כתב סופר גיטין חולין רנב

ושפיר פסק הרמב"ם דאין לוקין על כל משקי' היוצאי' כנ"ל והוא נכון לפע"ד. והנה הקשה תוס' מנ"ל בשביעי' דמשקה כמותו דאינו אלא עשה, ונ"ל ליישב דלכאורה קשה מאי מקשה מש"ס מנ"ל דלמא משום טע"כ וכקושי' תוס' פסחים ובכורו', אלא י"ל לשיטות הסוברי' דעל טעם אין לוקין דאין מזהירי' מה"ד ומשמע לש"ס דכמותן היינו גם לענין מלקות ויותר י"ל יון דבאמת יש ללמוד מהנך דחמץ וכי כן בחדש וטבל כמותן היינו למלקות מקשה שפיר' מנ"ל בכלאי' ואקדש לענין מלקות וא"ש והא"ש דל"ק שביעי' מנ"ל דס"ל באמת משום טע"כ דאסורא עשה איכא בשביעי' בטעמו ג"כ ועכ"פ איסור איכא וטע"כ בשביעי' ילפי' שפיר מנזיר דקל ג"כ ובגע"נ ג"כ הי' איסור נזיר כמ"ש תוס' פסחים סוגי' טע"כ עיי"ש, ומיושב קושי' תוס' וק"ל. דף קכ"א ע"א והדר מייתי לי' ערלה פרי פרי מבכורי', הנה הקשה תוס' מפסחים ל"ב ע"ב דס"ל לר"ז משום שלכדה"נ והכא צריך קרא ובפסחים שם הקשה על אביי דאמר משום דזיע' הוא ועיין מהרמ"ל, ועיין פ"י קונטרס אחרון בקידושין פרפרת נאה בישוב סתירת תוס' עיי"ש, והנה נתקשה בתשוב' ח"צ על ר"ז אדיליף מערלה לילף מאינך דמשקי' היוצאי' כמותם ונדחק מאוד ועיין פ"י שם שהאריך בזה, והנה בנו יסודות בהיתר ואיסור משקי' היוצאי' בחדש מסתירת הסוגי' דפסחי' וכאן וכן בלח"מ נסתפק במבוכה זו, ולפע"ד לומר דבר נכון אשר חנני הי"ת ולהסיב כוונת ר"ז לדבר אחר, הנה בצל"ח פסחים שם ביאר בטוב טעם ודעת פלוגתא דר"ז ואביי דאביי ג"כ ס"ל לדר"י שלכדה"נ מותר רק ר"ז ס"ל דאזלי' בתר מה שהי' תחלה הגם לפי מה שהוא עכשיו הנאתו בכך כגון משקי' היוצאי' מפירות של"ל הנא' היותר טובה משתי' מ"מ בתר שהי' תחלה אזלינן שפירי לא היתה עומדת לסחוט ולשתות המשקה, ומייתי ראי' מערלה ואביי דחה הראי' ואמר אי אשמעינן פירי גופי וכו' היינו שפירי כמו שלפנינו אם אכלה או נהנה ויש לה הנא' אחר' זה מקרי שלא כדה"נ דמותר אבל משקי' כמו שלפנינו ל"ל הנאה מעולה משתי' לא אזלינן בתר הפירי עיי"ש, ולפע"ד כראה דגם ר"ז ס"ל לדינא דאזלינן בתר השתא רק כוונת דבריו להביא ראי' להך לישנא דנהנה שלכדה"נ מותר וכבר כתבתי לעיל דלל"ק דווקא באכילת דבר האסור באכילה שלכדה"נ מותר אבל באיסור הנאה כיון שנהנה אסור אפי' שלכדה"נ ולל"ב גם זה מותר ולזה מייתי ר"ז ראי' דאין לחלק בין אכילה להנאה ומייתי מערלה הנה ידע ר"ז בשארי איסורי' משקה היוצא אסור דילפינן מחמץ וחלב ונבילה אבל לולי דכתיב באלו נפש ה"א דנמחה ומשקה היוצא מותר טעמא דשלכדה"נ הוא היינו ה"א דאזלינן בתר מעיקרא ואין זה דרך אכילת הפירי וכמ"ש הת"ח כאן לכן צריך נפש לנמחה ומשקה, אבל ס"ל לר"י ע"כ לא מרבי' רק במשקה שעכ"פ כמו שהיא עתה אין לה הנאה אחר' ולא אזלינן בתר מעיקרא אבל כשאוכל או נהנה שלכדה"נ שיש הנא' מעולה עתה מותר דזה לא ילפי' מנפש, והנה בבכורי' ותרומה לר' יהושע גם משקה היוצא מותר גזה"כ דשאני אלו שגם משקה מותר וס"ל לר"ז הטעם משום באמת שלכדהנ"א הוא היינו דבאילו הקילה תורה דאזלינן בתר מעיקרא כמו שהיתה הפרי תחלה, וערלה ילפי' ג"כ להקל ואין סופגי' רק על זיתים וענבים והוכיח ר"ז מעתה אי נחלק בשלא כדרכו בין א"ה לאיסור אכילה א"כ איך ילפינן לפטור ערלה ממלקו' תינח אכילתו אבל הא אסור בהנאה ואיך נילף כמו שמותר משקי' היוצאי' בתרומה וביכורי' כן בערלה ושאני איסור אכילה גילתה תורה דשלכדה"נ כזה מותר משא"כ לענין הנאה לעולם שלא כדרכו בכ"מ אסור גם בערלה במשקי' היוצאי' ינקה משום הנאה היינו לפוסקי' דלוקי' בכ"מ על הנאה ונ"ל אפי' לדס"ל דאין לוקין מ"מ בערלה דילפינן מערכי' שלא יצבע ושלא ידליק לוקין על הנאה דווקא בשארי איסורי' דכלול באכילה הנאה לא מלקי' משא"כ בערלה כנ"ל ועיין, וקשה שפיר כהנ"ל למה אין סופגי' בערלה הרי נהנה וע"כ דאין לחלק בין אכילה להנאה לענין שלא כדרכו כל היכא דאכילה מותר שלא כדרכו כן הנאתו כיון דגילתה תורה בתרומה וביכורים דבתר מעיקרא אזלינן לענין כדרך אכילתו שפיר ילפינן ערלה פירי פירי לענין הנאה וכי כן ממילא בכל איסורי' שלא אזלינן בתר מעיקרא רק בתר השתא אבל בשלכדה"נ כמו שהוא עתה מותר באכילה מותר בהנאה ג"כ זה ראי' ר"ז, וע"ז השיב אביי דליכא ראי' די"ל לעולם לחלק בין הנאה לאכילה ושאני גבי משקי' היוצאי' אין הטעם משום שלכה"נ דבביכורים ותרומה וערלה גילתה תורה דבתר הנאה דמעיקרא אזלינן רק הטעם משום דזיע' הוא והיינו דלאו פירי הוא כמ"ש רש"י