כתב סופר גיטין חולין רלב

פשיטא לי' דרש"י ס"ל כשיטת ועי"ל שבתוס' וכבר הרגיש הפר"ח דיותר נראה דס"ל כר"ת ובאמת לקמן בד"ה ומשום שמנונית דאסורא מפורש ומבואר דס"ל דהספק אם יהי' הדם שפורש אסור או לא וצ"ע על הרא"ש, וכבר האריך בזה בספר ראש יוסף, ולפע"ד לומר דלרש"י הספק לאחר מליחה דווקא ומ"מ גוף הספק אם יהי' איסור בדם זה, ואומר די"ל דיש דם בכבד כמו בכל אברים שאינם גוף דם יש בו דם ההולך תמיד מאבר לאבר מתנענע הולך סובב תמיד וכבד כאחת מהאברי' שדם זה כנוס בו, אלא דכבד עצמה הוא דם קרוש מתחלת בריותה, ובוודאי דם זה שבתוכה ככל אברים זה אסור ומועיל מליחה דאין בה יותר מכל אברי' ויוצא ע"י מליחה, אבל דם של עצמה שמתמעך ויוצא ע"י מליחה וצלי' לזה אין מועיל מליחה כי תמיד תפלוט ע"י מליחה אבל נסתפק אם דם שמעצמה בא יהי' בו איסור כיון שכולה דם והוא קרוש וכיון שמותר לאכילה גם אחר שפירש מותר או לא ומעתה ספיק' אביי הי' רק אחר מליחה היינו אי מליחה מועיל בכבד בוודאי קודם מליחה אסור לבשלה כיון שפורש דם הכנוס בה ככל אברי', אבל הספק אם מועיל מליחה כיון שאח"כ יצא עודם דם והוא של עצמה אם זה יהי' אסור או לא וא"ש דפי' רש"י דהספק אם דם זה אסור אחר שיפרוש ומ"מ כתב הרא"ש שפיר דהספק אם מליחה מהני כיון שיש בו הרבה דם היינו כיון שאנו רואי' שיצא דם הרבה אבל באמת אינו הכנוס בה דזה כבר יצא ע"י מליחה רק דם עצמו הוא ואנו רואי' שיוצא ואין אנו מסופקי' אם יוצא לאחר מליחה דבר הנראה הוא רק הספק אם מועיל מליחה דדם זה אינו אסור כנ"ל, ואם אולי הרא"ש לא כיוון לזה מ"מ נ"ל דנכון לפרש כן שיטת רש"י לולי שלא מצאתי לאחד מראשונים ואחרונים שיאמר לחלק בין דמים אלו ומ"מ י"ל הנכון אתי בזה, ולפ"ז ל"ק מה דקשה לר"ת דס"ל דהספק בדם וכן לרש"י דמפרש דכוותי' מהא דקני' בקופא וגם מלקמן דאמר דם דאוריי' הא ליכא דם כבד דאורייתא, ולמ"ש א"ש דלרש"י הספק דווקא אחר מליחה אי אסור וא"ש דקני' בקופ' דמייתי ש"ס ראי' דלאחר מליחה דם היוצא ממנו איסור יש בו וגם א"ש דם דאוריי' כיון דעכ"פ דם היוצא תחלה שיוצא ע"י מליחה הוא דאוריי' רק דם שהוציא בשפע אחר מליחה זה אינו דאורייתא שהוא דם דילי' עכ"פ גזרו שפיר בעלוי בשרא יותר מבכחל דאין בכחל חלב דאוריי' כלל משא"כ בכבדא וא"ש עיין. והנה צ"ל למה בתחלת הסוגי' לא ביאר רש"י כל הצורך במאי הספק אם הספק בדם עצמו אם יש בו איסור או הספק אם מליחה מועלת כשיטת י"מ, רק כדמתרץ ומשום שמנוניתא אז מפרש רש"י מפורש שהספק אם יש איסור בדם בתחלת הסוגי' הי' ראוי לבאר ולפרש, ונ"ל הנה לענ"ד י"ל שבתוס' דהספק אם מליחה מועלת אם אחר מליחה ג"כ דם יוצא וכתב תוס' דפשט ממתני' דמסתמא אחר מליחה איירי כי כן צ"ל איך דחה בכבדא דאסורא עכ"פ קשה איך קתני ואינה נאסר' משום דטרידה למפלט א"כ מוכח דאחר מליחה ג"כ טרודה למפלט וע"כ דמליחה לא מהני וראיתי שכבר הרגיש במהר"ם שיף בזה וכתב כי צ"ל דפלט ציר ולהכי לא בלע ולא מוכח דפולט דם, אלא דבאמת לפמ"ש רשב"א הא דלא בלע שמנוני' דווקא בכבדא כשפולט הרבה דם ולפ"ז לפמ"ש תוס' פסחים דגם אם מליחה לא מהני מ"מ אינו פולט יותר משארי אברים עיי"ש ע"ד ע"א ובש"ך ע"ב ע"ג, ולפ"ז קשה לפי' רש"י דאינה נאסר' ג"כ מאיסור ושמנוני' לא בלע אם מתני' דווקא אחר מליחה איירי כמ"ש תוס' להך שיטה איך לא יבלע שמנונית דבין דפולט דם בין דפולט ציר אין בו שפע שלא יבלע שמנונית, וצ"ל לי"ל שבתוס' דס"ל כהרא"ה בפירש משום שמנוניתא דלא כרש"י אבל לרש"י אי אפשר לפרש כעוד י"ל דהספק אי מליחה מועלת, ומעתה א"ש דבתחלת הסוגיא לא ביאר רש"י אי הספק באיסור הדם קודם מליחה או הספק אי מליחה מהני די"ל איזה פן שנרצה, אבל כדמשני בשמנוניתא מוכח ע"כ דמסופק קודם מליחה אי הדם אסור או לא ולכן שם מפרש מבואר דהספק אם הדם אסור כנ"ל ליישב וזה דלא כמ"ש תחלה בשיטת רש"י אלא כמו שסובר הפר"ח ואחרונים בשיטת רש"י כר"ת כנ"ל וק"ל. והנה הקשה תוס' לועוד י"ל דהספק אי מליחה מהני א"כ איך פשט ממתני' דלמא מתני' קודם מליחה ותירץ דמסתמא איירי בדרך שמבשלי' ועיין יש"ש שנתקשה איך מוקי בשמנוני' דאסורא הלא אין זה דרך בישול לבשל של איסור, ופשוט לי דל"ק דבשלמא בלא מליחה הוא שכחה מהעוסקי' בה זה לא שכיח ורגילה למלוח ולהדיח ועיין ט"ז סי' ס"ט. אבל כבדא דאסורא יוכל להיות שנתוודע אחר בישול שיש בו טריפות שלא נודע תחלה ומעשים