כתב סופר גיטין חולין כד

בוודאי וכי כן אין חילוק בין קולא לחומרא כנ"ל ליישב וק"ל, ועיי' בספר קונטרס החזקות מהגאון שמן רוקח זצ"ל מ"ש בישוב דברי תוס'. תניא דלא כראחב"י וכו' עיי' בחידושי ר"ן מ"ש, ועיי' בתשובת בית אפרים חלק יו"ד סי יב' מש"כ בזה. דף י"א ע"א מנא הא מילתא דאזלי' בתר רובא פי' רש"י איידי דאיירי במנא הא מילתא דחזקה נקט נמי הא, ובחדושי ר"ן כתב דהכל על ר"ה קאי דאמר בהמה בחי' בחזק' איסור עומדת ע"ז סובב הולך פלפול דלעיל מנא הא מילתא דאוקמי מלתא אחזקה ועל דאמר ר"ה נשחטה בחזקת היתר עומדת היינו חזקה דאתי מכח רוב בהמות כשרות הן חקר עתה מנא לן למיזל בתר רוב, וצ"ע על רש"י דלא פי' כן ונדחק דאיידי וכן תמה בראש יוסף, ונלפע"ד ליישב דלכאורה צ"ע מנא לר"ה דאזלי' בתר רוב גם באיכא רעותא לפנינו כגון בא זאב ונטל בני מעיים כדלעיל מנא לן דרוב אלים כ"כ שאנו תולי' ואפי' נקבי' שלא במקו' שיניי' כמ"ש תוס' לעיל, אלא כיון דרוב עדיף מחזקה וחזקה אפי' באיכא רעותא לפנינו אזלי' בתרה ואפי' חזי' דנשתנה החזק' ונעקר' מכ"ש ברעותא כזו דבא זאב דלא ראינו לפנינו שיצאה הבהמה מן הרוב בשום פעם אלא דנקבי' לפנינו תלי' במכ"ש בד"א משנאמר דהבהמה מן המיעוט, ואף לפוסקי' בגבינו' דלא ממשיכי' הרוב כל דאפשר ואם חזי' טריפו' לפנינו חיישי' גם למפרע גם דבחזק' ממשיכי', היינו לענין רוב כיון שחזינן דהבהמה מן המיעוט לפנינו תו אין לנו לדון על שהוא מן הרוב מעולם משא"כ חזקה ויבוא' לפנינו אי"ה ביתר ביאור, אבל כל זמן דלא חזי' שיצא' מן הרוב אלא רעותא חזי' בוודאי כ"ש מן חזק' הוא דנעמיד הבהמה על הרוב ונתלה בדבר אחר והבן זה. וי"ל לפ"ז דרש"י סובר הא דידעי' דרוב עדיף מחזק' רק אחר שידעי' ילפותא מפ"א וממילא ידעי' שוב גם אם איכא רעותא לפנינו כגון הא דבא זאב וכו' אבל מקודם שידעי' מפ"א אין לנו ילפותא על רוב כזה, וא"כ אם חקר הש"ס על ר"ה מנא לי' דאזלינן בתר רובא קשה מה תירץ מרישא של עולה או מפסח עדיין מנא לי' היכי דאיכא רעותא קצת כגון הא דבא זאב וע"כ צ"ל דש"ס לא העמיד הדברי' על דר"ה אלא סתם שאזלינן בכל דבר בתר רוב מנא לי' ומתרץ והולך ובאמת כדאית לנו ילפותא מפ"א א"ש גם הא דר"ה ג"כ וכמו שצ"ל דגם הא דרובא וחזקה רובא עדיף לא א"ש רק בתר דמייתי מפ"א כנ"ל וק"ל. והנה שיטת ר"ח כהן דהא דרובא עדיף מחזקה ילפי' מפ"א דאיכא חזקת טומאה נגד הרוב ומ"מ מטהרי', והמהרש"א הקשה למה באמת לא נימא סמוך מיעוט לחזקה ותירץ ב' תירוצים חדא דמיעוט טריפות מיעוט דלא שכיח, ועוד דסמוך מיעוט רק מדרבנן, והנה תירץ ראשון צ"ע דא"כ איך ילפי' רוב מדלא חיישי' לטריפה ואין לנו אלא תירץ שני אבל עדיין הקושי' במקומה עומדת לר"מ דסמוך מיעוט לחזקה בוודאי דאוריי' לדידי' כמ"ש בכמה דוכתא והדרא הקושי' לדוכתא ונתקשה בכל זה בראש יוסף ולפע"ד נראה ליישב קושי' מהרש"א לר"מ, דלכאורה צ"ע איך נילף מפ"א דרובא עדיף מחזקה דלמא שאני בפ"א שמיד שקנו אותה לפ"א היינו דני' עליה' ומחזיקי' אותה שהיא מן הרוב וכשירה היא ושוב כשבא טמא לטהר ולהזות עליו לא תדחה חזקת הרוב שכבר החזקנו וסברא כזו מצינו בדוכתא טובא, ואיך נילף מזה להא דבש"ס ברוב תינוקו' מטפחו' שלשיטת תוס' היינו רוב מטפחו' בעיסה וטמאי' וודאי ולא היינו דני' על רוב זה רק כשבא עיסה לפנינו ומנא לן דבזה חזק' עיסה עדיף מרובא, וכן ברובא עדיף דיבמות ר"פ האשה שהלכה דלא היינו דנים באשה זו על הרוב ולא החזקנוה שהיא מן הרוב עד עתה ורוב וחזקה בפ"א באי' לדון עליה' ומנא לן הא מפ"א, וצ"ל כיון דמיד כשלוקחי' הפרה ע"ד לטהר טמא הוי כמו שנדון על הרוב וחזקה בפ"א. אלא אי קשי' הא קשי' הא הפרה כשנולדה מיד היינו מחזיקי' אותה שהיא מן הרוב ככל בהמה שבעולם ואם היינו רוצי' לשוחטה קודם שהחלטנוה לפ"א היינו יכולי' לשחוט ולאכול ע"פ הרוב לכן גם לפ"א נוכל ללקחה כי הרוב מוחזק אצלינו ואין החזקה דוחה הרוב. ועיין סברא כזו בהפלא"ה סוף פ"ק דכתובות לענין אין הולכין בממון אחר הרוב כיון שהבעלי' מוחזק ואין יכולי' להוציא מחזקתו אבל אם הי' צריכי' בלא"ה לדון על הרוב והיינו הולכי' אחרי' שוב כשבאנו לדון נגד חזק' ממון ג"כ אזלי' בתר הרוב שכבר מוחלט לנו הגם שלא בא לפנינו מקורם ענין לדון על הרוב מ"מ כ"כ עיי"ש וכן בנדון זה שהיינו אומרי' שהפרה מן הרוב לשחוט ולאכול אותה וכבר עומד' מוחזק מן הרוב לכן נוכל לסמוך גם כשבאנו לדון נגד הטמא,