כתב סופר גיטין חולין רלד

עדיין דם ואינה בולע' דם רק דס"ל דאינה פולטת עוד בשפע דם ולכן נאסרת מפליטת איסור שנתבשל עמה דשלא יבלע שמנונות כבר כתב רשב"א דצריך דווקא שפע דם אבל דם אינו בולע וכי כן ליכא מאן דסובר כרב ב"ש, וגם ר"נ יוכל לומר אנא ככ"ע ס"ל ומודי' דאין בולע דם וצל"ע. והנה שיטת רי"ף ורמב"ם דכבד אינה ישלקה ונתבשלה רק אחר צלי' והר"ן האריך ליישב דס"ל דנאסרו נגד כל הני אמוראי דס"ל בפשיטו' אינה נאסר' כמתני' דתרומ' ודחוק בעיני הר"ן, ובתור' חטאת מביא מספק והוא העיקר דס"ל דשליקה נאסרת כריב"ב ושוב גזרינן אינה שליקה אטו שליקה, אלא דקשה איך פסק כריב"ב הרי חזינן ר"נ התיר שליקה וגם ר"ז אמר אנא שלקי לר"א והכ"מ וב"י ונדחק מאוד ליישב דל"ק מאמוראי' אלו, והנלפע"ד בזה, הנה ריב"ב אמר שליקה נאסר' פי' רש"י שכבר גמר פליטתו ואינו טרוד עוד וצ"ל טעמא דר"א דלא יחלוק בנראה דאינה פולט ונ"ל כפי שיטת ר"ת דכל דם כבד רק דרבנן משום מראית עין, והנה קאמר ש"ס בכבדא עלוי בשרא דם דאורייתא וכתב תוס' הגם שדם שבשלו דרבנן מ"מ תחלה כשיוצא קודם שנתבשל הוא דאורייתא ונראה דס"ל דפולט דם קודם שנתבשל ע"י חום מעט פולט ואז דאוריי' הוא והגם אח"כ שיתבשל יהי' דרבנן מ"מ כיון שבשעת פליטתו ובליעתו בבשר הוא דאורייתא גזרו רבנן שפיר. ונ"ל דגזרו בדם הכבד אטו שאר דם הגם שדם שבשלה דרבנן מ"מ כיון כשיצא בתחלת בישול ונכנס בבשר אם הי' מסלקו אז ולא גמר בישולו הי' דם דאוריי' כבשר גזרו ג"כ בדם הכבד שיוצא בבישול לבשר אחר הגם שעיקרו דרבנן כיון שאם הי' מבשל שני חתיכות בשר וא' לא נמלחה הי' בתחילת פליטתו דאורייתא גזרו גם בכבד משום מיחלף, וכבד עצמה אינה נאסר' מפני שאינה בולע והנה י"ל לפי"ז גם בשליקה דכבר גמר פליטתה ובולע' מ"מ אז כבר נתבשל הדם ודם שבישלו דרבנן ותחילת ביאתו לכבד הוא דם שבישלו לא גזרו בזה ולא אסרו הכבד כן ס"ל לר"א דאמר גם בשליקה אינה נאסרת הגם שבולעת כיון שבתחלה אינה נאסרת דפולטת ואינה בולעת שוב גם כשגמר שליקתה מ"מ אינה נאסרת והיינו דאמר מפני שפולטת היינו תחילה ממילא לעולם לא נאסרת וריב"ב ס"ל כיון דכבר הי' הדם לחוץ תחילה והי' אסור בתחילת פליטתו שלא הי' מבושל אז שוב כשנכנס אח"כ לתוכו נאסר' הכבד ור"ל ס"ל דווקא בעין אסור ולא בחתיכה שבא לתוכו שלוק וכמ"ש ר"ת בספיקו' הש"ס לחלק בין בעין לנכנס בחתיכה כנ"ל ביאור פלוגתא דר"א וריב"ב על נכון ועיין. ולפ"ז לפוסקי' דם שבישלו דאוריי' מדין דשלוק יהי' אסור דכיון דבולע' אח"כ ומה לי תחלה או לבסוף כיון לעולם דם זה ככל דם ובישולו ושלוקו לא מעלה ולא מוריד, והנה כבר כתבנו לעיל במתני' דלב קורעו דהפוסקי' דם שבישלו דאורייתא ס"ל דר"ז ורבא במנחות פליגו אי דם שבשלו דאורייתא או דרבנן וכן ס"ל לרש"י במנחות בפירוש שם וכבר כתבו אחרונים מזה, ומעתה אומר אני דר"נ ור"ז דס"ל שלוק מותר ס"ל כר"ז דם שבישלו דרבנן ושפיר גם שאינו טרוד למפלט ס"ל דמותר כמ"ש אבל רמב"ם דס"ל להלכתא כרבא במנחות דם שבשלו דאורייתא וכן מסתמא ס"ל להרי"ף א"כ שפיר ס"ל דשלוק אסור וס"ל לרמב"ם דכיון דשלוק אסור שוב גזרינן בישול אטו שלוק ואולי ריב"ב ור"א בברייתא ג"כ בהא פליגו אי דם שבשלו דאורייתא ועכ"פ מיושב דאינם נגד כל אמוראי דס"ל דשלוק מותר וכהנ"ל כנ"ל ישוב נכון בזה ועיין. דם דאורייתא נתקשה תוס' לר"ת דס"ל דם כבד בוודאי דרבנן ומ"ש מכחל דג"כ איכא דאוריי' בעלמא, ונ"ל ע"פ שיטת הר"ן דבב"ח בצלי רק דרבנן, וא"כ א"ש דבכחל איכא תרתי דרבנן משא"כ בכבדא דליכא אלא חד דרבנן ומשום דם שבישלו כבר כתב תוס' דבתחלת פליטתו דאורייתא הוא עכ"פ ובזה י"ל קושי' הפלתי סי' פ"ז על הר"ן הנ"ל דצלי בבב"ח דרבנן למה לא אמר ש"ס טפי צלי דרבנן ולהנ"ל א"ש דכל כבדא דרבנן והוצרך לומר חלב שחוטה ג"כ משא"כ בכבדא איכא חד דרבנן וק"ל. ע"ב סכין ששחט בה אסור לאכול בה רותח הנה הרי"ף פסק הא דשמואל ולעיל פסק דבין בסכין של נכרי בין בסכין של טריפה סגי בהדחה וכבר תמה הרשב"א לעיל, וצ"ל להרי"ף דס"ל דלכן אינו בולע דאיידי דטרידא למיפלט לא בלע, וצ"ע לפמ"ש הר"ן לעיל בסוגי' דכבדא דרי"ף ורמב"ם ס"ל דכבדא בולע גם דפולטת ע"כ דס"ל דל"א איידי דטרידא למפלט לא בלע וכבדא פולטת הרבה כמו בה"ש וצ"ע ולזה עוררני תלמיד וותיק. והנ"ל בישוב הרי"ף, הנה רשב"א הקשה לעיל דלמה צריך בקליפה הלא בולע בכולו ובששים סגי