כתב סופר גיטין חולין רמב

זה בכלל אין איסור חע"א דאין חלב איסור מקרי רק מחמת בלוע ועיין כעין זה בתוס' לקמן קט"ז ע"א ד"ה והיתה להן שעת הכושר עי"ש, חוץ לשיטת ר"ת דבטע' היתה נהפוך אולי לא קשה וכנ"ל. והנה העלה אאמ"ו זצ"ל שם דצ"ל כיון דכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו, הגם דס"ל גדי וחלב אסרה תורה מ"מ העיקר הגדי וכיון שלא חל האיסור בב"ח בגדי גם על החלב ליכא איסור עי"ש, וכה"ג כתב בחידושי' לחולין סוגיא דט"ח דמשמע דמשערי' בחצי כזית חלב ולא ברביעית ככל שיעור שתי' כיון דגדי עיקור כמוהו משערי' עי"ש היטב, והנה אם כי הדברים נכונים ומוכרחים לדינא צריך ראי' מנא לפוסקי' זה ומש"ס אין מוכח די"ל הכל על הבשר קאי, ונ"ב למ"ד בחד תירץ כשם שאין לוקה על אכילתו קשה הלא לוקה על אכילתו ע"י בישול זה כשאוכל חלב כשיש בו שיעור ומאן יימר דצריך דווקא כשם שלוקה על אכילה בבשר שמא נימא כשם שלוקה על אכילה ע"י בישול זה על החלב כן לוקה על בישולו וע"כ דכיון דאין לוקה על אכילת בשר כן על החלב וכהנ"ל וא"ש כנ"ל ראי' נכונה לדינא. והנה הרמב"ם בפי' המשניו' בכריתות במתני' יש אוכל אכילה אחת כתב בנקודה נפלאה דבב"ח לא הוי מוסיף מכח הנאה, דהנאה נכלל באכילה וכיון שליכא אכילה ליכא הנאה עיי"ש באורך וכבר נתקשה בו הפלתי וכן בראש יוסף כאן הלא בבב"ח כתיב לא תבשל מיותר להנאה ולא העלו בו מידי והפלתי נדחק ליישבו ולא נראי' דבריו במח"כ, והרוצה לעמוד על כוונת הרמב"ם הנ"ל יעיין בספר המצות במנין המצות קפ"ו קפ"ז שנתן טעם למה לא מנה איסור הנאה לעצמו דמיותר ל"ת וכיון שבכלל אכילה הנאה בכ"מ רק בבב"ח לא הי' אפשר למכתב אכילה ולכלול הנאה משו' שלכדה"נ ולכן כתב ל"ת וממילא צריך עוד ל"ת להנאה אבל מ"מ הוא משום אכילה דהנאה בכלל אכילה ולכן לא מנה לעצמו וזה כוונתו ג"כ בפי' המשניות דהנאה ואכילה בבב"ח הכל חד ועיין, ועיין בדגול מרבבה סי' פ"ז ובכנפי יונה מ"ש לענין איסור הנאה במבשל חלב בחלב, ועיין בחתם סופר בזה, ועיין צל"ח פסחים ריש סוגי' דהואיל שחקר אם היכי דאכילה לא חל והנאה אינו מוסיף כשיט' תוס' ורמב"ם. אם עכ"פ איסור הנאה חל כיון שאינו באיסור ראשון עיי"ש, וכבר כתבנו בזה לעיל פג"ה ק"א ע"א עיין עליו. המבשל במי חלב פטור, שיטת הרמב"ן שברא"ש ובטור סי' פ"א בשם ר"א דמי חלב אסור משום אמה"ח וכ"ז שהוא אודם האוכל מותר רק כשנפרוש אסור, ועיין ש"ך שדחה הדמיון לדם, וג"כ כתב סברא דכיון דחלב מותר שוב אמרינן דווקא בשר אסרה תורה וכבר הקשה בפר"ח עליו מש"ס בכורות חלב חידוש הוא, וזה י"ל דאי לא כתיב גמל ה"א דחלב חידוש דכל כה"ג אסור היוצא מן בשר אמה"ח וחלב חידוש הוא וה"א כן גמל, אבל מאחר דכתיב גמל לאסור אמרי' דהיינו טעמא דחלב טהור' מותר משום דבשמה"ח לא אסור המשקה רק הבשר כן י"ל, אבל כבר הקשה בפלתי מש"ס לעיל באבר היוצא עיי"ש, והנה הקשה הפלתי מנ"ל באמת דחלב מותר כ"ז שהוא עם המי חלב דילפי' מעשר' חריצי חלב י"ל דווקא גבינה וכן מזבח חלב ודבש דשבחי' קרא י"ל דשבחי' בדבר המותר כשנעשה גבינה, עיי"ש שמיישב ע"ד פלפול, וכן נתקשה אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בחתם סופר ולא תירץ כלום, והנלפע"ד ליישב, הנה בסוגי' שם רצה לילף תחלה היתר החלב מבב"ח ודחה דלמא לבישול והנאה, וצ"ע לכאורה הכא מיותר חד ל"ת לאכילה, והראוני כי כן הקשה במהרי"ט אלגאזי בבכורות שם וכן הקשה ליתר תנאי מלא תאכלנו דמיותר וכן לר"ל ממבושל, והאריך והעולה מדבריו כיון דכל דרשות אלו אינם מוכרחים כ"כ דהא כ"א יליף מיותר אחר או מגז"ש וקו"ח, לכן כל זמן שאין לנו הכרח דחלב מותר וחידוש הוא שחידשה מקודם שבחדש חידוש זה היינו דוחקי' בילפותות אלו שבאים לשום דרשא אחרת, אבל מאחר שע"כ דחלב מותר מחריצי חלב וזבת חלב ודבש וכדומה שוב אין לנו למילף רק דבב"ח אסור באכילה מהנך דרשות וכ"א יליף ממק"א אלו דבריו ונכון הוא עיי"ש, ואומר מעתה דוודאי אי הי' ילפי' היתר החלב מדאסר בב"ח לא תבשל לאכילה ושם כתיב חלב אמו דוודאי מוכרח דחלב כמות שהיא מותרת דוודאי אין לפרש חלב אמו דווקא אחר שהופרש המאכל ממימיו, וכסברת הרא"ש שדחה שיטה הלזו דחלב מקרי רק חלב אם לא מקרי הגם שהוא סובב הולך על המים בלא אוכל, מ"מ י"ל גם האוכל לחוד ג"כ לא מקרי חלב אם רק כמו שיוצא מן האם וכן נראה שס"ל לפמ"ג וראש יוסף שהקשה לרא"ש יהי' נסיובי מותר משו' בב"ח דלאו חלב אם הוא, ול"ק קושי' פלתי, רק באמת לא ילפינן רק מחריצי חלב וקשה כהנ"ל