כתב סופר גיטין חולין רנה

נשחטת בא"י חיית במתנות והחיוב במקום שנשחטת הבהמה ולא במקום מושב הבעלים תלי' ויוכל לעשות שליח לקנות לו בהמה ולשחטה שם להפריש מתנות לתתם לכהן ודבריו אין להם פתר במח"כ, אבל יש לעיין ע"פ מ"ש תוס' נזיר דף י"ב דלא אפשר לעשות שליח להפריש חלה בעוד שלא גלגל העיסה ועודו קמן כיון שעדיין לא בא לידי חיוב עיי"ש, וכן יש לעיין בשליחות זה ואפי' בחו"ל אם אפשר לעשות שליח להפריש מתנות קודם שנשחטה הבהמה דחיוב מתחיל משנשחטה כמבואר וממילא לא פעלו כלום אלו שעושים שליח לקנות בהמה בא"י דגרע יותר דעדיין אין לו בהמה וליכא חיוב לפניו, אלא די"ל דלא דמי דבקמח כמה ספיקות איכא אולי לא יעשנה עיסה ואולי באופן שפטור מחלה והרבה ספיקות איכא משא"כ בבהמה קודם שחיטה כיון שישחטנה מיד חיוב מתנות בא בלי ספק כלל, אבל אם עושה שליח קודם שקנה הבהמה יש לעיין, אבל באמת נ"ל דא"צ שליחות כלל להפרשה דהרי פסקינן מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמין כיון שניכרי' ועומדי' בפ"ע ואין עושה טבלים ג"כ מהאי טעמא כמבואר וכי כן אין הפרשו' מתנות צריכ' שליחות כלל וכי כן לקנות בהמה עבורו פשיטא שיש שליחות לקנות ולזכות עבורו ולשחטה וממילא המתנות מופרשים ועומדים וא"צ דין שליחות כמו שצריך בתרומה וחלה, וגם לקיים מצות נתינה לכהן א"צ שליחות לדעתי דלא צריכי' כבא מיד בעה"ב ליד כהן ואפי' ע"י קטן יוכל לשלחו כדפי' רש"י לקמן קל"א ע"א גבי בר לוואי דחטף מתנתא וכן כהן יוכל לחטוף מתנות לולי דכתיב ונתן לכהן ולא שיחטוף בלא רשות בעלי' כדלקמן קל"ג ע"א והיינו שלא מדעת בעליו אבל ברצון בעלי' יוכל ליקח מע"ג קרקע וא"צ שליחות ונתינה מידו כנ"ל פשוט וא"כ יפה עושי' אנשי מעשה מחשבותיהם ומעשיהם רצוים ועיין. תלמוד לומר ואתן אותם וכו' נתקשה תוס' משמע אי לאו קו"ח לא צריך קרא הלא קרא סתמא כתיב בין בחולין בין במוקדשי', ונ"ל ליישב, ע"פ קושי' תוס' לקמן ד"ה זה אין מידי אחרינא לא הוי לי' למעוטי מתני' דמסתבר למעט קדשי' ממתני' דמני' איירי הקרא ותירץ דיש לנו ואתן אותם והנה למסקנא ל"צ קרא למעט חזה ושוק בחולי' צריך זה או לכדר"ח דמוקא כשהם בעין או כדבריי' לקמן שאין חזה ושוק משפט, והנה בוודאי הי' מסתבר יותר לדרוש זה למעט חזה ושוק בחולי' משנוקמי לכדר"ח לחדש דין חדש דכשאכלו פטור ומשונה דבר זה מכל מזיק של חבירו, או למעט שאין חזה ושוק דין ונדחק רש"י לקמן, אלא דבאמת כבר יש לנו מיעוט מואתן אותם חזה ושוק לחולין ע"כ זה מיותר לדרשו' אלו, והא"ש דאי לאו קו"ח לא סלקא אדעתין גם דלא כתיב ואתן אותם לומר דקדשים במתנות דהוי ממעטי' מזה ומסתבר משנדרוש לדר"ח או דבריי', ולכן הוצרך קו"ח וכי כן דרשי' זה לדרשא אחריתי משנדרוש להוציא מקו"ח ולכן צריך ואתן אותם וא"ש וק"ל. ויהי' חולי' חייבי' בחזה ושוק מקו"ח, צ"ל הלא מוכח מדכתיב ואתן אותם שלא נימא קו"ח מחולין דחייב במתנו' ופטור מחזה ושוק כ"ש קדשי' א"כ מוכח דחולי' פטור מחזה ושוק, ואי הקושי' נימא דואתן אותם למעט חזה ושוק בחולין שלא נימא קו"ח מקדשי' וממועט מואתן אותם דווקא מתנו' ולא חזה ושוק עדיין א"ש דמתני' דידענו ממילא שאין מתנות בקדשים דאל"כ לא צריך ואתן אותם למעט חולין בחזה ושוק דהא ליכא קו"ח מקדשי' אם חייבי' במתנו' וכי כן מואתן אותם דצריך קרא ידענו תרווייהו דאין מתנות בקדשים ואין חזה ושוק בחולין, ואם על לשון מתנו' הי' אפשר להקשות אבל קשה כשמתרץ דאיכא זה למעט ל"ל זה הלא נדע הכל מואתן אותם ועצ"ג, עיין מל"מ פ"ו מהלכות חמץ ומצה הלכה א' ענין כזה עיי"ש. ע"ב אי אגואי קא מעייל חולין בעזרה עיין רמב"ם ב"פ מהלכ' שחיטה ובמל"מ שם שרצה לומר דרמב"ם מדרבנן קאמר אפי' שלא כדרך קדשי' וכ"כ רמב"ם בחידושיו פה להליץ בעד הרמב"ם ותירץ כל קושי' רשב"א ועיין תוס' זבחים ע"ז ע"ב שס"ל למ"ד חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא אפי' להקריב ולעיל ע"ג המזבח מותר וע"כ כאן אזיל הכל למ"ד חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא וכ"כ מהרמ"ל. דהוי לי' ממון שאין לו תובעי' שיטת רש"י ותוס' דלכל אחד יוכל לומר שיתן לאחר ולכן ס"ל לתוס' דלצאת ידי שמים חייב, והיינו דס"ל דשבט הכהנים זכו בו מיד כששוחט וחלק השותפים הוא ויוכל לדחות לכל א' שיתן לאחר כיון שיוכל ליתן כל המתנו' לא' ונ"ל דאם שכתבו כל הכהני' הרשאה לא' יוכל לתבוע עבור כולם וכן הדין בתביעת ממון שני יב"ש כותבי' הרשאה זה בזה, ושיטת ר"ן אינו כן רק שאין כהנים שום זכות בו והפקר הוא בעולם ולכן גם לצאת ידי שמים אינו חייב,