כתב סופר גיטין חולין רנג

ותוס' שם וכי כן אין לחלק בין הנאה לאכילה כיון שלאו גוף הדבר הוא ואין כאן דבר שאסרה תורה, אבל לענין שלכה"נ יש לחלק שפיר בין הנאה לאכילה כנ"ל לבאר ואין כאן סתירה ור"ז ידע סוגי' דכאן ומיושב ומבואר הכל באר היטב עיין היטב. דף קכ"ב ע"א עורות אביו ואמו שטויחי' וכו' בתוס' נדה כ"ה נ"א הקשה למה להו לגזור טומאה הלא בלא"ה אסור בהנאה מדאורייתא ותירץ בחד תירץ שחמירי להו טומאה כדאמרו חמירא להו טומא' כלים משפיכת דמים, ובמל"מ הלכות אבל תמה אטו חמיר' להו טומאה דרבנן מאיסור הנאה דאורייתא, ודווקא טומאת כלים דאורייתא חמיר להו מאיסור דאוריי' ונ"ל ליישב ע"פ שיטות תוס' בב"ק יו"ד ובזבחים כ"ט דמת גוי מותר בהנאה, וי"ל לכאורה ל"ק קושי' תוס' תיפק לי' מת אסור בהנא' י"ל כיון שבנכרי מותר שוב באו להוא ממת ישראל ולבסוף עשו עורו' או"א שטיחי וכדרך גזיר' חכמים וגזרו משום או"א דחמיר כמ"ש תוס' כאן, אלא דקשה עדיין דלמה להו לגזור טומאה שזה דבר חדש הול"ל שגם של נכרי אסור בהנאה ולמה להו לגזור טומאה בכולן ולהוסיף חומרא וע"ז שפיר תירץ תוס' שחמיר להם טומאה מש"ד וחמיר להם טומאה דרבנן מאיסור דרבנן ותתקיים איסור טומאה בשל נכרי וממילא יצאנו חשש דאוריי', משא"כ כשיאמרו של נכרי אסור בהנאה לא יזהרו כ"כ ושוב באו לידי או"א שטיחי' כנ"ל והוא נכון ועיין. והנה תוס' תירץ עוד שם דעור אינו כמת ומותר בהנאה, ונ"ל דזה תלי' בתרי לישנא כאן דלל"ק דמד"ת עור אדם אינו מטמא ופי' רש"י שאינו בשר י"ל דה"ה דמותר בהנאה כיון שאינו בכלל בשר ועיין ספ"ק דעירכין דרנב"י פליג ארב וס"ל שעור מותר עיי"ש, אבל ללישנא בתרא דעור אדם מטמא אלמא כבשר הוא י"ל דכ"ש דאסור בהנאה כנ"ל ועיין, ועפ"ז י"ל בנדה שם לל"ק שלא יעשה שטיחי' לחמור ובלישנא בתרא אמר שלא יעשה שטיחי' ולא פרט לחמור והלא דבר הוא, ולהנ"ל י"ל דחידושי ר"ן נדה שם לתרץ קושי' תוס' שטוחי' לאו להנות בו רק עושה זה לזכרון אבותיו ואינו נהנה ממנו עיי"ש, ונראה דלא גרס לחמור, ולפי הגירסא שלפנינו י"ל מעתה דלפמ"ש דלל"ק י"ל דעור מותר שפיר אמר שטוחי' לחמור אבל לל"ב דעור מטמא כ"ש שאסור בהנאה לכן לא אמר רק שלא יעשה שטוחי' היינו לזכרון כמ"ש חי' ר"ן אבל לחמור בלא"ה אסור משום איסור הנאה שבו כנ"ל ועיין, ובקונטרסי לשער ועור המת הארכתי בענינים אלו ברמב"ם וטוש"ע עיין עליו ועיין בדין מת של נכרי בתשובת יעב"ץ ח"א ובהפלא"ה קידושין נ"ו ע"ב בד"ה המקדש בערלה סוף העמוד ועיין תשוב' צ"צ. דף קכ"ה ע"א נוגע אין אבל מאהיל לא וכו' בתוס' נדחק דלמא משו"ה לא נקט מאהיל שדווקא כנגדו מטמא ובמהרש"א תמה הלא מבואר לעיל דבקוליו' אפי שלא כנגדו מקרי מאהיל ועיין ברש"י קי"ט ע"ב והניח בצ"ע, וראיתי בקונטרס אאמ"ו זצ"ל שכתב דס"ל לתוס' דמשום שומר דווקא בניקב דומי' דנבילה ודי' לבא מן הדין ועיין ר"פ קי"ח ע"ב, ולכאורה קשה למה מקשה ש"ס משום טומאה בוקע' ועולה הול"ל משו' שומר אלא דש"ס רצה להקשות גם מסתומים דליכא משום שומר רק משום טומאה בוקע' וע"ז שפיר שי' לתוס' משום טומאה דווקא כנגדו מטמא וא"ש, ומיושב בזה קושי' מהרש"א ומהרמ"ל על דמקשה תוס' דהול"ל ר"י היא לפמ"ש תוס' לקמן בקולי' סתומה מודה דהוי כמת בכסותו ולהנ"ל י"ל דבאמת י"ל לר"י קשה דגם ל"ל בוקע' מ"מ משום שומר עכ"פ הוי משום מאהיל אלא דזה דווקא במנוקב ולא בסתום ומקשה תוס' לקמן איך מוקי ר"י כר' יוסי הרי ל"ל בוקע' רק בנקוב משו' שומר משום מאהיל ולר"י דמאהיל בכלל נגיע' קשי' הלא במתני' קתני נקוב וסתום ובסתום ליכא לר"י מאהיל ואיך כולל מאהיל בנגיעה בתרתי, ותירץ דבקולי' מודה, אבל כאן הקשה מקושי' ש"ס דמקשה מבוקע' ועולה הלא לר"י ל"ל בוקע' רק בנקוב משו' שומר והו"ל לש"ס להקשות מנקוב אלו דבריו הקדושי' ויען מבוארים דברי תוס' בסוגי' היטב לכן העתקתי' וש"י. ואי מוח מבפני' וכו' תוס' ס"ל בכוונת רש"י דלא נשתייר מוח כלל בעצם וכן ס"ל לרשב"א ועיין רש"י לקמן, במוח המתקשקש ד"ה נבילה כיון דמתקשקש וכו' כתב וז"ל דהשתא גרע מקולי' שיש בה כעדשה מוח דההוא מעלה ארוכה היא נראה דס"ל דצריך עכ"פ מוח מעט וצ"ע. דאמר ר"מ א"ר יצחק עצמות ששימשו ניתר וכו' כתב תוס' דממתני' לא מוכח אלא בעוד בשר עליו ור"מ אשמעינן גם אחר שנחלצו, ושוב כתב תוס' ובפסחים דבעי לאתוי' ראי' מפסח היינו