כתב סופר גיטין חולין רלח

ונ"ל דמוכח דכמה פוסקי' ע"כ ס"ל דבאופן שנכנס למאכל תחלה ואח"כ לכלי לא מקרי נ"ט בר נ"ט, דנ"ל להביא ראי' דשני נותני טעם אסור בבישול כמו דמחלק הרא"ש בשם סה"ת בין בישול לצלי דבישול איכא ג' נותני טעם משא"כ בצלי, דהא איכא ברייתא מפורשת קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב, והלא סתם בישול היא במים וא"כ בישל בה בשר תחילה נכנס למים ומן המים לקדירה ושוב כשבישל בה חלב נכנס מן הקדירה לחלב ואיכא נ"ט בר נ"ט ומוכח דב' נותני טעם בבישול בוודאי אסור ואיכא ראי' לספר התרומת, ולפוסקי' דס"ל גם צלי מותר וגם בישול בב' נותני טעם צ"ל ע"כ דס"ל כיון שנכנס תחלה למאכל ואח"כ לכלי לא מקרי נ"ט בר נ"ט כמ"ש הפמ"ג הנ"ל ודלא כתוס' כנ"ל, אבל לתוס' דע"כ ס"ל דבאופן שנכנס למאכל תחלה מקרי נ"ט בר כ"ט וס"ל דאין חילוק בין בישול לצלי צל"ע מבריי' הנ"ל דמוכח דעכ"פ ב' נותני טעם בבישול אסור וצ"ע. והנה דחה תוס' ורא"ש הראי' מזבחי' דע"כ צ"ל התם הטעם דאוקמי אדאורייתא דמב"מ בטל ברוב, עיין פלתי סי' צ"ח שהקשה מכאן על הש"ך סי' צ"ח דס"ל דהיכי דנתערב מינו ואינן מינו ומינו דלא אמרינן סליק את אינו מינו כמי שאינו ומינו רבה עליו ונדחק בשיטות הרשב"א שם, א"כ מאי יענה למ"ש תוס'. ורא"ש דבקדשים אוקמוה אדאורייתא הא איכא רוטב דא"מ וע"כ צ"ל סליק אינו מינו, וכן הקשה בספר טהרת הקודש בזבחים שם, והנלפע"ד ליישב, הנה הט"ז סי' ק"ט כתב בטעמא דרשב"א הגם דאיסור נותן טעם בא"מ מ"מ כיון שגם היתר נותן בו טעם אינו נרגש טעם איסור שבו דהא גם ההיתר ניתן בו טעם ולא יורגש של איסור משל היתר עיי"ש, וצ"ל דש"ך לא ניחא לי' בזה כיון דעכ"פ איסור ג"כ נותן בו טעם מי יגיד לנו שאנו מרגישי' של היתר דלמא של איסור הוא וכעין זה יוכל וזה יוכל דאסור דמאן יימר דהא גרם דלמא האיסור גרם וכבר הארכתי בזה לעיל ק' ע"ב, ואומר לפ"ז דווקא בששני טעמים של היתר ואיסור שווים בחזקם ולא קלוש בעצמותו זה מזה אבל כשאיסור נ"ט בר נ"ט וקלוש מאוד רק באיסור גם טעם קלוש אסור ולא שרינן רק בבב"ח דלא יקבל שם חדש אבל עכ"פ הטעם קלוש בעצמותו וכבר האריכו האחרונים אם יורגש טעם כזה וכבר כתבנו מ"ש הפר"ח דבלא יורגש בוודאי מותר ועכ"פ בקוש להרגיש טעם כזה קלוש הוא מ"מ בא"מ נרגש, אבל כשנתערב נ"ט בר נ"ט איסור בא"מ וגם היתר של מינו שאינו נ"ט בר נ"ט מודה הש"ך די"ל כסברת הט"ז כיון דמינו נותן בו טעם לא מנכר טעם איסור בפני עצמו דאמרינן כיון דשל איסור קלוש מאוד וטעם מינו של היתר בתקפו וחזקו חיך אוכל יטעם ביותר טעם ההיתר ולא של איסור ומותר כנ"ל והוא נכון מאוד. דף קי"ב ע"א מהו לאנןחי כדא דמלחא וכו' כתב תוס' דכד של בשר ושל חלב שרי וכ"כ הרא"ש, ובריטב"א כתב דמותר להניח איסור והיתר יחד דמזהר כו' ובב"ח החמירו טובא דלא זהיר כ"כ, נראה דס"ל דווקא באיסור אבל בב"ח אפי' כד של בשר וחלב אסור ודלא כתוס', וזה נ"ל דעת הג"א דמביא האוסרי' בכד של בשר וחלב י"ל אבל איסור והיתר מותר דנזהר בי' טובא כנ"ל, והנה הר"ן הקשה מע"ז לא הלכת מצור לצידון מימיך אלמא לא חיישינן ותירץ התם בן יומא הוא, וראיתי בספר ראש יוסף שנתקשה דנראה דלא ס"ל לר"ן לחלק כמ"ש תוס' דא"כ לא הקשה הא שם באיסור מזהר בי' והוא בעצמו מביא הא דכד של בשר וכד של חלב מותר והניח בצ"ע, ולדעתי אין כאן ריח קושי' דווקא בכד של בשר וחלב ושל איסור והיתר דהוא נוטל מזה בידיו אמרינן דיהי' נזהר טובא שלא יפול מזה לזה, אבל הא דנכרי וישראל ששופרי' קדירה זה אצל זה לא יוכל ליזהר שלא יהי' נופלי' ניצוצי' מזה לזה ולפעמים אפי' כשיהי' תמיד עיניו ולבו שם לא יראה מדקות הנצוצי', וגם יש לחוש שיעלי' רגע אחת השגחתו ויהי' ניתז מזה לזה שפיר הקשה הר"ן אלמא דלא חיישינן למקרה ותירץ התם בן יומא לפע' א' לא חיישינן אבל בכד של בשר וכד של חלב דבידו לוקח מזה לא חיישינן שלא ידקדק שלא יפול ממנו לשל אחר לא חיישינן כנ"ל פשוט, אלא דלפ"ז כשמבשלי' קדירה של בשר ושל חלב יחד להר"ן הי' אסור ואין מדקדקי' בכך ומעשה בכל יום. ועיין יו"ד סי' קי"ח בהגה' רמ"א דלכתחלה לא ישפות נכרי וישראל קדירה זו אצל זו ועיין ש"ך שהטעם משום ניצוצי' ובמכוסה מותר, ובאמת דין זה הוא מהמרדכי וכתב טעם אחר שאסור שמא יתחלפו והביא ראי' מש"ס פסחים סוגיא דר"מ דקאמר משום תערובות גופי' אלמא חיישי'