כתב סופר גיטין חולין רלז

משום דמרגישי' טעם וניכר שהוא של בב"ח החמירו טפי משא"כ בשאר איסורי' דלא ניכר בטעמו דשל איסור הוא ע"ש ולפי"ז י"ל הגם דרב ס"ל ריחא מלתא אפי' בבשר בהדי בשר מ"מ ס"ל בדגים שעלו בקערה ובכל נ"ט בר נ"ט דגרע מריח אפי' כמ"ש הריטב"א לשמואל רק בדגים שעלו מחמיר טובא כיון דנרגש טעם בשר בדגים אוסר ביותר כמו לדידן דריחא לאו מלתא מ"מ בבב"ח מחמירי' כן י"ל לרב כהנ"ל והא"ש בקדשים שם דאין נרגש הטעם מודה רב דנ"ט בר נ"ט מותר כנ"ל וק"ל. חס פי' לזרע' דאבא וכו' כבר האריך הריטב"א איך אמר שמואל ח"ו שקר ועיין בספר באר שבע אריכת דברים בזה ועיין חי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל איזה ישובי' על דבר זה, ואומר גם אני בעני' הנלפע"ד, דהי' המעשה דהאכיל שמואל לרב דגים שעלו בקערה והי' הקערה נטלפ"ג ואכל רב בידע שהקערה אינו ב"י, והנה בפסחים למ"ד ע"א אמר רב קדיר' בפסח ישברו פי' רש"י דס"ל נטלפ"ג אסור ותוס' כתב דמהא לא מוכח דס"ל דלכתחלה אסור ושבירת כלים לא מחשב דיעבד עיי"ש, והנה לפי הפשט נראה דס"ל לרב נטלפ"ג אסור כפי' רש"י רק תוס' חידש די"ל דמותר ושבירת כלים לא מקרי דיעבד, ואומר הנה שמואל הי' ס"ל בפשיטות מהך דרב דאמר קדירות בפסח ישברו והוא חולק עליו שם הוכיח מזה דס"ל נטלפ"ג אסור וראה שאכל הדגים שפט כי ס"ל כרב נ"ט בר נ"ט מותר והיינו דאמר לר"א לרבך יהבי לי' ואכל, ור"א אמר לרב הדר בי' מר משמעתי' והשיב חס לי' לזרע' דאבא כי ס"ל נטלפ"ג מותר ונ"ט בר נ"ט אסור, ומ"מ ליכא להוכיח מכאן דס"ל לרב נטלפ"ג מותר וש"ס בע"ז מספקא לי' די"ל דווקא בב"ח ס"ל מותר דהוי כסרוח מעיקרא כיון שעדיין אין שם איסור עליו ובאיסור י"ל ס"ל דאסור ושמואל לא ס"ל לחלק והוכיח מדרב בקדירות בפסח דס"ל נטלפ"ג אסור וה"ה בבב"ח, או י"כ דס"ל גם קדירות בפסח הוא סרוח מעיקרא דקודם פסח נפגם ולא ס"ל דחמץ מקרי שם איסור עליו ויש להאריך עוד עיין וק"ל, עיין קונטרסי סוגיא דריחא מלתא משכתרי"א בסופו. עוד נ"ל לומר דרב אפשר לא ס"ל נ"ט בר נ"ט דיעבד אסור היינו כשכבר נתערב דיהי' אסור רק ס"ל אם כבר עלו על קערה של בשר אסור לאכלם לכתחלה בכותח, אבל אם כבר נתערב' בכותח אינו אוסר הכותח ועיין בזה סי' צ"ה בהכרע' הרמ"א בין בישול לעלו דע"י בישול אסור אם כבר נתבשל לאכול בכותח אבל אם כבר נתערב מותר ובעכו מותר לכתחלה לאכול ואסור להעלות ע"מ לאכול עיי"ש ובש"ך, וי"ל דרב לא פליג אשמואל רק דשמואל מתיר לאכול בכותח והוא מחמיר ואוסר אבל בשכבר נתערב מודה שמותר וי"ל דבאופן זה האכיל שמואל לרב כשכבר נתערב וכן האכיל לר"א אחר שאכל הוא וכבר הי' כדגים מטוובלי' בכותח ולא אכל אמר לי' לרבך יהבי כלי באופן זה ואכל, ור"א סבר דרב אסר נ"ט בר נ"ט אפי' כשכבר נתערב ואמר לי' הדר בי' רב משמעתי והשיב לו חס לי' וכו' שמעולם לא ס"ל דיעבד אסור כנ"ל, אלא דיש לעיין קצת אם לבעל המאכל הוא דיעבד אם האורח מותר לאכול כי לדידי' ליכא פסידא או כיון שמותר לבעל המאכל מותר לכל אדם מכ"ש לאורח שנתארח אצלו ויש לעיין לדינא. הלכתא דגים שעלו בקערה וכו' מביא תוס' משם חתנו של רש"י שאמר בשם רש"י דווקא עלו אבל נתבשלו לא ותוס' הוכיח ממשמעו' לשון רש"י מדכתב רש"י אם הי' מבושלי' עם בשר משמע אבל מבושלי' בקערה מותר ע"כ, ולפע"ד אין כאן סתירה דבאמת דבר זה תלי' בשני פירושי רש"י לקמן גבי צונן כמ"ש תוס' ולכן לא ברירא לרש"י ולכן פי' אבר נתבשלו עם בשר אבל בקערה תלי' בשני פירושי', וכהלכתא הי' כראה לרש"י פי' זה דצונן אסור משום דחריף הרי"ף ס"ל להלכתא דנתבשלו לא כנ"ל פשוט. והנה כתב תוס' ויש לדקדק דאפי' נתבשלו שרי מהא דזבחים דכל יום נעשה גיעול לחבירו, ואין לומר דאיכא התם ג' נותני טעם, עיין מהר"ם שיף שכתב הא דלא כתב תוס' דאיכא ד' נותני טעם מן שלמי' למים וממנו לקדירה ובפעם שני' מקדירה למים וממנו לבשר משום הרוטב דתהי' אסור ולכן כתב רק ג' נותני טעם והיינו ע"י מים הראשונים עיין בו, הנה מוכח לפ"ז דגם אם נכנס תחלה לאוכל מ"מ חשוב נ"ט בר נ"ט כשנכנס אח"כ לכלי ומכלי לאוכל ודלא כמ"ש הפמ"ג רסי' צ"ה במשבצות זהב דווקא בשנכנס תחלה לכלי חשוב נ"ט בר נ"ט וכ"כ בספרו ראש יוסף כאן ונעלמו ממנו במח"כ דברי מהר"ם שיף הנ"ל ומוכרחי הם בשיטות תוס', ועיין בספר חות דעת סי' צ"ה שכתב מדעתו כדעת מהר"ם שיף הנ"ל דגם באופן זה מקרי נ"ט בר נ"ט ולא צריך נכנס לכלי תחלה ועיין.