כתב סופר גיטין חולין רנ

יצא, ונ"ל ראי' מתוס' נזיר דף כ"ג ע"א שהקשה הלא אוכל אכילה גסה לא מקרי אכילה לענין איסור ואיך קאמר ש"ס פושעי' יכשלו קרי' לי' עיי"ש נראה דתוס' מדמה מצוה שלא כדרכו לאיסור ועי' ומה דפשיטא לת"ח דבולע מקרי שלכדה"נ וכי כן לענין איסור מותר לבלוע עיין בנב"י קמא חי"ד סי' דדחה דין זה ופשט לי' דמקרי דרך הנאתו מש"ס לעיל ס"פ ג"ה בבלע גרומתא זעירתא עי"ש. ולפע"ד נראה בישוב קושי' תוס' הנ"ל הכה בשאגת ארי' מספקא לי' אי לר"ש כיון דכ"ש למלקות אי יוצא בו ג"כ ידי מצוה או לא כיון דאין מביאין קרבן לענין מצוה לא יצא, ונ"ל דלהך צד דיצא לר"ש בכ"ש לפמ"ש תוס' שבועות דלר"ש גם שלכדהנ"א אסור כמו כ"ש א"כ יוצא ג"כ שלא כדרך הנא' ומ"ש, אבל מ"מ נ"ל כרת ליכא בשלא כדהנ"א לפי שיטת רש"י במכות דלא אמרו אי' אלא לענין קרבן דהלכה כך היא גם כרת ליכא משא"כ לריטב"א משום אחשבי' וקרבן בשוגג לא אחשבי' י"ל גם כרת איכא משא"כ לרש"י הנ"ל, ולפ"ז י"ל דש"ס אמר בשלמא מצה לחם עוני כתיב רצה לומר גם לרש"י לא יצא הגם דלדידי' יוצא שלכדה"נ מ"מ לחם לא הוי ולא יצא אבל חייב כרת למה הכא אכילה כתיב' ואינו חייב כרת אפילו לר"ש כן י"ל וק"ל. אלא אם חמץ הוא ענוש כרת וכו' כתב תוס' הגם דהנא' אסור' מ"מ כרת ליכא, הקשה בהגה' מל"מ על תוס' ריש סוגי' דחזקי' ור"א דהקשה לר"א יהי' נהנה בחמץ בכרת איך אפשר שיהי' בכרת א"כ נפש ל"ל, ונ"ל ליישב דהנה לפמ"ש הת"ח דהוי שלכדהנ"א ל"ק כלל דנהנה דהא שלא כדרך הנא' הוא וי"ל דגם תוס' ס"ל כן רק דבפסחי' שם איכא תרי לישני דלל"ק אמר ר"י כל איסורי' שאכלן שלכדהנ"א אין לוקה, וללישנא בתרא שנהנה שלכדה"נ אינו לוקה וכבר כתב במל"מ ובאחרוני' דלל"ק שלכדה"נ לוקה דווקא אכילה אינו לוקה ולל"ב גם בהנאה אינו לוקה עיי"ש, והא"ש דהוצרך תוס' לפרש כאן דבהנא' ליכא כרת דאל"כ קשה לל"ק נפש ל"ל תיפוק לי' שנהנה ובהנא' שלכדה"נ חייב אבל בפסחים שם הקשה תוס' שפיר לל"ב וכן הלכתא ותני' כוותי' דגם שלכדה"נ אין לוקי' י"ל שפיר בהנא' איכא כרת ונפש צריך דשלכדה"נ הוא לולי הקרא כנ"ל ליישב וק"ל. ונ"ל להמציא נפקותא בין אי אסור משום הנאה או משום אכילה הגם שיש כרת בהנא' איכא נפקותא לדינא, הנה בש"ס ביצה פ"ב אין מביאי' תודה בע"פ דממעט באכילתה, ונ"ל אם המחה לחמי תודה אחר שהביאו בוודאי בשעת הבא' צריך שלם דנמחה לאו לחם מקרי אבל אחר שישפל בהבאתו ומצוה באכילתו יוכל לאכול כשנמחה דהא בהקדש ילפינן לקמן לשיטת רש"י דאפי' משקי' היוצי' כמותי מבכורי' ותרומה ויוכל לאכול כך, וכי כן ביש לו שיור לחם תודה בפסח יוכל לקיים מצות עשה דאכילתו בנימוח ומשום אכילת חמץ ליכא אי לא כתיב נפש ומשום הנאת חמץ לאו להנות ניתנו ולשיטת רשב"א בנדרים אפי' נהנה בו איידי המצוה מ"מ לאו להנות ניתנו והא דנודר מן המעיין דאינו טובל בימות החמה כבר כתב הרב המאירי מובא בשעה"מ משום שנהנה אחר שעשה המצוה עיין לעיל בחידושינו ס"פ כיסוי הדם וכי כן הי מותר לאכול אבל כשאסור באכילה משום חמץ אסור לאכול ואין עשה דוחה ל"ת דכרת של חמץ, ועפ"ז א"ש דצריך נפש בחמץ גם דחמץ הנאתו בכרת מ"מ צריך להנ"ל עיין וק"ל. חלב הותר מכללו וכו' קושי' תוס' מבוארת לריה"ג פסחים כ"ג דלא חשוב חלב הותר מכללו כיון שאצל חי' לא הותר' א"כ נפש גבי חלב מיותר, וכן קשה למסקנא נילף חדא מתרתי ועיין מהרמ"ל, ונ"ל ליישב, הנה צ"ע לכאורה כדקאמר ש"ס לקמן נבילה נמי אישתרי למ"ד שחיטת עוף לאו דאוריי' א"כ לא אשתרי נבילה במליקה וכ"כ תוס' לעיל פ' ע"א ד"ה לא אמרן עיי"ש והרי ר"ל ס"ל בנזיר כ"ט ע"א האב מחנך בנו דאין שחיטה לעוף מה"ת עי"ש, ומצאתי שכבר הקשה קושי' זו אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל, אלא די"ל דסוגי' פלפל דיהי' א"ש לכ"ע דהא נפש מיותר וצריך ליישב לכ"ע כצ"ל, אלא לפמ"ש תוס' דלריה"ג ע"כ הך נפש לדרשא אחריתא כן י"ל למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת, ואומר לפ"ז די"ל דריה"ג באמת ס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת וכי כן לא הותר נבילה מכללו בקדשי', וי"ל דס"ל דחלב מקרי הותר מכללו נגד נבילה וחמץ דהרי לגבוה הותר חלב והא דס"ל בפסחים דחלב לא מקרי הותר מכללו נגד נבילה י"ל ס"ל כרבי ר"פ ג"ה דג"ה מחוברי' יעלו וג"ה הותר לגבוה א"כ נגד גה"נ אין קולא לחלב שהותר מכללו לגבוה גם גה"נ כן רק משום דחלב הותר יותר בחולין להדיוט אצל חיה וע"ז קאמר ש"ס דס"ל אצל בהמה מיהא לא אשתרי, אבל כאן נגד חמץ ונבילה שפיר הותר מכללו מקרי וכהנ"ל כנ"ל ליישב עיין וק"ל.