כתב סופר גיטין חולין רכח

ובלח אי אמרינן נ"נ שיטת הרמב"ן דלא אמרי' בלח נ"נ וכבר הארכנו לעיל דהרשב"א ס"ל בטעמו משום דווקא דנבלע בגוש שאינו נפרד זה מזה ולא יצא כולו, וס"ל ה"ה פליטה היוצאת מחתיכה ללח ג"כ חוזר להיתר דאל"כ לא הקשה מקו' הש"ס חלב אמאי מותר ודווקא כשנכנס שוב לחתיכה אחרת אוסר והסברתיו לעיל, וס"ל בבב"ח גם בלח נ"נ ושיטת המרדכי דווקא בחתיכה נ"נ כיון שעומד איסור במקומו משא"כ בלח וכי כן כשיצא פליטה מיבש ללח נ"נ כיון שכבר הי' לו שם איסור וגם אם נתמעך החתיכה אסור, ולרשב"א מותר וכבר כ' בחות דעת מזה, ועיין פ"ת דכתב דכוונת הרמב"ן לא הי' כמ"ש רשב"א עיין בו, וכ' דגם בבב"ח יש לחלק בין לח ליבש עיין בו, וכן למרדכי אין צריך לחלק בין בב"ח לשאר איסורי' כמובן ולא ידעתי למאי דנקט הפלתי לעיקר כדעת המרדכי למאי טרח שוב ליישב הקו' מהא דחלב אמאי מותר למרדכי פשיטא קו' מעיקרא ליתא, ועיין ביש"ש בפנים מ"ש בין שהוא דרך בישול או לא. והנה פליגו הש"ך וב"י סי' ק"ג אם בבב"ח אחר שנעשה בשר בחלב אם המקבל טועם ממנו ג"כ נ"נ או לא וכבר כתבנו דאין זה ענין לפלוגתתא דש"ך ורשב"א סי' צ"ד אם שנעשה בב"ח אם שוב יצרף מחדש להעשות בב"ח כגוונא דכף של חולבת, דגם אם נימא דמקבל שם חדש דבבב"ח יחד נעשה בב"ח אבל אין זה ענין הא דמים שנתבשלו בקדירה של בב"ח אם יש לו דין בב"ח לענין נ"נ, והנה הפר"ח סי' צ"ד פליג על הש"ך ועיין תשו' חתם סופר סי' פ"ב שחקר אם שייך בזה אין בישול אחר בישול וכן נזכר בפמ"ג מזה ולפענ"ד יש להכריע לדינא, עפ"י שכ' אאמ"ו מאוה"ג זצוק"ל בחתם סופר סי' דלכן חלב שנתבשל בחלב דלא חייל בב"ח גם החלב מותר הגם דחלב לא אסורה מתחלה הטעם כיון שכתב לא תבשל גדי נראה הגדי הוא העיקר הגם דלא פסקי' גדי אסרה תורה ולא חלב מ"מ מדלא כתב לא תבשל גדי וחלב אמו ע"כ העיקר הגדי ולכן אם על הגדי לא חל גם על החלב לא חייל שם בב"ח עיי"ש והוא נכון מאוד, ולפי"ז י"ל באם הכף של בשר וכבר נ"נ בב"ח שוב אם נתוסף בו חלב מחדש לא יעשה בב"ח כיון שעל הבשר לא יתחדש האיסור שכבר הוא בב"ח גם על החלב לא יתחדש שם בב"ח, אבל כשהחלב כבר נעשה בב"ח ובא עם בשר שלא נעשה איסור שפיר יעשה הבשר בב"ח כי נצמח האיסור מהבשר ולא הי' אסור כן נ"ל ועיין לדינא. עוד לנו דברים בסוגי' זו עיין לעיל בחידושינו ק' ע"א מ"ש. מתני' הלב קורעו ומוציא דמו וכו' שיטת תוס' דדם שבשלו אינו עובר עליו כבש"ס מנחות, ולהמעיין שם ברש"י דשיטתו דרבא פליג על הא דזעיר' ולכן פסק כאן כרבא וכן שיטות רמב"ם דם שבישלו דאורייתא וכבר כתבו האחרוני' דבר זה, ותוס' ס"ל שם דרבא לא פליג אזעירא ולכן ס"ל דם שבשלו אינו עובר עליו, ואם דם שבישלו אסור רק מדרבנן או רק אינו עובר עליו אבל איסור דאוריי' אית בי' כח"ש, עיי' רשב"א לקמן סוגיא דכבדא וברא"ש לקמן פ' זה, ועיין חי' ר"ן בלקוטי' מה שהקשה אי דם שבשלו רק דרבנן ועיין תוס' מנחות שם שכתב הא דזעירא דאמר דם שבישלו דרבנן מהך מתני' דקתני אינו עובר עליו עיי"ש וצ"ע לכאורה הלא רב אמר בכריתות דטעמא משום ח"ש וכתב תוס' כאן דרב צריך לזה דקשה לו דתני מבושל אבל מתני' גם בחי איירי, וא"כ לא מוכח כלל דם שבישלו אינו עובר וצ"ע קצת, ונ"ל דהנה לשון אינו עובר מדלא אמר אינו חייב עליו היינו שאינו בכרת ואומר אינו עובר משמע דליכא איסור דאורייתא כלל וש"ס דייק לקמן לענין כחל מדלא אמר מותר משמע דרבנן אסור, אבל איסור דאוריי' ממועט לגמרי מלשון אינו עובר ועיין פסחים סוגי' דהרהינו וברז"ה ובמהרש"ל ומהרש"א שם בברייתא דאחה"פ אינו עובר והיינו מותר עיי"ש, ולפ"ז אם ח"ש אסור מה"ת לא סגי בטעמא דרב משום דלב עוף ח"ש אית בי' אכתי לא שייך אינו עובר הול"ל אינו חייב רק י"ל רב ס"ל ח"ש מותר מה"ת ושפיר אמר דבריי' אבל להלכתא דח"ש אסור מה"ת ע"כ צ"ל הא דקתני אינו עובר משום דם שבישלו דאינו רק מדרבנן ולכן קתני אינו עובר כלל איסור דאורייתא והיינו דזעירא ודרבא במנחות שם וא"ש תוס' מנחות הנ"ל. וכי כן להלכתא ע"כ דם שבשלו אינו עובר ואפי' איסור דאוריי' אין בו רק איסור דרבנן כנ"ל ועיין. והנה נתקשו אחרונים והוא בפלתי רס"י ס"ט ובנב"י תנינא סי' מש"ס בכורות דפלפל שם דחלב חידוש הוא ולכן צריך לרבנן דר"ש תרי גמל לאסור חלבו ומפרש דהחידוש דם ונעכר ונעשה חלב ואי דם שבשלו דרבנן כיון שאין ראוי