כתב סופר גיטין חולין רכז

איסור על החתיכה דהי' בידינו לתקן מיד להוסיף על התערובות ולא נ"נ, ומובן דלשיטת הרא"ש דאסור גם להוסיף גם על דרבנן גם בדרבנן נ"נ, ונ"ל לומר עוד לדינא בזה דהפוסקי' לדינא אם להחמיר כרש"י דאפי' במקצתה החתיכה בתוך הרוטב מ"מ לא מצרפים שאר החתיכות ולהנ"ל י"ל דוודאי רש"י ס"ל דמתפשט בכולה רק דס"ל גם בסופו להתפשט מ"מ חתיכה זו נאסרת וכשיטת הט"ז ברש"י אלא דבאמת לא מצינו דס"ל לרש"י כן רק כאן בסוגי' דכבר הסכימו דנפקא לתוס' מדכתב רש"י דנופה בגגה של חתיכה זו למהרש"א מדכ' דעולה הרתיחות משופי' לפיה, ומ"ש הב"י דמוכח לעיל העידו כולם דדוחק הוא, וא"כ י"ל דווקא בבב"ח דלפמ"ש סופו להתפשט מדינא אסור לכן גם במקצת בתוך הרוטב אסור, אבל בשארי איסורים סופו להתפשט מותר ס"ל לרש"י אם מקצתה בתוך הרוטב לא נ"נ כיון דסופו להתפשט ומצטרפים כל החתיכות, וא"כ בשאר איסורים לכ"ע יש להקל בטח כשיטת הר"י, והרמ"א מכריע בשאר איסורים כר"י כיון בלא"ה רבי' מקילי' ולפמ"ש דינא הוא וגם להאוסרים בשאר איסורים דנ"נ אבל לא מחמרי' במקצת חתיכה ברוטב כנ"ל נכון עיין. ועתה נבוא ליישב הפוסקים דלא נ"נ בשאר איסורים ואפי' חתיכה עצמה חוזרת להיתר ונאמר טעמם דס"ל דלא נקרא שם איסור על החתיכה דבידו לבטל החתיכה במים ולשפכם לאיבוד בוודאי אם מבשל החתיכה עם חתיכות כדי שיתפשט בשוה הוי מבטל איסורי' וכ' תוס' וכרש"י דאסור לעשות כן לכתחלה אבל כשמבשל במים ושופך המים הוי כמגעיל כלי במים וכיון שאין דעתו להנות מן האיסור, היוצא מותר לבטלו דאטו אסור להשליך איסור לחוץ וכבר כתבו הראשונים בע"ז כן ובשארי דוכתא, אלא די"ל כיון שאין אנו יודעי' אם נסחט האיסור לגמרי מהחתיכה ונכנס למים רק לאחר טעימה אנו יודעי' שעכ"פ לא נשאר בו טעם אבל יוכל להיות שנשאר בו מעט, ואנו אוכלים אותו בביטול שהוא פחות מכדי נתינת טעם וא"כ שוב הוי כמבטל איסור לכתחלה, וזה נ"ל באמת דעת הפוסקים דנ"ג בשאר איסורים וכתבתי משום דאין בידינו לתקן החתיכה דס"ל דגם לבשל במים ולשופכם אין תקנה דספק שמא נשאר בו עוד מעט ואוכלי' ע"י ביטול, אבל אינך פוסקים י"ל ס"ל דאין זה בכלל מבטלי' איסור לכתחלה כיון דספק הוא אם נשאר בו איסור, וכעין מ"ש הש"ך סי' צ"ב דבספק מותר לבטל כן י"ל בזה, הגם שיש לחלק מ"מ כיון שכל מבטלי' איסור לכתחלה הוי רק דרבנן י"ל באופן זה שספק אם ישאר בו איסור מותר לבטל ואיכא שפיר תקנה ולכן לא נ"נ ומביאים כמה ראיות דלא נ"נ, והא"ש דלא קשה מהירושלמי דשם איירי בתרומה ובתרומה אסור לאבד בידים ושם י"ל בתרומת א"י וגם אם דרבנן הוא אסור לאבד וי"ל דס"ל כהרמב"ם דגם זה דאוריי' וכיון שאסור לאבד א"כ א"א לבשל במים ולשפוך המים דמאבד התרומה ועיין באבני מילואים בתשובה שבסוף הספר דכתב דבתרומה אין מבטלי' לכתחלה הוא מהתורה, ואפי' נשאר במאכל אסור לבטל כדי לאכול ועיין בהגהה שם ותבין וכי כן שפיר אין כעדשים אלו תקנה לבטלם ולהתירם רק כשנפלו מעצמם שפיר נקרא שם איסור עליהם ונ"נ ומיושב קו' הר"ן ע"ד ישר וטוב. והנה אם אמרינן בדרבנן נ"נ כבר כתבתי לעיל הנ"ל, וכבר כ' בתחילת הסוגי' דמוכח לרב דע"כ גם בדרבנן נ"נ וצ"ל לרמב"ם דס"ל דבשר עוף בחלב דלא נ"נ דווקא היכי שאין יכול לבא לדאוריי' ודלא כפר"ח סי' דכתב דאין לחלק ובכל דרבנן לא נ"נ ועיי' פלתי סי' צ"ב שכתב דראי' הט"ז מרמב"ם אין ראי' כ"כ, וי"ל דנראה כן מרש"י בפסק הלכה שכ' גם אם לא נבלע רק ח"ש מ"מ ח"ש דאורייתא מה רצה בזה אם דאוריי' או דרבנן הוא, ונראה דס"ל דאם הי' דרבנן לא נ"נ, ולפי"ז ס"ל אפי' בדרבנן כזה שעכ"פ יכול לבא לידי דאורייתא כשיש שיעור שלם מ"מ לא נ"נ וקשה מדרב דמוכח דבח"ש נ"נ גם אם דרבנן ואולי רצה רש"י דס"ל בדרבנן מב"מ בטל ולכן כיון שאזיל דמב"מ לא בטל הוצרך לומר דח"ש דאוריי' ועיין. ובבלוע בפלי כבר הבאנו לעיל דשיטת כמה פוסקים דלא אמרינן בבלוע בכלי נ"נ והסברתיו כיון דבבב"ח בלוע בכלי לאו דאוריי' לא גזרו אגבה, ולפי"ז לשיטת תוס' דחנ"נ בשאר איסורי' דאוריי' ואם בשאר איסורים גם בלוע בכלי' דאוריי' מגע"נ רק בב"ח חידוש ליכא למילף משם א"כ חמיר בלוע בכלי בשאר איסורים מבב"ח כמובן, וגם להפוסקים דנ"נ דרבנן בשאר איסורים אבל לא משום בב"ח רק מטעם אחר ג"כ י"ל כהנ"ל דבב"ח בלוע בכלי לא נ"נ כיון שאין טעמו דאורייתא, משא"כ בשאר איסורי' גם בכלי אסרו חכמים עיין.