כתב סופר גיטין חולין רמ

אסור מאי להם לאסור עוד משום בב"ח, והיינו הגם שיש נפקותא לדינא במה שאסרו משום בב"ח, מ"מ הלא הא דאסרו בשר עוף וחי' משו' דמיחלף בבשר בהמה אבל בזה שבלא"ה אסור באכילה משום נ"נ וחתיכה ראוי להתכבד שיש בין בב"ח לטמאה רחוק למיגזר דאתי לאחלופי ולהקל בנ"נ וחר"ל בבב"ח כולי האי לא גזרו, אבל י"ל בוודאי משום הא לא גזרו מחדש אבל כיון שכבר נמנו וגזרו משום אחלופי בחיה ועוף שיש למיגזר והחמירו בו לענין נ"נ וחר"ל בבשר בהמה שוב גם בשר טמא לא יצא מן הכלל ואמרו סתם כל בשר יהי' לו דין בב"ח וגם טמאה נכלל בו ואיכא נפקותא לענין דינא בנ"ב וחר"ל כנ"ל. והנה לפי דהעלה הב"ח דאיכא נפקותא לדינא יש להביא ראי' דבאמת אסרו בטמאה באכילה ממתני' דקתני בהמה טמאה בחלב טהורה מותר לבשל ומותר בהנאה וכתב רש"י ובאכילה בלא"ה אסור משום טמאה, והיינו ולכן לא קתני מותר באכילה משום בב"ח. וקשה עדיין יאמר דמותר באכילה משום בב"ח דבי' איירי לענין בישול והנאה דמותר באכילה ג"כ ונפקותא שלא אמרי' בי' נ"נ וחר"ל משום בב"ח, וע"כ דבאמת אסור מדרבנן באכילה משום בב"ח ונ"נ וחר"ל וכהטור כנ"ל. ומעתה א"ש דהוכיח הרי"ף דע"כ ס"ל לת"ק דגם חיה ועוף מדרבנן דאי דאורייתא א"כ לא הי' צריכי' כלל לתקן בחי' ועוף וקשה איך ראוי לגזור בבהמה טמאה לחוד משום נ"נ וחר"ל דדחוק דאתי לאחלופי' משום נ"נ כמ"ש, ומשו' חלב שחוטה פשוט דלא שייך דהי' טמא בכלל דזה חלב וזה בשר, ומשום כבוש וצלי ומליחה אלו משום דיש אופן בב"ח דאורייתא ע"י בישול ואין בשר טמא בסוג זה, רק כשגזרו על חי' ועוף שפיר יש לומר דכללו בו בשר טמא דכל מה שנקרא בשר אמרו שיהי' לו דין בב"ח ולא הוציאו מן הכלל וכן גזיר' חכמי' בכ"מ ומזה שפט הרי"ף דת"ק ס"ל חיה ועוף דרבנן ור"ע לפרושי אתי והא"ש דצריך ר"ע להביא גם חיה ועוף ולא סגי כשיאמר שהוציא טמא ממיעוט גדי דקשה ואיך אסרוהו מדרבנן ולכן הוצרך לומר גדי למיעוטי חיה ועוף וכיון שגזרו בחיה ועוף גם בהמה טמאה לא הוציאו מן הכלל ויש בו נפקותא כמ"ש הב"ח וא"ש עיי' וק"ל. בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה וכו' לקמן ממעטי' מחלב אמו והאי לאו חלב אמו דטמא ממועט ועיין רש"י וראיתי בספר הגדול תפארת למשה שכתב דה"ה בשר בהמה בחלב חיה מותר כיון שמעטינן חי' ממילא גם חלב ממועט מחלב אמו שלאו אמו נקרא כמו חלב טמא, והנה דמיונו עולה יפה ונכון הוא, אבל למעיין בלשון רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פ"ט הלכה ג' דכתב שס חיה ועוף בין בחלב חיה בין בחלב בהמה אינו אסור וכו' נראה דווקא בשר חי' בחלב חי' ושל בהמה, אבל בשר בהמה אסור בחלב חיה, ובאמת צ"ל למה וצ"ע לדינא. ע"ב תרי מיעוטא כתיב עיזים העיזים קושי' תוס' מבוארת ותירץ תוס' יומא צריך הסבר ועיין בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל תירץ נכון על זה ועוד ישוב איזה דקדוקי' בסגנון ש"ס בדרשא דעינים. וסבר שמואל אחע"א וכו' נתקשה מהרש"א נימא איפכא דיליף אאחע"א מגדי למעט טמאה ותירץ דמטמאה ליכא למילף דהא ממעטי' ג"כ בישול, ועדיין יש להקשות דלמא ס"ל כמ"ד כשם שאין לוקה על אכילתו ועכ"פ לכן מיעטה התורה בישול ויליף מטמאה דאין איסור חע"א, ונ"ל לפמ"ש תוס' לעיל ק"א ע"ב ד"ה תלמוד לומר דלכן לאיבעי' אימא לא יליף מבב"ח דלחומרא מקשי' דחידוש הוא עיי"ש, וכי כן כיון שמגדי לרבות מתה נוכל לילף דאחע"א, ומגדי למעט טמאה נוכל לילף קולא בוודאי לחומרא מקשינן דבה"א דמקשה דנילף מבב"ח בוודאי לחומרא ילפי' מגדי לרבות מדנילף לקולא מגדי למעט כנ"ל וק"ל. והנה הקשה מהר"ם שיף מנא לש"ס דס"ל לשמואל דמרבי' חלב ומתה לאכילה דלמא לבישול דאשמעינן קרא דלא נימא כשם שאין לוקה על אכילה קמ"ל דעל בישול לקי דל"א כשם שאין לוקה על אכילה ע"כ ולא תירץ, וצריך להסביר דהא דצריך מיעוט לטמאה אם ס"ל אאחע"א ידעי' טמאה ואפי' על בישול לא לקי כשם שאין לוקה על אכילה, זה ליתא דוודאי סברת חוץ אי לא כתיב לרבות מתה וחלב ה"א כשם שאין לוקה על אכילתו כך אין לוקה על בישולו קמ"ל ומאחר דמרבה בישול ה"א כן בטמאה לוקה על בישול צריך גדי למעט טמאה והקשיתי כן לעצמי והוא קושי' חמורה ולא מצאתי תי' עליה באחרונים ובראש יוסף נדחק, וצ"ע:

וליישב נ"ל, יש לדקדק דלקמן דפליגו במבשל חלב בחלב למה לא נקטו ג"כ מתה כמו שמואל, ונ"ל הנה כבר נתקשה הפלתי סי' פ"ז בחלב ומתה כשמבשל חצי שיעור נבילה או חלב בח"ש חלב