כתב סופר גיטין חולין רלא

א"כ יבא על ידו לידי מכשול וטוב הי' שלא שאל לו ולא הי' רק שוא"ת ולא הי' מקיי' המצוה אם לא הי' מי שישאל לו ועכ"פ לא נעשה בממון שלו, ועתה ששאלו לו לולבו יכשל במברך לבטלה אמרי' שוב בוודאי דעתו שיהי' שלו במתנה לא כדי שיקיי' המצוה בממון שלו מהדר ונותן בכל אופן המועיל על זה אין אנן סהדי כ"כ שנותן במתנה כדי שיהי' המצוה נעשי' על ידו, אבל אנן סהדי שאינו חפץ שיבא לחבירו מכשול על ידו כנ"ל, והנה כבר כתב הט"ז או"ח סי' ח' ס"ק ז' לחלק בין ברכת על דלא קאי אמעשה זה רק אמצוה משא"כ להתעטף דקאי על מעשה זה לכן כתב בד"מ דעל טלית קטן נוהגי' לברך על מצות כיון שאין בו כשיעור ועל לא הוי ברכה לבטלה דלא קאי על מעשה זה ע"ש ועיין ט"ז יו"ד סי' א' ס"ק י"ז, ומעתה א"ש דבטלית דמברכי' להתעטף דקאי על מעשה זה וא"כ שאול פטור ומברך עליו א"כ מברך לבטלה אמרינן שפיר דחזקה שרוצה שיהי' במתנה משיבא למכשול על ידו, אבל בלולב שמברכי' על נטילת לולב א"כ גם כשלא יוצא מ"מ לא ברך לבטלה הגם שלכתחלה וודאי לא יברך מ"מ חומר איסור ברכה לבטלה ליכא לכן לא סמכי' לומר דהקנה לו כדי שיקיי' המצוה בממונו, וכן י"ל אם הטלית כלאים אנו אומרים בוודאי אם שאלו דניחא לי' במתנה דאל"כ יוכשל ע"י באיסור כלאים דאוריי' כנ"ל נכון וישר ועיין. והנה שיטות תוס' ורא"ש דכלאים בציצית מותר אפי' לאשה ובלילה, וכן בטלית שאול, והנה הרמב"ם כתב בטלית שאול כל למ"ד יום פטור מציצית ולאחר למ"ד חייב, ולא כתב אי חייב מדאוריי' או דרבנן והנה פשיטא מדרבנן כמ"ש תוס' דשאול מדאוריי' פטור והי' לרמב"ם לבאר אם דאוריי' או דרבנן דאיכא נפקותא לענין כלאים דלפי שיטת רמב"ם ע"פ מה שהוכיח הכ"מ מדכתב דסדין פטור משום שמא יכסה בלילה נראה דס"ל דבגד של יום של כלאים אסור בלילה ול"ל כתוס' עיי"ש, א"כ בטלית שאול ג"כ אסור כלאים דפשיטא דמצוה דרבנן לא ידחה כלאים א"כ הוי לרמב"ם לפרש דלאחר למ"ד אם רק מדרבנן חייב וממילא אסור בכלאים והנה באשה ועבד כתב הרמב"ם שמותר לעשות ציצית ואינן מברכ' ובראב"ד כתב דווקא בליכא כלאים והכ"מ כתב כי גם הרמב"ם ע"כ דעתו כן רק שלא ביאר לפשיטות דהא ס"ל כסות יום בלילה אסור משום כלאים עיי"ש, ולבי אומר לי מכל הנ"ל מכח השגת הראב"ד ומכח מה שנתקשתי דלא ביאר אי שאול אחר למ"ד דאוריי' או דרבנן, דס"ל לרמב"ם דווקא בלילה דליכא זמן ציצית כלל לכן חייב משום כלאים כיון דאז ליכא מצוה בשום אדם ובשום בגד משא"כ ביום דאיכא מצות ציצית ס"ל ג"כ דשאול וכן באשה ועבד פטורי' מכלאים כיון דעכ"פ איכא מצוה לגברא ובטלית שלו, ועיין סברא זו בתוס' פ' התכלת מ"א בתוך ד"ה תכלת שכתב דצ"ע אם ציצית בלילה דומה לבגדי כהונה במקדש או למדינה עיי"ש, וזה נ"ל סברת הרמב"ם באמת לחלק ביום יום ולילה והא"ש הכל ובכלאים ס"ל דכהן הלובש שלא בשע' עבודה חייב כמבואר סוף הלכ' כלאים וס"ל כלאי' גרע מציצית, ועיין ש"א הלכות ציצית מ"ש בעניני' אלי והנלפע"ד כתבתי. כל מצות עשה שמתן שכרה בצידה וכו' הנה רש"י כתובות צ"א ע"ב כתב בדרבנן אין כופין ותוס' פ"ו דהפריע' ב"ח מצוה הקשה עליו מגיטין מ' דכופין היורשי' משום מצוה לקיים דה"מ עיי"ש ובש"מ שם, ובחידושי לכתובות כתבתי דלכאורה צ"ל הלא כיבוד אב דאוריי' ואיך כתב רש"י על מצוה דרבנן אין כופין אלא דכיבוד משל אב והלא מיד כשמת יורשי' היורשי' בדליכא אחריות רק מצוה לפרוע חוב' אביהן ומשלהן הוא ועיין בהג"א שם שכתב אם לא יורשו מאביהם ליכא מצוה דכיבוד משל אב, וצ"ל אם ירשו מאב דומה כשל אב ומדרבנן מצות כיבוד כמו בשל אב וזה כוונת רש"י דמצוה דרבנן הוא והוא פשוט, והנה הר"ן פסחים ר"פ מקום שנהגו כתב דבדרבנן דהוא גדר לדאורייתא לא החמירו כ"כ לשמתי' כיון אם יעקר הדרבנן מ"מ המצוה קיימ' בדאוריי' ולא תהי' עקורה לגמרי משא"כ אם הדרבנן אינו גדר וסיג רק לעצמן תקנו החמירו בו יותר עיי"ש, ומעתה י"ל דווקא במצות כיבוד דרבנן שעיקר כיבוד דאוריי' בשל אב וחכמים אמרו גם בירשו מאביהם וזה הוספה על דאורייתא אבל לא החמירו לכוף עליה' וכן בדומה למצות דרבנן על בה"ג אין כופים אבל בגיטין שם מצוה לקיים דברי המת רבנן מחדש תקנו ואמרו ואינו הוספה לדאורייתא הוצרכו להחמיר דכופי' עליו כנ"ל נכון ועיין. כבדא מה אתין בי' וכו' פי' רש"י אע"פ שכופה דם אפ"ה לאחר שפירש ויצא אסור, הכה לא ביאר רש"י במה נסתפק אם יהי' הדם אסור כשיטת ר"ת או דהספק אם מליחה מועלת והרא"ש