כתב סופר גיטין חולין רנו

ולפ"ז לא מועיל הרשאה, ודע מ"ש רש"י לקמן כהן זוכה מהפקר לאו הפקר דעלמא דהרי ס"ל כהני' זכו בו בכלל רק הפקר אצל הכהנים שכל א' מכהנים יוכל לזכות לעצמו אבל לזר גזל הוא בדיני שמים כנ"ל, ועיין ריטב"א שכתב כ"ז במתנו' אלו אבל בצדקה לעניים מי שגוזלו צריך לשלם כי כ"א יוכל לתבוע חלקו עיין בו ודבריו צ"ע, וי"ל דגזבר העיר בוודאי יוכל לתבוע עבור עניי העיר והוי ככתבו כולם הרשאה לו ויד עניים הוא והיינו למי שהתחייב לעניי העיר דווקא ועיין, ועיין יו"ד סי' רנ"ח סעי' ה' ובתשובות מחכה אפרים הלכות צדקה סי' א' ב'. והנה הקשה תוס' להאי לישנא אייתר זה ותירץ דצריך לדלקמן ולא חזה ושוק משפט, וזה דוחק דהא עדיין לא ידע מהך ברייתא ולא הביא' רק להקשות על ר"ח, אבל נ"ל דהא דא"צ מיעוט שאין חזה ושוק בחולין משום דאי מגואי קא מעייל חולין בעזרה והיינו למ"ד חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא אבל למ"ד לאו דאורייתא צריך שפיר למעט חזה ושוק מחולין וכי כן י"ל דש"ס רצה לפרש יתור דזה אפי' למ"ד חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא ולהך לישנא דממון שאין לו תובעי' ר"ח ס"ל כמ"ד לאו דאורייתא וזה צריך לחזה ושוק שאינו בחולין וא"ש. ובזה נתיישב לי מה דצ"ל לכאורה בסגנון הש"ס דתחלה הקשה מר"ח ממימרא ובריי' ושוב הקשה ממתני' דבעה"ב העובר דדרך ש"ס להקשו' תחלה ממתני' ויש לדחוק, ולהנ"ל א"ש דלפמ"ש הרא"ש דבאמת כדמייתי הבריי' דזה למעט שאין חזה ושוק דין ע"כ כלישנא בתרא דא"צ זה למזיק וכן הלכתא, וי"ל לפ"ז דקודם שמביא הך ברייתא ל"ק ממתני' דבעה"ב די"ל דמתני' כמ"ד חולין בעזרה לאו דאוריי' וצריך זה למעט חזה ושוק מחולין, ור"ח ס"ל כמ"ד דאורייתא וזה מיותר לניזק מתנות כהונה ול"ק, אבל אחר דמייתי הבריי' דזה לדרשא אחריתא שאין חזה ושוק משפט ע"כ צ"ל מסברת חוץ ס"ל שמזיק פטור מקשה שפיר ממתני' וא"ש וק"ל. אלא לאו להוציא בדמי' וכו' נדחק רש"י א"כ למאי ממעט חזה ושוק דמי' דרך לעכב כיון כאן דלכפר' ורצוי' באים, ולפע"ד נראה דמה שבא לכפר ולרצות כופים אותו עד שיאמר רוצה אני כמבואר דעד שאינו מרוצה אינו מכפר עליו, אבל במתני' שלא באי' לכפר אם הוא ממון שיש לו תובעי' מוציאי' ממנו בדייני' גם כשעומד וצווח שאינו רוצה כמו כל ממון שמוציאי' מיד המתחייב אע"פ שצווח שאינו רוצה לשלם וזה משפט הדייני' להוציא בע"כ משא"כ בדבר שבא לכפר הגם שכופי' אותו היינו עד שיהי' מרוצה ואינו דומה למשפט, עיין קצה"ח סי' ט"ו ס"ק א' והיינו דזה משפט הכהני' המתנו' דין ככל משפט משא"כ חזה ושוק שבאים לכפר ולרצות אין עושי' בו דין ומשפט כנ"ל והוא נכון. אמר ר"ח מדת חסידות שנה כאן פי' רש"י אם חסיד הוא ישלם נראה שזה לא מחיוב לצאת ידי שמים רק חסיד שמתנהג בחסידות דבר שאינו מחויב לעשות עושה, ולקמן אלא מסיפא וכו' מדת חסידות שנו כאן פי' רש"י לצאת ידי שמים. נ"ל דס"ל כשיטת תוס' דהא דמקשה תנא תני ישלם וכו' היינו כיון דבהיתר אתי לידי אין בו לכ"ע אפי' לצאת ידי שמים רק מדות חסידות בעלמא, אבל כדמתרץ אח"כ בעשיר מדת חסידות ס"ל לרש"י דמשני באמת כקושי' התוס' דמדת חסידות היינו לצאת ידי שמים והיינו דפי' אח"כ לצאת ידי שמים כנ"ל ועיין, ביאור שיטות תוס' ושיטת ר"ת וישוב קושי' מהרש"א על ר"ת עיין תשוב' רמ"א ומביא בפלתי סי' ס"א והוא אינו מביא רק פי' א' ע"ד פלפול ועיין בפני' בתשובה כתב דרך נכון מרווח יותר שבו מיושב ג"כ קושי' מהרש"א עיי"ש. והנה צ"ע לכאורה איך פשיטא לי' לרבא מדר"א ליקום ולותיב אלמא לא, כיון דליכא תנא דמסייע לר"ח מנ"ל לחלוק על ר"א, וגם למסקנא צ"ע זה דכיון דבדרבנן צריך לדחוק מדות חסידות ולא דומי' דר"א בעני אמרו ור"א ע"כ ס"ל דממון שיש לו תובעי' הוא מנ"ל דרבנן פליגי עליו, ונלפע"ד לומר דבר נכון, הנה לא מצאתי מי שנתן טעם במאי פליגי ר"א ורבנן דרבנן אמרו עני הי' באותו שעה באיזה סברא פליגי, ונ"ל דלפמ"ש תוס' דאם אין בו דין ממון רק לצאת ידי שמים בהתירא אתי לידי גם זה אין צריך רק היכי דבאיסור אתי לידי, ובאמת י"כ כזה גם אם אין בו רק מדת חסידות בעלמא י"ל ג"כ דווקא היכי דעשה שום עולה מדות חסידות לתקן אח"כ ולהחזיר הגם שאינו מחויב אבל כשבהיתר אתי לידי ומעולם לא עשה שלא כדין מהיכי תיתי יתחסד משלו להחזיר וכן צ"ל לשיטת ר"ת למסקנא, ואומר דר"א דע"כ ס"ל דדינא הוא וממון שיש לו תובעי' ס"ל הגם שעני הי' באותו שעה ומותר ליקח לשעתו מ"מ כשחוזר לביתו