כתב סופר גיטין חולין רלו

בו טעם רק שנרגש ע"י קפילא מודה רש"י דלא נעשה טעם כזה בב"ח דקלוש הוא ולא יקבל שם חדש כעין חילוק בנ"ט בר נ"ט דיש חילוק בין היתר לאיסור כן י"ל בשיטת רש"י הנ"ל כנ"ל נכון, והא"ש דאמר אביי האי התירא בלע והאי איסורא בלע ועיין ריטב"א שהקשה איך לא ידע אביי הברייתא קדירה שבישל בה בשר וגם סתר עצמו לקמן כקושי' תוס', ולהנ"ל י"ל דגם כוונת אביי האי התירא בלע ול"צ קפילא והאי איסורא בלע צריך קפילא כמ"ש ורבא לא הבין כוונת אביי כי קיצר בדבריו והקשה עליו, אבל באמת כוונת אביי ג"כ כהנ"ל וק"ל. אתמר דגים שעלו בקערה וכו' נ"ט בר נ"ט הוא כתב רש"י דמודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה, וכן אם היו מבושלי' עם בשר' צ"ל למה לא כתב רש"י אם עלו עם בשר בקערה דהוא גווני דאיירי בי' דגים שעלו בקערה אבל לא עלו עם בשר, וצ"ל דרצה בזה להודיענו מ"ש הפוסקי' דנ"ט בר נ"ט דווקא כשנכנס לקדירה אבל ממאכל למאכל אפי' כמה פעמי' נכנס ויוצא ממאכל למאכל אסור דלא נחלש הטעם רק כשעכ"פ הי' פעם א' בקדירה ועיין פמ"ג ובספרו ראש יוסף, ונ"ל דהא אשמעינן רש"י אבל בישל עם בשר היינו הגם בבישול איכא ג' נותני טעם מבשר למים וממים לדגים מ"מ אסור דבמאכל לא נחלש הטעם, ולכן לא כתב עלו עם בשר דאין חידוש כ"כ דליכא רק טעם אחד כנ"ל, ומ"ש עוד באוכל חלב רותח בקערה של בשר אשמעינן לאפוקי הנך שיטות דמביא ר"ן ורשב"א דס"ל דכל טעם שני מותר והא דקדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב דווקא בישל וכבר דחאו שיטה זו, והיינו דכתב רש"י דמודה שמואל באוכל חלב בקערה הגם דטעם שני הוא בקערה ושלא ע"י בישול כנ"ל וק"ל. נ"ט בר נ"ט הוא עיין פר"ח דפשיטא לי' דווקא כשנרגש הטעם אבל באינו נרגש פשיטא דמותר ועיין ספר ראש יוסף שהאריך בזה ומצאתי ראיתי בכנפי יונה מהגאון מעיל צדקה דס"ל דאפי' בליכא נ"ט היינו שאינו נרגש מ"מ אסור באיסורי', ולא אבין למה יהי' גרע מאיסור שאין נרגש הטעם דפחות מס' שרי, ולא נ"ל לחקור בזה רק לשיטו' רש"י דס"ל גם בליכא טעם מ"מ צריך ששים יש לחקור אם בנ"ט בר נ"ט ג"כ איכא חומרא זו או לא ועיין. והא דרב לאו בפירוש איתמר וכו' צ"ע הלא מפורש איתמר במה דאמר חס לי' לזרע' דאבא וכו' וכתבו תוס' וראשונים דמזה מוכח דס"ל נ"ט בר נ"ט אסור א"כ בפירוש איתמר, וכבר נדחקו ראשונים בהא דדחי ש"ס שאני התם דנפש מררא טפי ונ"ל ליישב בשנדקדק ג"כ מאי דמפרש ש"ס טעמא דרב דאסור דנ"ט הוא וצ"ע הא טעמא דרב אין צריך לפרש רק טעמא דשמואל דמתיר צריך ביאור למה דנ"ט בר נ"ט הוא, ליישב כל זה נ"ל, הנה כתב הריטב"א דשמואל ס"ל דנ"ט בר נ"ט גרע מריח אפי' נראה כי הרגיש אם כי שמואל ס"ל טעם קלוש כזה אינו טעם עכ"פ גם ריח אסור והלא נרגש בו טעם בשר רק קלוש הוא וכתב דצ"ל דשמואל ס"ל דנ"ט בר נ"ט גרע אפי' מריח, והנה רב דס"ל דאסור י"ל או דס"ל דטעם כזה טעם הוא ואסור או דמודה דלאו טעם הוא רק ס"ל לא גרע מריח בשר שמן שצלאו עם נבילה דלא יצא פליטה כלל מ"מ קולט ריח ממנו ס"ל דאסור לכן ס"ל נ"ט בר נ"ט לא גרע ממנו כן י"ל ואיכא נפקותא אם אסור משום טעם א"כ דאורייתא הוא עכ"פ בב"ח וקדשים אבל אם משום ריח כבר חקר הפלתי סי' ק"ח דריח רק דרבנן, ואומר דס"ל לסתמא דש"ס דס"ל כרב דטעם הוא והיינו דאמר רב אמר אסור דטעם הוא לאפוקי דלא נימא דריח הוא כנ"ל, ועל זה אמר והא דרב לאו בפירוש איתמר היינו מאי דאמרינן דס"ל דטעם הוא לאו בפירוש אתמר רק מכללא מהא דשייפא בצע' דאמר יהיב טעמא כולי האי חזינן דס"ל דטעם גמור הוא ולא כמו ריח, ודחה זה שאני דנפיש מררא טפי ולכן אמר יהיב טעמא, ובוודאי דס"ל נ"ט בר נ"ט אסור דאמר חס לזרע' דאבא אבל לא מוכח דס"ל דטעם גמור הוא י"ל רק מצד שלא יגרע מריח אוסר וא"ש הכל כנ"ל עיין:

ועיין קונטרסי לריחא מלתא משנכתרי"א בסופו דבר נחמד. ובזה מצאנו מקום ליישב מה דצ"ע על תוס' לקמן דכתב דמוכח מפלוגתא דרבנן ור"ט דאפי' בבישול נ"ט בר נ"ט מותר, וצ"ל א"כ איך אמר רב נ"ט בר נ"ט אסור הא מוכח דמותר וראיתי שהקשה כן בספר ראש יוסף ונדחק, ולהנ"ל א"ש די"ל דרב לא אסר דס"ל דטעם הוא רק משום ריח, והנה כתב הרמב"ן במלחמות בפסחים וכ"כ הר"ן לעיל בפג"ה בסוגיא דריחא מלתא דגם דפסקינן ריחא לאו מלתא מ"מ אסור לאכול פת שנאפה עם הבשר ובנייתא דאטוי' בהדי בשרא