כתב סופר גיטין חולין רכט

להקרבה מכ"ש דם שנשתנה ונעשה חלב שיהי' מותר עיי"ש ובהג"ה נב"י מהגאון בן המחבר זצ"ל ולפע"ד נראה, הנה בכריתות ד' ע"ב פליגו תנאי דר"י ס"ל דם התמצית בכרת מדכתיב כל מרבינן הגם שאינו נקרב וחכמים פליגו עיי"ש ונ"ל דלר"י דס"ל דמרבי' מכל אפי' התמצי' צ"ל אם דם שבשלו אינו עובר למה לא מרבה טפי דם שבישלו שעומד באיסורו כמו שהי' קודם שבישול ומסתבר מלרבו' דם אברי' שאינם ראוי' להקרבה ותא חזי הרי לכמה פוסקי' דם שבשלו דאורייתא ומ"מ דם אברי' אינם בכרת וע"כ דזה מסתבר שחייב כיון שהי' ראוי' לפעם להקרבה וקשה לר"י לכן נ"ל דלר"י ס"ל דכל מרבה הכל כל דם בין דם שבישלו בין דם אברים כל דם בהמה ובכל אופן אסור כנ"ל עי', ולפ"ז א"ש בבכורות שם דאזל לתרץ הא דצריך בעל פלוגתא דר"ש גמל גמל וסתם בר פלוגתא דר"ש הוא ר"י כידוע ושפיר מתרץ בפשיטו' לדידי' דחלב חידוש דם נעכר כנ"ל וא"ש, אלא דיש להקשו' במנחות שם דמקשה אביי מבריי' דהקפה וכו' ולפמ"ש תלי' זה בפלוגתא דתנאי וי"ל בריי' הנ"ל כר"י וזעיר' כהלכתא ס"ל ועיי' ראש לקמן סי' כ"ז בסוגי' דכבדא כתב בפשיטות דם שבישלו ומלחו רק דרבנן כשיטת תוס' שם ובסי' ל"ז נראה שרחוק בעיניו לומר שהוא רק דרבנן וצע"ג. ע"ב הא איסורא איכא תוס' הקשה לפי' רש"י דלמא הא איסורא איכא בקדירה ולא לצלי ונדחק, ולפע"ד י"ל דהוכיח דמתני' ע"כ כצלי איירי מדלא קתני רבותא בלב רבא קרעו קרעו לאחר בישול כדקתני בברייתא, ואיכא רבותא דלב שיע' ולא בלע ואין לדין זה שייכו' רק בלב ולא מבואר בשוה מקום וע"כ דבצלי איירי ובלא"ה מותר משום כבולעו כך פולטו ודין זה לאו דווקא בלב רק בכל צלי ולכן לא קתני כאן וגם כבר נראה ממתני' דר"פ כיצד צולין הך דכבולעו כך פולטו כדהוכיח שם הגם דדחה, מ"מ לדינא דכבולעו כ"פ י"ל דמתני' שם דנותן בני מעיו בפני' וכבולעו כך פולטו ושוב לא צריך לאשמעינן בלב, אבל כב בבישול לא מוכח ומוכח ע"כ מתני' בצלי כנ"ל וק"ל. איכא דאמרו וכו' נ"ל לבאר פלוגתא דהנהו תרי לישנא, והנה ש"ס מייתי ראי' מבריי' דכלישנא קמא וצ"ל אדמייתי סייעתי' לל"ק הנ"ל להקשות ללישנא בתרא וכה"ג מקשה בדוכתא טובא וכנ"ל, הנה לשיטת רש"י הכל בצלי איירי ויש לעיין לפי שיטת הר"ן בסוגיא דנו"ח דצלי בב"ח לא הוי רק דרבנן, א"כ כאן דאיירי בצלי לא הוי רק דרבנן וכחל חלב שחוטה הוי תרתי דרבנן ולפמ"ש ט"ז סי' צ' דבח"ש כבוש מותר דהוי תרתי דרבנן וס"ל ה"ה בכל בב"ח דרבנן עיי"ש ומכאן מוכח תרתי דרבנן בבב"ח והנה בהא דצלי דרבנן כבר האריך הפר"ח סי' פ"ז ואיכא ראי' מש"ס סנהדרין דמסיק דטיגון א"א לומר דדרך בישול אסרה תורה א"כ ה"ה צלי מותר מדאורייתא, ועיין פלתי סי' הנ"ל שכתב דלפ"ז איכא פלוגתא דתנאי כזה דלמ"ד יש אם למקרא הוכיח מהא דבב"ח ע"כ דלא ס"ל דרך בישול וטיגון אסור וה"ה צלי ולמ"ד יש אם למסור' ע"כ צ"ל דרך בישול עיי"ש והנה בש"ס כריתות ר"פ ספק אכל איכא פלוגתא לרב אי ס"ל יש אם למקרא או למסורת עיי"ש ואומר דבזה פליגו הנהו איכא דאמרו לל"ק דס"ל מותר היינו דס"ל צלי מותר בב"ח והוי תרי דרבנן, ולאיכא דאמרי ס"ל צלי דאורייתא והוי רק חדא דרבנן משום שחוטה ואסור כנ"ל, והא"ש דל"ק ללישנא בתרא מבריי' דס"ל דאתי' כהאי תנא דצלי דאוריי' דיש אם למקרא ושפיר אסור דהוי רק חדא דרבנן אבל רב ס"ל כאידך תנא והוי תרתי דרבנן, ולכן לא מביא רק סייעתא לל"ק דמצינו בבריי' דמותר בצלי כמו לרב וס"ל באמת דהוי תרתי דרבנן ועכ"פ מצינו דבתרתי דרבנן לא גזרו כנ"ל עיי' וק"ל. דף ק"י ע"א ודלמא דיי"נ נינהו וכו' עיי' ט"ז יו"ד סי' קכ"ג סק"ח שהק' לר"ת דצריך דווקא תמדן במים ויב"ח א"כ עדיין מי ידע דתמדן במים ונדחק, וראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בשם הגאון מו"ה זרח אדליץ זצ"ל ומהגאון מו"ה הרש אבדק"ק ה"ב זצ"ל, דנהפוך הוא מסוגי' מוכח כר"ת דאל"כ קשה מאי אמר לי' דלמא מיי"נ הוי הלא הוי ס"ס ספק אחר יב"ח ספק של ישראל, אלא דאיכא ס"ס להחמיר שמא תוך יב"ח ושמא לא תמדן במים, וכי כן שפיר השיב לו אחר יב"ח הוי ושוב לא נשאר רק ספק אחד שמא לא תמדן במים נגד זה איכא ס"ס להקל שמא של ישראל ושמא תמדן במים אלו דבריהם זצ"ל וש"י. וע"פ דברי הגאונים אלו זצ"ל נ"ל ליישב, הא דשאלו לו אח"כ ודלמא של גוי נינהו הוי לי' לשאול תחלה דחמיר מאיסור סתם יינם, וגם חי' ר"ן נתקשה בזה אטו בכל של נכרי ניחוש דלמא גזלו מישראל וכתב כי רצה להכביד עליו ולנסותו בשאלה יען עשה נגד הוראתו בכחל עיין