כתב סופר גיטין חולין רמו

מה שאסר וכן בשבת ע"י אש אסור ובחמה וכדומה מותר רק החידוש באכילה עצמה שאם באו יחד בשר בחלב ע"י בישול אסור לאכול ואם באו יחד ע"י תרו כי' מותר ואכילה זו כאכילה זו ואסור זה והתיר זה, זה חידושו וכן נראה לעין מרש"י פסחים סוגיא דטע"כ דכתב דמותר אם תרו לו לאכול ואסור בבישול ולא עשה חידוש מבישול ותרי' עצמו וכי מורי' דבר ש"ס אם בישול אסור ואי תרו מותר ולא אמר אסור לבשל ומותר בתרי' ע"כ כהנ"ל, וכי כן אם איסור אכילה מל"ת כ"ת ליכא חידוש באכילה ג"כ דכיון דטעם איסורו משום שנעשה תועבה בבישול וע"י תרי' ליכא תועבה ולא תועב זה ה' ממילא מותר גם באכילה ורק אם איסורו מלא תאכלנו או ג"פ ל"ת נפקא ולא תלי' אכילה בתועבה כלל ומ"מ מותר ע"י תרי' שפיר איכא חידוש, וזה ספיקת אביי במתני' אי ס"ל דחידוש הוא דס"ל למתני' דנפקא מג"פ ל"ת, או דס"ל דלאו חידוש הוא דנפקא מל"ת כ"ת עכ"ד שם עיין עליו, ולפ"ז למסקנא דפסקינן דבב"ח חידוש הוא וכן מסקנת רבא וכן סתמא דש"ס דפסחים דחידוש הוא ולכן פסק הרמב"ם טע"כ ל"ד דמבב"ח לא ילפינן דחידוש הוא ע"כ משום דלא נפקא לן איסור בב"ח מל"ת כ"ת רק מג"פ כ"ת, והא"ש דהוכיח הרמב"ם דרבא וסתמא דש"ס דפסחי' ל"ל דרב אשי רק כתנא דבי ר"י ופסק כוותי' מג"פ ל"ת כנ"ל ישוב נכון ועיין בכ"ז, ועיין מ"ש לעיל קי"ד ע"ב עוד בישוב הרמב"ם הנ"ל. והנה הפמ"ג בפתיחה להלכות בב"ח מסופק במבשל ח"ש בב"ח אם יש בו איסור ח"ש או לא כיון דלא שייך בבישול סברת חזי לצרופי, ונ"ל דלרב אשי דאמר מל"ת כ"ת נפקא והיינו דבר זה שלא יתערב בב"ח ע"י בישול מתועב לפני ה' ואפי' ע"י נכרי וקטן כמ"ש רש"י לעיל ולישראל אסור הכתוב לעשות מעשה המתועב לה', ואם נאמר דח"ש מותר לבשל ע"כ אין מתועב לפני ה' מעשה זה דח"ש וכי כן יהי' מותר לאכול כשבשל ח"ש דהא גם באכילה זו לא שייך צירוף דאם יצרפה לח"ש אחר זה לא יצטרף עמו כיון שאינו מתועב לית בו איסור כלל ודוחק דלרב אשי יהי' קולא זו ומסתמא ס"ל בכ"מ ח"ש אסור מה"ת, עיין חולין דף צ"ח ע"א ושבועות דף כ"ב ע"ב וע"כ דגם איסור בישול יש בח"ש ולמאן דמפיק מג"פ ל"ת בוודאי יש לעיין אם בבישול ח"ש מותר ואכילה שלא נזכר רק בל"ת אולי כמו בישול הוא וגם ח"ש מותר או י"ל גם בישול ח"ש אסור כמ"ש הרמב"ם דאוסר בישול כ"ש אכילה ואוסר בישול להתרחק מאכילה י"ל גם ח"ש אסור לבשל כדי להתרחק מאכילת ח"ש ואולי משו"ה כתב הרמב"ם קו"ח זה דאיכא נפקותא לדינא וצ"ע לדינא. כלאי הכרם יוכיחו, הנה כתב תוס' דליכא פירכא מה לבב"ח שהותר מכללו דזה לא מקרי הותר מכללו כיון דלא כתיב כל כמו בחלב וראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שהביא בשם הגאון המפורסם מו"ה דוד דייטש זצ"ל דצ"ע על כלל זה מש"ס מנחות ה' ע"א דאמר דטריפה הותר מכללו גבי מליקה והלא לא כתיב כלל, ואאמ"ו זצ"ל תירץ על נכון דוודאי בטריפה דלא כתיב כל אי הוי מותר טריפה בכל עוף לא מקרי הותר כיון שלא הי' בכלל מעיקרא דלא כתיב כל אבל מאחר דבכלל בשר בשדה טריפה גם עוף דבאמת גם בעוף טריפה אוסר רק אישתרי במליקה בקדשי' זה שפיר הותר מכללו כיון שבכלל ובשר בשדה גם עוף חולין וקדשים בכלל הי' ומליקת עוף יצא מן הכלל אלו דבריו זצ"ל ושפתי' יושק, אבל נאמר לי שכן הקשה מש"ס שם דקאמר ג"כ בכלאים שהותר מכללו בציצית וקשה כהנ"ל וצ"ע, ואולי י"ל דתוס' לא כתב כן רק בשני מיני' אחרי' מין זה לא הי' בכלל חוץ בחלב דנאמר כל והכל בכלל ומ"מ ס"ל לחד תנא בפסחים סוגיא דחזקי' ור"א דאצל שור לא הותרה וחי' מין אחר הוא, אבל בב"ח חי' ועוף מין אחר הוא אבל במין אחד טריפה הותר למליקה וכלאי' בציצית שפיר הותר מכללו גם דלא כתיב כל כנ"ל ועיין. דף קט"ז ע"א ואיבעי' אימא עוף איכא בינייהו דר"ע סבר עוף אסור מדרבנן ור"י סבר עוף מותר, נ"ל לבאר פלוגתייהו דבוודאי בעוף רחוק למיגזר אטו בהמה דלא מיחלף רק מאחר שכבר נמנו וגזרו בחי' דמיחלף יותר כמ"ש ראשונים ריש פרקין בתנא אגרא עיי"ש שוב גם בעוף לא חלקו ואמרו כל שבכלל בשר אסור וכל זה לר"ע דחי' אינו מן התורה והוצרכו לגזור בחי' גם בעוף לא חלקו אבל לריה"ג דבחי' דאורייתא שוב משום עוף לחוד לא נמנו לגזור ולכן מתיר בעוף לגמרי כנ"ל וכבר כתבתי מזה לעיל ר"פ כל הבשר ושם בארה עיין עליו. מתני' קיבת עכו"ם ושל נבילה אסורה וכו' המעמיד בקיבת כשירה אם יש בה בנ"ט וכו' הקשה תוס' לשמואל דאמר מפני שמעמידי' אותה בעור קיבת נבילה למה לא אמר בכשירה