כתב סופר גיטין חולין רנא

מה להנך שכן לא היתה להן שעת הכושר מתוס' ד"ה מה להנך נראה דס"ל דגם בעוף איכא עשה דוזבחת, ועיין פמ"ג בפתיחה להלכ' שחיטה דמסופק בזה, והנה כתב תוס' דצריך להיות כמו שהוא עתה לא הי' לו שעת הכושר, וצ"ע לעיל ס"פ כל הבשר קרי לבב"ח שהי' לו שעת הכושר והלא נשתנה הרבה שתחלה הי' כל חד לחודי והשתא בהדדי, ואולי י"ל כיון דאי תרי לי שרי ונתערבו בהדדי ע"י תרי' ושרי ושוב כשמבשל התערובות נאסר והי' לו שעת הכושר לאכול בהדדי ואח"כ נאסר כן י"ל ועדיין צ"ע. מה התם עד דאיכא כזית וכו' נתקשו התלמידי' לר"ש דכ"ש למלקות הדרא קושי' ש"ס, ולרבי יקיר ניחא דבתערוב' לא ידענא אבל לחולקי' עליו קשה, והוספתי דבאמת כבר נתקשה בפ"י בקונטרס אחרון די"ל דצריך נפש בכל משום אין מזהירי' ונדחק ובספר באר יעקב כ' כן דרך הש"ס לעשות צריכותא כדי שיהי' צריך קרא גם לאיסור, וכי כן י"ל לר"ש באמת צריך למלקות, אלא דליתא דר"ש ס"ל מזהירין מן הדין א"כ קשה וצ"ע ע"ב היכי דלאו איסור הבא מאליו מנ"ל, הנה שיטת תוס' דגם היכי דלא נאמר אכילה מ"מ לולי ריבוי לא ידענא לאסור במשקה היוצא וכן בהמחהו והא דקאמר ש"ס אכילה כתיב בי' לאו דווקא דכיון שנמחה נשתנה ואינו דבר שהי' ושיטת הר"ר שמואל דבנמחה לא נשתנה ועדיין הדבר שהי' בכאן ול"ק רק משום דכתיב אכילה, אבל משקי' היוצאי' מהן אינו דבר שהי' ולכן גם דלא כתיב אכילה מקשה ש"ס מנ"ל, ואיכא נפקותא בין הנך תרי שיטות לדינא דלשיטות הר"ר שמואל בנמחה כשבא שוב לאוכל אחר או נקפה שוב הדר לאיסורו כיון דאכילה קרינן בי' ועיין סברא זו בתוס' בכור' ו' ע"ב, משא"כ לשיטת תוס' שאני מה שהי' ופנים חדשו' בא לכאן לא מועיל אם הדר נקפה או בא לאוכל וכן ראיתי נפקותא זו בקונטרס אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל, ועיין שיטת רבינו אליעזר ממיץ ברא"ש פ' כיצד מברכי' דס"ל גם משקי' היוצאי' הוא כגוף שבא ממנו וגם פרי מקרי ולכן מברכי' בפה"ג רק בערלה דכתיב אכילה ממעטי' משקי' היוצאי' והוי ילפי' תרומה ובכורי' מערלה לולי שגילתה תורה בבכורי' ושוב ילפינן ערלה מינייהו עיי"ש, והיא מנגדת לדס"ל לתוס' לעיל דשאני תירוש ויצהר שמקרי אכילה כיון שדרכו בכך ועיי' ברשב"א ובחי' ר"ן דס"ל דפרי גם יין ושמן לא מקרי וזה שלא כשיטת הרא"מ הנ"ל ועיי', ובתוס' בכורו' נתקשה הלא טעכ"ד וכן הקשה בפסחים ועיין ח"צ שתירץ הואיל ואכילה כתיב', ונ"ל ע"פ סברת תוס' דיין ושמן דרכם בכך ובכלל אכילה הוא. ונ"ל וודאי דרך המתבשל שיצא טעם ממנו והוא בכלל אכילה דכן דרך לאכול לבשל ויצא הטעם וילפי' דטעם דאוריי' ממשר' או נזיר, וליכא למילף מזה משקי' היוצאי' כמותם שאין דרך בכך לסחוט הפירות ולשתות ולכן אינו בכלל אכילה כנ"ל ועיין בכ"ז. והנה נתקשה המהרש"א לשיטת מהר"ש מנ"ל בחמץ ונבילה וחלב דמשקי' היוצאי' מהן כמותן ותירץ כיון דכתיב נפש ג"כ מרבינן כל שיש בו הנאת הנפש, ונראה לי ליתן תבלין דלר"א דבתרומה וביכורים וערלה דילפינן דמשקה היוצא מהם כמותם בכל פירות רק דא"א למילף מינייהו די"ל דחמירי דאית בהו מיתה כדקאמר ש"ס אבל עכ"פ מצינו באלו שמשקי' כמותם ולא חדית הוא מרבינן בנפש גם משקי' היוצאי' כיון שכבר מצינו שאסרה תורה כן באלו, ולמה נאמר דשארי איסורי' קילי וכ"ש חמץ וחלב דאית בהו כרת ומרבי' נפש וכי כן ה"ה נבילה כמו משמעו' נפש באלו כן בנבילה אבל לר"א דס"ל בבכורי' ותרומה וערלה דווקא בזיתים וענבים משקי' היוצאי' כמותם ולא באחרינא, נהפוך הוא מנ"ל להעמיד במשמעות נפש גם משקי' היוצאי' ולהחמיר בהו מתרומה וביכורי' דחמירו לא נעמיד בנפש רק בהמחה ולא במשקי' היוצאי' כנ"ל ועיין. ועפ"ז יתיישב לנו פסקא של הרמב"ם אשר הלכו בו כמושו' ליישב ולא העלו דבר ברור שפסק בכל איסורי' משקה כמותם ואין לוקי' וכתב כ"מ מדרבנן אסור וזה נגד הברייתא דבטבל וחדש וכו' משקי' היוצאי' מהן כמותם, ועיין לח"מ, ועיין פ"י בק"א בקידושין בפסק חדש שהאריך והעלה דברייתא ע"כ ר"א היא דלר"י בכלאי' לתוס' ובהקדש לרש"י דווקא בזיתים וענבים ובברייתא קתני בכל משקי' ע"כ ר"א היא ושוב הרגיש בעצמו עכ"פ בחדש ושביעית דקאמר ש"ס דילפינן מחמץ וחלב ונבילה למה פסק הרמב"ם גם באלו שאין משקה כמותן והאריך ליישב ג"ש ועושה פרכו' חדשי עי"ש ולהנ"ל א"ש די"ל הא דקאמר דילפי' מהנך היינו לר"א מרבי' מנפש גם משקה כמותן ובריי' כר"א אתי' בלא"ה, אבל לר"י לא מרבי' כלל מנפש למשקה היוצא ובחמץ וחלב ונבילה ג"כ אין משקה כמותן