לכאורה יתחייב לקיים מצוה מספק ומידי ספיקא לא נפקא אלא שכבר ידוע שיטת הר"ן בספק מצוה שיש בו ממון שספיקו להקל ואין צריך להוציא מעותיו מספק והוא בנדרים סוגיא דיש יד לצדקה ועיין ש"ך סי' יו"ד סי' ע"ז סקס"ח ובסי' רנ"ט סק"ד, ומעתה י"ל דהיינו רבותא דלא מסתייע דלא שקלינן מיני' דהי' לנו לחייבו מקיים המצוה מספק מ"מ אין אנו מוציאי' ממנו מספק מחטף נמי חטף י"ל שחטף הלוי כדי להחזיק לעצמו שיצאו הבעלי' חובתם בו ולא החזיר מספק אולי יצאו בזה, וע"ז אמר לא מסתיי' דלא מחייבי' אותך לקיים מצוה אלא שאתה חוטף מאחרים ולא יקיימו מצוה וודאי' רק מספק אין זה בכחך ועל כרחך להחזיר כדי שיתנו לכהן ויקיימו מצוה וודאית ולכ"ע מחזיר כמ"ש לעיל וק"ל. והנה שיטת תוס' כאן וכן שיטת הר"ן דבתפס כהן מתנות צריך להחזיר לבעלי' כיון שיש להם ט"ה וכי כן קשה מהאי לואי למה לא חייבו רב להחזיר וכן הקשה תוס' בב"מ ז' ע"ב ותירץ דמיירי שכבר אכלן ומזיק מתנות כהונה פטור, וצ"ע הלא עכ"פ הפסיד לבעלי' ויתחייב לו ט"ה דמזיק מתנו' הייני שא"צ לשלם חלק הכהני' אבל חלק הבעלי' שהיא ט"ה למה לא ישלם, שוב מצאתי בספר כנפי יונה שנתקשה בזה, ובפר"ח בלא"ה נדחק בכוונת תוס' ב"מ שם, והוא כתב בכוונת תוס' שקאי על מה שחידש תחלה דא"צ להחזיר רק הט"ה וזה נגד שיטת תוס' כאן וע"ז כתב דמהאי לואי ליכא ראי' לשיטת תוס' שם דא"צ לשלם רק ט"ה דזה י"ל שפיר דבאמת חייבו רק לשלם אבל גוף המתנו' משמע שלא חייבו רק משום פריצותא ואיכא ראי' לשיטת תוס' שם וע"ז כתב די"ל כשאכלן ומזיק מתנות כהונה פטור ורק ט"ה צריך לשלם לבעלי' וזה באמת חייבו רב לשלם עכ"ד, ונכון מאוד בכוונת תוס' ועיין. ע"ב וכל דבר שאינו בקדושה וכו' יש לעיין לפי שיטת הב"ח דאיכא ספק ג"כ אם יוצאי' כשנותני' ללוי וס"ל אם מדעתו נתן ללוי בטעות וברשות בעלים בא לידו גם אם אח"כ נודע לו שבטעות נתן לו מ"מ אין מוציאי' מידו כמו כל ספק ממון שברשו' בא לידו רק אי תפס מפקינן מיני' לדס"ל תקפה כהן מוציאי' מידו ועיי' בכנה"ג שהאריך בזה, והנה בוודאי גם אם בוודאי לא אקרי עם מ"מ עדיין יש לספק אולי מ"מ אין יוצאי' כשנותני' ללוי והלא באמת הש"ך ס"ל דוודאי אין יוצאי', ועכ"פ ה"ל גם כשוודאי לא אקרי עם מ"מ גם לב"ח י"ל עדיין מספקי' לנו אם כיון שלא אקרי