כתב סופר גיטין חולין רמא

יהי' חייב דהא על ח"ש ס"ל לתוס' שבועות דחייל שבועה ואיסור, כן בב"ח יחול על ח"ש ובזה מתרץ קושי' מהרש"א למאי צריך טמאה לדס"ל אאחע"א ומתרץ לבישול וקשה לדס"ל כשם שאין לוקה על אכילתו ל"צ למעט בישול דטמאה וכתב די"ל לח"ש עי"ש, והנה אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בחתם סופר הקשה ג"כ כהנ"ל וכתב דאם על ח"ש חייב ממילא גם אשיעור שלם חייל מכח מיגו וכן מבואר בשבועו' בדוכתא טובא עיי"ש שהעלה כיון שעכ"פ צריך צירוף לחלב לבשר לא שייך סברת תוס' דחל אח"ש עיי"ש, והכה שיטות תוס' שבועות דעל ח"ש חל כיון שאין מפורש איסורו אינה מוסכמת הרשב"א ויתר שיטות חולקי' בזה כיון דמרבינן מכל חלב לא חל עליו, וכשאני לעצמי נ"ל לומר ע"פ ר"ן שבועות ומובא במל"מ הלכ' חמץ דלכן צריך לסברת חזי לצרופי דאל"ה לא הוי ילפינן מחלב, רק ע"י סברת חזי לצרופי ילפינן כיון דאיכא ריבוי בחלב והסברא נוטה לכך ילפינן מיני' עיי"ש, ונ"ל משו"ה ח"ש לא מפורש הגם דבחלב כתיב ריבוי מ"מ בשארי איסורי' מנ"ל רק מסברא אנו אומרי' בוודאי כן בכל איסורי' זה אינו מפורש רק מסברתינו אבל בחלב י"ל מקרי מפורש יוצא ולא חל שבועה ושום איסור על ח"ש דחלב כנ"ל ועיין. ומעתה י"ל דלכן לא נקטו הנהו אמוראי המבשל מתה בחלב די"ל דכיון דח"ש נבילה אינו מפורש שפיר חל בב"ח על ח"ש בשר וח"ש חלב ממילא גם על שיעור חל משום מיגו ולכ"ע לוקי' בין אכילה בין אבישול, ולכן נקטו רק חלב דלא חל בב"ח על ח"ש חלב כנ"ל, אלא דקשה מאי מקשה ש"ס מברייתא דפיגול ונותר וטמא י"ל לכ"ע חייב משום ח"ש וכהנ"ל, אבל א"ש די"ל הא דצריך לסברת חזי לצרופי ולא ילפינן מחלב במה מצינו כבכל התורה דילפי' וי"ל וודאי כל איסורי' דיש בהן כרת שפיר ילפינן מחלב במה מצינו, אבל שארי איסורי לאוי לא ילפינן, ועיין מל"מ הלכות חמץ דכתב דחמץ קיל דיש לו שעת הכושר לא ילפינן מחלב וכן י"ל לכאורה כל איסורי' ועיין פמ"ג סי' ס"א וס"ב שנתקשה להנ"ל מנ"ל באיסורי דליכא כרת אבל א"ש ע"פ ר"ן הנ"ל כיון דאיכא סברא דחזי לצרופי ילפי' כל איסורי', וכי כן שפיר י"ל בוודאי לאיסורי כרת ל"צ חזי לצרופי רק לשארי איסורי' וכל איסורי כרת מפורש מקרי ולא חל על ח"ש דדהו משא"כ נבילה וכדומה, והא"ש דמקשה ש"ס מפיגול נותר וטמא דאיכא כרת בכולהון ודומה לחלב אבל במתה י"ל כולם מודים כנ"ל ועיין. אלא דקשה עדיין משמואל דאמר לרבות חלב ומתה דמשמע דמתה צריך ריבוי, אבל א"ש כעין שכתב תוס' דל"צ גדי רק לרבות א' ואידך מסברת חוץ דלולי כן לא הוי מרבי תרתי ועיין מהרש"א ומהרמ"ל והא דאמר שמואל לרבות חלב ומתה הגם ד"א ידע בלא"ה אגב נקט זה שידעי' ממק"א כיון דעכ"פ בשניהם חל וכיון דכתיב גדי הכל מורבה, כן י"ל בזה דוודאי למתה ל"צ קרא רק נקט אגב חלב כיון דכתיב גדי מרבינן אפי' חלב כ"ש מתה דחל מכח מגו דח"ש וא"ש ופשוט, והא"ש דל"ק קושי' מהר"ם שיף דלמא לא כיוון שמואל לאכילה רק לבישול דלא נימא כשם שאין לוקה על אכילתו, קשה שפיר למה אמר מתה הלא מתה גם על אכילתו לוקה ומכ"ש בישול ואיך כייל מתה עם חלב דבחלב על אכילה לא לקי ועל בישולו מרבה ועל מתה על אכילתו לוקה כ"ש על בישול וא"ש עיין בכ"ז. וכל מ"ש לא יועיל לנו לדינא דפסקינן גם לענין מתה דאין לוקה על אכילתו וקשי' כקושי' הפלתי ואאמ"ו זצ"ל בחתם סופר ואין לנו רק מ"ש אאמ"ו זצ"ל כיון שמ"מ צריך צירוף לחלב שוב אינו חל על ח"ש, ואולי י"ל כיון דבב"ח הותר מכללו בטמאה וחיה ועוף וכמ"ש תוס' לקמן קט"ו ע"ב ד"ה כלאי הכרם וכו' וכן קי"ל בב"ח דבתרו לי' מותר משא"כ בכל התורה כבוש כמבושל לכן אפי' על ח"ש איסור אחר אינו חל ודוחק. דף קי"ד ע"א מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, הנה הרמב"ם פסק כן דעל אכילה לא לקי דאינו חל ועל בישולו לקי ואאמ"ו זצ"ל בחתם סופר הקשה למה לא יהי' חייב על החלב עכ"פ דהיא אינה אסורה, ונ"ל לבאר קושיתו בוודאי אי טע"כ לאו דאוריי' קשה דחלב מותר משום חלב ומתה וחל איסור בב"ח גם אי טעכ"ד י"ל דקשה חדא דאיסור בב"ח ואיסור חלב ומתה בב"א באי' כשבא טעם לחלב תאסר משום שניהם משום מתה ובב"ח ואם נאמר כיון שלענין בב"ח צריך בישול כ"צ או שליש בשולו עיי' פמ"ג בפתיחה לב"ח והלא טעם בוודאי יוצא קודם שיעור זה וכי כן נאסרה החלב משום איסור הבשר חלב או נבילה שוב לא יחול איסור בב"ח, מ"מ קשה לדעתי דהא החלב לא נאסר רק משום שנתערב בו טעם איסור של נבילה וחלב אבל משום איסור בב"ח החלב עצמה נעשית גוף האיסור ואין