כתב סופר גיטין חולין רמה

עיי"ש, וכעין זה י"ל כאן לא אמרה תורה שכח לתקלה וע"כ צריך ביטול וא"א קיום המצוה רק בביטול ולא תצוה התורה מצוה כזו שא"א בלי ביטול והגם שיש לחלק דלעיל ציותה תורה לבשל זרוע עם האיל ולאכול האיל, משא"כ כאן אטו ציותה תורה שיצוד א' האם השלוחה או ציפור המשולחת, מ"מ י"ל כן כיון שבלאו ביטול לא הי' מותר לשלח ולא תצוה תורה לבטל, אבל מלקמן מקשה שפיר כיון שבאמת משולחת מותרת ומקיים המצוה בלי ביטול רק מרצונו לוקח ציפור עיר הנדחת ע"ז שפיר מקשה לא שייך לא אמרה תורה שיבטל אטו מצות התורה שא"א בלי ביטול שיקח ציפור עיר הנדחת וכיון שכן ברשותו ורצונו תלי' ולא שייך הנ"ל וכיון שמבטל איסור דרבנן שפיר מקשה כנ"ל ועיין. והנה מלקמן ש"ס הנ"ל ג"כ קשה קושי' תוס' דחזינן דבלאו קרא מסברת חוץ אמרינן ל"א תורה שלח ובקידושין צריך קרא להתיר אחת אבל לפמ"ש לעיל בישוב הקושי' מכאן גם זה מיושב מאחר דבכ"מ משולחת מותרת ואין מצותו בכך שתהי' אסורה שוב פשיטא שלא תתיר התורה מרצונו הטוב ליקח משולחת מעיר הנדחת לתת מכשול על צד הרחוק וכהנ"ל וק"ל. אמר ר"ל מנין לבב"ח שאסור ת"ל אל תאכלו ממנו וכו' אמר לי' ר"ד כעורא זו ששנה רבי וכו' בחידושי ר"ן נתקשה גם על ר"א דאמר לעיל מלא תאכל כ"ת יש להקשות כעורא זו ששנה רבי, ונדחק עיין בו, ונ"ל ליישב הנה יש לעיין לפמ"ש במל"מ הלכ' חמץ בשם מהרלנ"ח דלכן צריך רמב"ם קרא לח"ש בחמץ דמחלב י"כ שאני חמץ דהי' לו שעת הכושר עיי"ש, א"כ צ"ל בבב"ח מנ"ל דאסור דבב"ח הי' לו שעת הכושר מקרי כדקאמר ש"ס לקמן דלכן לא יליף מערלה לבד, והראוני שכבר העיר בזה בעל פמ"ג בספרו גינת וורדי', והנה דחה שם דבב"ח לא מקרי הי' לו שעת הכושר דחמץ לא נשתנה ונאסר כמות שהוא משא"כ בב"ח שבאופן זה לא הי' לו שעת הכושר, ובמח"כ נעלם ממנו לפי שעה סוגיא דכאן דקרי לי' לבב"ח שעת הכושר, ועכ"פ צ"ע כהנ"ל, והנה לתנא דבי ר"י דנפקא לן מל"ת ג"פ ל"ק מנ"ל דח"ש אסור דהא לא כתיב בי' אכילה כלל ובאמת איפכא צ"ע מנ"ל כלל דאין לוקין על ח"ש בב"ח כיון דלא כתיב אכילה וכבר העיר זה בראש יוסף ובפמ"ג בפתיחה לבב"ח וכתב וצ"ב הלכה יתיר' בכ"מ אין לוקי' על ח"ש, ועכ"פ ל"ק מנ"ל דאסור דלא צריך ליליף מחלב וא"ש, אלא דיש לעיין לר"א ור"ל ורבי דנפקו להו ממקום דכתיב אכילה מנ"ל ח"ש דאסור בבב"ח, ונ"ל דלרב אשי דמל"ת כ"ת נפקא והא ל"ת כ"ת הוא לאו שבכללות דעל כל איסורי תורה קאי וכ"כ רמב"ן בחומש וכן ס"ל לכנה"ג בישוב הרמב"ם ומובא בפלתי, וכיון שבכל התורה ילפינן מחלב דח"ש אסור ול"ת כל תועבה פרשו ח"ש באיסור ושיעור במלקו' וגם בב"ח בכלל איסור תורה וגם ח"ש איסור אית בי' ככל איסורי' שנכלל בזה דל"ת כ"ת אבל לדרש דרבי מלא תאכלנו יתירא דקאי רק על בב"ח אנחנו לא נדע כי ח"ש אסור כיון דכתיב אכילה זו מיותר לבב"ח ואכילה בכזית ומנ"ל לפרשו איסורו בכ"ש ובאמת לדרשא דרבי ח"ש מותר בבב"ח, והא"ש דלכן נאיד רב אסי מדרשתו ואמר מל"ת כ"ת אבל לר"ל מקשה ר"י שפיר הגם די"ל גם לדרשא דר"ל דיליף אל תאכל ממנו נא ובשל מבושל דלהכי מייתי דרש זה דמזה ידענו גם ח"ש דהא אם תאכלו סובב הולך אפסח וגם אדבתרי מבושל דקאי על בב"ח ושפיר כמו בפסח א"כ תאכלו היינו אפי' ח"ש כמו בחלב כן בבב"ח משא"כ לרבי מ"מ מקשה ר"י לר"ל דפליג עימי' וס"ל בכ"מ ח"ש מותר קשה שפיר כעורא זו ששנה רבי, ובאמת לר"י צריך לדרשא דמבושל או לדרב אשי ולר"ל לשיטתי' הקשה ומיושב קושי' חי' ר"ן עיין וק"ל. ע"ב דבי ר"י תנא ל"ת גדי בחלב אמו ג"פ וכו' הנה הרמב"ם בספר המצות מביא איסורו דבב"ח מג"פ ל"ת וכן כתב ביד החזקה מל"ת רק הוסיף דאכילה קו"ח דבישול ועיין לח"מ, ועיין אריכת הכנה"ג מה דצריך רמב"ם לקו"ח זה, והנה הקשה כעורא לרמב"ם מלא תאכל כ"ת ועיין פלתי סי' פ"ז שמסקנת דבריו דס"ל לרמב"ם דרב אשי יחידאי ולא פסקינן כוותי' בדרשא דל"ת פ"ת, דאל"כ למה טרח ש"ס בע"ז מנ"ל דיי"נ ותקרובת ע"ז אסור ולא נ"ל מל"ת כ"ת וע"כ דלא ס"ל דרש זה, ויש לפקפק דביי"נ ותקרובת ע"ז אין ניכר התערובות משא"כ בבב"ח וכמ"ש תוס' לחלק בין שבת לבב"ח, והנלפע"ד ליישב ע"פ שכבר כתבתי לעיל סוגיא דנ"ח דספיקת אביי אי בב"ח חידוש הוא או לא תלי' ממאי נפקא לן איסורו דבב"ח, דוודאי זה אינו חידוש דאסור לבשל ומותר לשרותו דכך גזרה התורה ע"י אש אסור לבשל וע"י ד"א מותר ולא מקרי בישול רק ע"י אש וזולת הבישול לא אסרה התורה ולא אסר מה שהתיר ולא התיר