כתב סופר גיטין חולין רכו

ואמרו שלא יתבטל הגם בדרבנן מב"מ בטל היינו אם יהי' לעולם דרבנן גם באינו מינו אז שהחמירו חכמים שיהי' אסור לא אסרו במשהו במינו, אבל אם באינו מינו דאורייתא גם כשקיבל טעם ממינו החמירו בו שיהי' לו דין איסור דאורייתא דנעשה נבילה דאורייתא ולא תתבטל כן יש לומר עיין, והנה שיטות ר"א ורשב"א וכמה ראשונים דבשאר איסורים לא נ"נ כלל ומביאים כמה ראיות כשיטת' ונדחקו בהא דאמר רב לעיל חתיכה עצמה נ"נ לאו דווקא וגם צריך לדחוק לרבא ועיי' בחידושינו לעיל מ"ש ליישב לרבינו אפרים הא דרב דאמר נ"נ אבל ס"ל עכ"פ חתיכה עצמה עומדת באיסור דאפשר לסוחטו אינו ענין לנ"נ וכבר תמה הפלתי רס"י ק"ו איך קאמר ש"ס דפליגו תנאי באפשר לסוחטו י"ל כ"ע ס"ל אפשר לסוחטו אסור אלא פליגו בנ"נ עיי"ש, ולפענ"ד נראה בבב"ח בוודאי אי לא נ"נ אי אפשר לומר אפשר לסוחטו אסור דטעם דעכ"פ חתיכה אסורה כתבו משום שלא נסחט כולו ונשאר עכ"פ מקצת ונשאר שם איסור עליו כמתחילה וי"ל זה בשאר איסורים דמשהו שנשאר בו הוא איסור בפ"ע רק שאינו נרגש ויתבטל בתערובות אמרינן כיון שהי' בו תחלה טעם האוסרו וכולו לא יצא נשארת באיסור' אבל בבב"ח אם כסחנו ומעט נשאר בו אותו המעט חשב אינגאוסר אוסר לעצמו דהיתר והיתר הוא וכ"ז שאין טעם בבשר ליכא איסור לא בחלב ולא בבשר וכסברת הרא"ש בנדה דגם דהיתר בהיתר אינו בטל שאני בבב"ח דכן גזרה התורה שאין התחלת האיסור כ"ז שלא נתן טעם ולאו משום ביטול איסור אתינן עלה כן הדבר הזה מאחר שנתמעט הטעם אין כאן דבר לחול עליו שם איסור ולמה תשאר החתיכה באיסורה וע"כ דנ"נ ועצמיות איסור יש בה ותאסר ממילא אחרים וע"כ רבנן דלא ס"ל שאוסרת אחרות ס"ל בבב"ח אפשר לסוחטו ג"כ מותר כנ"ל נכון ופשוט והנה הר"ן הקשה קו' חמורה על כל שיטות האלו וירושלמי דערלה גרסי' שנתבשלו עם עדשים דסובר רבי דצריך רבוי נגד כל עדשים חזינן גם בשאר איסורים נ"נ, ויפה כ' הפלתי ליישב דצריך רבוי משום שאפשר לסוחטו אסור ולא משום נ"נ אלא דעדיין לדסוברים דחתיכה עצמה חוזרת להיתרא וכן שיטת הטור סי' ק"ו והדרא הקו' החמורה מר"ן הנ"ל לדוכתא. והנלפע"ד ליישב ותחילה נבאר איזה דברים בסוגי' זו בדברים הנוגעים לדינא ושוב כבוא ליישב קו' הנ"ל, הנה תוס' דף ק' ע"א חידש די"ל כיון דסופו להתפשט לא אמרינן נ"נ וס"ל כן בבב"ח ג"כ ולא קשי' לתוס', וסברת תוס' לחלק בין סופו להתפשט לא ברירי, ועיי' פמ"ג שרוצה לומר דווקא באם מתפשט מיד אבל כשהקדירה רותח' ואינו פולט מיד ושוב גם כשמתפשט אח"כ כבר נאסר, ובאמת גוף סברת התוס' צ"ע מסוגיא דמקשה חלב אמאי מותר חלב נבילה היא, הלא סופו להתפשט, ומצאתי ראיתי שנתקשה בזה בס' כנפי יונה ג"כ ולא העלה תרופה ובחות דעת הרגיש ונדחק ולא אוכל להבינו וצ"ע. והנ"ל בכל ענין, הנה בשארי איסורים דנ"נ מדרבנן כבר כ' לעיל דנראה מראשונים יען הי' עליו שם איסור דנו אותה כנבילה עצמה, ולכן מחלקי' בין לח ליבש דבלח לא נקרא שם איסור והוא סברת המרדכי, והנה י"ל הא דנקרא שם איסור על החתיכה הטעם כיון שנבלע בו טעם איסור ואין בו ס' אין תקנה לחתיכה כי הגם אם יתוסף היתר נגד האיסור תחזור להיתר הלא אין בידינו לעשות כך דאין מבטלים איסור לכתחלה החלטנו חתיכה זו לאיסור וכחתיכת נבילה תחשב שאין לה היתר רק כשתתבטל במיקרי מעצמו והחמירו גם כששוב נסחט הטעם מ"מ תהי' באיסורה גם פליטתה אוסרת נגד כולה כנבילה עצמה כנ"ל, והא"ש דאם סופו להתפשט מעצמה שוב ליכא שם איסור עלי' דהא יש לה היתר מעצמה בלי שום מעשה וגם אם יתפשט בכמה שעות וימים לא איכפת לן כיון שעכ"פ יהי' לחתיכה זו תקנה בפ"ע לא קראנה עלי' שם איסור וחוזרת להיתר וגם פליטתה אינה אוסרת כנ"ל, וכ"ז בשאר איסורים דכל עיקר נ"נ משום שהי' לו שם איסור דלית ליה תקנה אבל בב"ח דנ"נ דאורייתא דנעשה עצמיות איסור ולא תלי' באם יהי' לו תקנה גם כשסופו להתפשט מ"מ נ"נ כמובן ולפי"ז מיושב שפיר מה דנתקשה בו תוס' איך מתרץ גדי אסרה וכו' עכ"פ מדרבנן נ"נ, ולהנ"ל א"ש כיון שסופו להתפשט מותר בשאר איסורים רק בה"א דנ"נ דאורייתא כדין בב"ח מקשה שפיר וא"ש. ולפמ"ש י"ל דבדין בדרבנן לא נאמר דנ"נ עכ"פ בשאר איסורים דהא כל עיקר הטעם דכ"נ כיון שמיד שבלע איסור לא הי' לנו לתקן החתיכה להוציא האיסור ממנה דאין מבטלי' וכו' ואין מרבי' על האיסור, אבל באיסור דרבנן שנבלע מותר להוסיף עליו א"כ מתחלה לא נקרא שם