כתב סופר גיטין חולין רמג

אבל י"ל מאחר שצריכי' אנו לדחוק בל"ת שכתוב לאכילה מקוד' שנחדש דחלב מותר, אבל מאחר דילפי' דחלב חידוש הוא רק דאנו מקשי' אולי לא התיר רק כשהופרש ממימיו זה ליכא חידוש אם מיד מותר רק מנ"ל שהתיר זה שפיר אנו למדי' מל"ת שכתוב מיותר ומסתבר לאכילה וכן האמת להלכתא דשוב אין אנו צריכי' לחדש חידוש דחלב ממילא ידענו שחלב במים מותר מדכתב חלב אמו דכמו שיוצא מאמו מותר כנ"ל ישוב נכון ועיין והנה פסק הרמב"ם במבשל בחמי טברי' ובמעושין דאינה לוקה ובפר"ח כתב לענין חמי טברי' נפשט דמותר כשב' ובמעושן חייב כמו בשב', ואאמ"ו זצ"ל תמה אם בשב' פטור במבשל בח"ט דילפי' ממלאכת המשכן דצריך דווקא באור וכן בתולדו' אור דבשלו סממני' כמ"ש רמב"ן בפ' ב"נ, אבל שלא מקרי בישול שלא יהי' בכלל לא תבשל מנ"ל וכתב שציער הרבה על זה, ותלמידו הרב המופלג הצדיק מו"ה יואל סג"ל זצ"ל אמר דכתיב אשר תבשלו בשלו ואי בכלל בישול גם בח"ט ובחמה והלא זה מותר בשבת ואיך הזהירו סתם על בישול וע"כ שבח"ט ובחמה לא מקרי בישול בתורה ושפיר אמר אשר תבשלו בשלו דהיינו באור אבל בח"ט באמת מותר ומוכח עכ"פ דבישול דתורה אינו ח"ט ובחמה והוא נכון וקלסי אאמ"ו זצ"ל וש"י. ע"ב מניין לבב"ח שאסור באכילה שנאמר כ"ת כ"ת פי' רש"י דמתועב בין ע"י נכרי בין ע"י קטן צריך רש"י לזה דהא בכל הני אסור באכילה, אבל צל"ע מנ"ל באמת דמתועב לפני ה' כשמבשל גוי וקטן אולי דווקא ע"י ישראל מתועב לפני ה' ולא ע"י נכרי וקטן דעל המעשה קפיד קרא כמו בשבת, ואי בלא"ה לא מקרי תועבה כנראה משיטות תוס' לקמן ד"ה כל שתעבתי, מ"מ צ"ע מנ"ל באמת דגם בישול נכרי אסור ובאמת לאו תועבה הוא ומי הגיד לנו דבכל גווני אסור ולא מצאתי פתר וצלע"ג. ולולי שיטת רש"י ותוס' בפירושא דהאי מלתא הי' נ"ל בשניישב ג"כ מה דנתקשו אחרוני' וכי כעור' לר"א מג"פ ל"ת, ונ"ל דמלא תבשל הי' מקו' לומר כיון דבאמת לא כתיב אכילה רק בלשון בישול על פי' באם אינו ענין ה"א דווקא באופן שעובר בביטול דלא תאכל ולכן נאמר בלשון ל"ת בציווי ל"ת קאי על אכילה שאם בישל לא יאכל אבל בישל נכרי וקטן לא ידענו מזה, ולכן אמר רב אשי דאיסור אכילה נפקא מל"ת כל תועבה היינו שמתועב לפני ה' כשבישל בב"ח הגם דלא נדע שמתועב ע"י נכרי דווקא ע"י ישראל שעבר ועשה מעשה זה והביא' יחד בשר וחלב מ"מ עכ"פ ידענו איסור אכילה והנאה במבשל ישראל ולא תבשל למה לי ע"כ לא תבשל קאי לאיסור אכילה אפי' בשל נכרי או ממילא, וכמ"ש הרמב"ם אוסר בישול וכ"ש אכילה ולרחק מאכילה אוסר הבישול ואכילה לעולם אסור כנ"ל בישוב הענין. ויש ליישב בזה הא דכתב הרמב"ם בס' המצות מג"פ ל"ת ובכנה"ג הקשה למה לא מביא מל"ת כ"ת, ולהנ"ל א"ש דעיקר הדרש מל"ת ג"פ ור"א מייתי רק פ"ת כ"ת שעי"ז נילף שפיר מל"ת ג"פ דלעולם אסור וכמ"ש וק"ל. עד שיפרוט הכתוב כדרך שפרט בנבילה, עיין ר"פ אלו טריפות הבאתי קושי' א' מהגאון מו"ה טעבלי שייר זצ"ל דבמכילתא איתא לכלב תשליכון אותו יוכל כלבי הפקר וקו"ח מנבילה שמטמא מותר בהנאה מכ"ש טריפה, והקשה י"ל להכי צריך היתר הנאה בנבילה דאל"ה הוי אמרינן לכלב תשליכון כלבי הפקר וילפי' נבילה מטריפה בקו"ח ע"כ הקושי', וכתבתי דא"ש בפשוט דלא תסיק אדעתין דלכלב תשליכון כלבי הפקר רק מאחר שבכל איסורי לא תאכלו אחד איסור אכילה וכו' אבל אם בכל התורה אין זה במשמעות לא סלקא דעתין והא"ש ושם בארה, וכעת קשי' לי הלא לר"י יליף מלכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך לכלב ולר"מ לחולין שנשחטו בעזרה עיין בסוגיא דפסחי', והנה בוודאי פשטו' דאותו מורה דווקא טריפה ולא ד"א רק לר"מ א"א לפרש רק לחולין שנשחטו בעזרה וכי כן קשה מנ"ל מנבילה לאסור בכל התורה דלמא משום דה"א דאסור כיון בטריפה כתיב אותו והוי מפרשינן כפשוטו שבכ"מ חוץ מזה אסור בהנאה ולכן צריך קרא בנבילה ומינה ילפי' בכ"מ ומפרשי' אותו לחולין שנשחטה בעזרה כיון שבלא"ה א"א לומר אותו דווקא כיון שנבילה מותר ולכן ילפינן כל התורה מנבילה ואותו לחולין שנשחטו בעזרה כן יש להקשות לפום רהיטא ועיין. ור"י להקדים נתינה דגר ל"צ קרא, צ"ל במאי פליגו ר"מ ור"י, ולתוס' י"ל ועיין ראש יוסף, וי"ל ע"פ שהקשה בנב"י בתרא לפמ"ש תוס' דלכן מצוה להקדים הגר כיון שדבר מועט הוא אם מבטלי' איסור לכתחלה רק דרבנן יוכל לבטל וא"כ פסידא מרובה הוא עיי"ש, והנה לר"י ל"ק דס"ל מב"מ לא בטל והיינו לשיטת רש"י יבמות פ"א דגם ביבש ביבש