כתב סופר גיטין חולין כג

סי' א' כתב דמי שהמיר או הזיד בשחיטה אנו מחזיקי' אותו בוודאי עיי' בתב"ש, ועיי' בספר שב שמעתתא דבר נכון שכתב דכל עיקר הפלפול הוא אם נאמר ששכח מכבר או לא והיינו אם מעשה זה נעשה מכבר או לא וכן במקוה אם מקוה זו חסרון שלפנינו מכבר נעשה או עתה, אבל שנאמר כמו שעשה מעשה זה כן כבר נעשה ג"כ מעשה אחר זה וודאי לא אמרי' וא"כ מי שהמיר או הזיד בשחוטה לפנינו לא נאמר שכמו כן כבר הרע מעשיו וחטא לה' וקלקל בשחיטה במזיד במרד ובמעל זה לא אמרי' שאין לנו לחדש מעשה שלא ראינו ולא ידענו אלו דבריו ז"ל ומה מאוד מתקו וש"י, שוב ראיתי בתשוב' בית אפרים חלק יו"ד סי' ב' שפקפק על סברת הש"ש הנ"ל היינו דדברי ת"ש נחי' לענין מומר דהוי כמקוה דחסר ואתאי דבוודאי לא פקר בב"א ומכבר הוי מן הקלי' קלי הדעת ואין לסמוך על שחיטתו למפרע עיי"ש, אבל בוודאי גוף סברת הש"ש דבמקום דלא שייך זה אין אנו מולידי' מעשה חדש הגם דאיכא לרעותא לפנינו וגם לתרתי לרעותא לא מצרפי' עיי'. דלמא אדנפיק ואתי בציר לי' שעורא, צ"ע מנא לן דאזלי' בתר חזק' דלמא בנגע כשמוצא אח"כ הנגע כמו שהיתה בשע' ראיתו לא חיישי' דלמא בצרה הנגע ושוב נתגדל כי זה וודאי לא חיישי' כיון שאנו מוצאי' אותה כמו שהיתה מעיקרא, וע"כ צ"ל דכל עיקר הוכחה כמ"ש תוס' באופן שנחסר לפנינו אח"כ, ומוכח מדברי תוס' דברה"ר אין מטוהרי' רק בליכא חזקת טומאה אבל באיכא חזקת טומאה לא, והגם דבסוטה כתב תוס' לעיל דאיכא רגלים לדבר דטומאה. מ"מ חזק' לא הוי אבל בחזק' טומאה בוודאי טמא ועיי' ריש נדה פלוגתא דר"ש ורבנן, והנה הניח תוס' בקושי' כאן דלמה לא נימא דאוקמי אחזקת טהור בצירוף רעותא דחזקת נגע. ובנדה תירץ דשאני מקוה די"ל חסר ואתאי, ועיי' תשובות ח"צ (סי' ג' ד"ה ואני תמה) דתמה על דברי תוס' נדה והעלה דביותר אנו תולי' שנחסרה הנגע בשבע ימי הסגר משנאמר דנחסר' במעט זמן משראה עד שהסגיר, ובזה מתרץ לחלק בנגע ב"א בלילה בין ראהו מבערב חי ללא ראהו וצ"ע לדבריו מנא לו להוכיח כלל חזקה מנגע דלמא שאני נגע דתלינן יותר שנחסר בתוך זין משנאמר שנחסר במעט זמן וצ"ע, ובנב"י חלק קמא חיו"ד פקפק ג"כ ע"ש, והנה תוס' הקשה מרעותא לפנינו וגם מאחד משני' שנטמא מ"מ ולא תירץ עיי' דבר נכון בתשובת חמדת שלמה ביו"ד סי' ד' עיי"ש. אלא לאו משום דאמרי' אוקי אחזקה, כתב תוס' דאי"ל דווקא להחמיר אזלינן דבדאוריי' אין לחלק בין קולא לחומרא, ודברי תוס' צריכי' עיון וכבר עמד בפ"י עליהם דתינח כשנדע דטעמי' משום חזקה שפיר י"ל בדאוריי' אין חילוק דחזק' מועלת גם להקל, אבל מנא לן דאזלי' כלל בתר חזקה דלמא טעמא משום ספק דאוריי' לחומרא, ונלפע"ד ליישב דלכאורה צל"ע מנא לן למילף מנגע כל החזקו', דטמא מוקמי' אחזקת' כבש"ס נדה מנא לן הא הא לא החלטנו מעולם שמסתמא יהי' טמא כמו עתה אדרבא יודעי' אנחנו מיד כשנטמא כי לא יעמוד בטומאתו ויעשה כל אשר בידו לטהר עצמו וימצא מקוה לטהר ולא דמי לנגע דמעצמו ישתנה אמרי' אחזקה כמו שהי' כן עתה ומעולם לא עלה על דעתינו כי ישתנה ומיד היינו אומרי' מסתמא כמו שהיה כן יהי' ולא יתחדש מעשה חדש וכן בטהור אוקמי אחזקה שמסתמא כמו שהי' כן הוא ולא ישתנה ממה שהי', אבל בטמא מנ"ל וצ"ע לכאורה, ולכן נ"ל כי מאי דאמרי' מנא לן דאוקמי מילתא אחזקה לא חקר על דבר שראינו שהי' כך שלא סלקא אדעתין שנשתנה מכמות שהי' דמהיכי תיתי דלא אתי ספק ומוציא מידי וודאי ע"ד שיתברר לנו שנשתנה ולכן בטמא עד דנתברר לנו דנטהר לא אמרי' שנטהר דלא אתי ספק ומוציא מידי וודאי שהי' ברור לנו שהוא טמא, וזה מסברת חוץ אלא דמקשה מנא כן על הא דר"ה דאוקמי' אחזקה אפי' באיתרע לפנינו כי הא דר"ח בסכין ועיי' במהרש"א ומהרמ"ל דש"ס על ר"ח לעיל קאי וע"ז מקשה כיון דלפנינו שאשתני ואין צריכי' לחדש מעשה חדש מנא לן דנימא להמשיך החזקה, וא"ש דהא דמוקמי' הטמא אחזקתו שבריש נדה היינו דלא ראינו לפנינו שנשתנה ויצא מחזקתו, הגם דאיתרע שנכנס למקוה אין זה רעותא דאדרבה הרי חסר לפנינו דחזק' מקוה אישתני שפסולה לפנינו אבל חזק' טומאה לא איתרע שלא נפסקה בוודאי לפנינו דעל זה אנו דנים עיי' בכ"ז וא"ש, והא"ש דברי תוס' דע"כ מוכח מנגע מטעם חזקה מחמיר דאי משום ספק ולעולם לא אזלי' בתר חזק' נגע היכי דחסרה לפנינו א"כ נוקמי הטהור אחזקה דחזקה זו ידעי' מסברת חוץ דל"ל רעותא בלא ילפותא מנגע וע"כ צ"ל דאוקמי הנגע אחזק' ואזלי' בתר חזקה גם דאית לה רעותא לפנינו