כתב סופר גיטין חולין רכה

כל החתיכה אמרינן שוב סליק א"מ כמי שאינו וכו' כנ"ל. והנה שיטת רש"י דבכל איסורי' אמרינן חנ"נ דכ"כ דט"ח שנפל על בשר או חלב, וכן שיטת תוס' ור"ן ועוד ראשונים, אלא דהר"ן וכן פשיטא לרוב ראשונים דבשאר איסורים רק מדרבנן אסור או משום לתא דבב"ח או משום שהי' לו שם איסור החמירו באיסורו לעולם, והר"ן ס"ל בפשיטות משום לתא ומקו' הראשונים על רשב"ם ופליגו עליו דמב"מ לא הוי רק דבבב"ח נראה דס"ל דאינו משום לתא דבב"ח דאל"כ קשה נגזור עכ"פ משום בב"ח כקושי' הר"ן באמת. אבל במהרי"ק מביא כמה ראשונים דס"ל גם בשאר איסורי' נ"נ מדאורייתא, וכן ס"ל ע"כ לתוס' דמקשה מדהגעילו כלי מדין כלים גדולים שאין במים ס' ואי נ"נ דרבנן לא מקשה מידי וע"כ דפשיטו לי' דדאורייתא הוא, אלא דסתר עצמו ממ"ש בפשיטות כשהקשה על רשב"ם דבשאר איסורי' רק מדרבנן הוא וכבר עמד הפלתי עכ"ז וטרח ליישב ולא עלתה לו ליישב על נכון, ולפע"ד לבאר וליישב, הנה י"ב דתוס' הוכיח דע"כ נ"נ בשאר איסורי דאורייתא מדאמר רב לעיל חנ"נ ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה ותוס' לשיטתו דמפרש הא דלעיל צ"ט ע"ב שאני ציר דזיע' בעלמא היינו בדרבנן מב"מ בטל א"כ אם נ"נ דרבנן לא יהי' צריך ברוטב ששים נגד החתיכה שקבלה טעם רק נגד הבלוע בתוכה וחתיכה עצמה נ"נ דרבנן הוא תתבטל שפיר בחתיכות דבדרבנן מב"מ בטל, וע"כ דנ"נ דאורייתא, וכן יש להוכיח לאביי דאמר בקדם וסילק לפמ"ש הר"ן דלהכי צריך נ"נ דאל"כ איסור והיתר מעורב זב"ז ואם נ"נ דרבנן ובדרבנן מב"מ בטל עדיין איסור והיתר מעורבים דמדאוריי' זה היתר ולאו מב"מ יחשב הבלוע כיון שמעורב בהיתר רק מדרבנן נ"נ הכל אסור ומב"מ דרבנן הוא ובטל ולר"ן דס"ל נ"נ בשארי איסורים דרבנן צ"ל דס"ל גם בדרבנן מב"מ לא בטל, ומפרש שאני ציר דזיעה בעלמא הוא דווקא ציר עיין ריטב"א שם, ולתוס' מוכח ע"כ דנ"נ בשאר איסורי' ג"כ דאוריי' והקשה על נכון מגע"נ כנ"ל. וליישב הא דכתב לשיטת הרשב"ם דנ"נ בשאר איסורים דרבנן י"ל דלשיטת הרשב"ם מוכח ע"כ כן. הנה כבר הבאנו לעיל קו' רמב"ן דאיך מועיל ס' נגד חתיכת נבילה הא בולע וחוזר ובולע וכ' הפר"ח דמדאוריי' חד בתרי בטל ומדרבנן ס' וכולי האי לא החמירו, והנה הרשב"ם דכ' דצריך בחתיכות ששים נגד כל הרוטב דרוטב ברוטב מב"מ א"כ תתבטל הרוטב באינו מינו קשה נימא בולע וחוזר ובולע ופולט הלא במ"ב לא בטל רק בא"מ וצריך ס' דאורייתא וע"כ צ"ל דנ"נ בשאר איסורים רק דרבנן ולא החמירו כ"כ לחוש שבולע וחוזר ובולע דאמרינן קמא קמא בטל ולא החמירו לומר דחוזר וניער בכהאי וכבר הבאתי שכ"כ האחרונים בזה ולפי"ז מוכח ע"כ דהרשב"ם ס"ל דנ"נ בשאר איסורים רק דרבנן וס"ל באמת גם בדרבנן מב"מ לא בטל ולא מוכח מלעיל כלום דנ"נ דאורייתא. והא"ש כשפלפל תוס' בשיטתו כ' דנ"נ דרבנן בשאר איסורים אבל תוס' לעצמו ס"ל דוודאי נ"נ דאורייתא כי כן מוכח מלעיל כמ"ש ונ"ל דגם לתוס' דנ"נ דאורייתא וס"ל דאין צריך ס' בחתיכות נגד הרוטב רק ברוטב מתבטל דנחשב כאינו מינו נ"ל דמ"מ ל"ק דבולע וחוזר ובולע די"ל כמ"ש הפר"ח דמדאורייתא סגי חד בתרי הגם דע"כ אנו חושבי' זה לאינו מינו, דאל"כ גזה"כ מב"מ לא בטל, אבל כיון שזה בטל שיש לו דין אינו מינו ואינו צריך ס' כיון שעכ"פ אין מורגש בו טעם והוי כאיסור פחות מס' דאם אינו נרגש טעם שמותר לתוס' כן הדבר הזה לוי יהי' שאינו מינו הוא עכ"פ אינו נותן טעם ומורגש ובטל מדאורייתא חד בתרי ושוב מדרבנן דצריך ס' לא אמרינן חוזר וניער כנ"ל ליישב שיטת התוס' ע"ד נכון מאוד. והנה לפמ"ש דתוס' הוכיח דרשב"ם ע"כ ס"ל דכ"נ דרבנן דאל"כ ניחוש שחוזר ופולט והיינו אי אי אמרי' חוזר וניער ואין מוכח באמת דרשב"ם ס"ל רק תוס' לעצמו הי' פשיט' להו כן וי"ל דרשב"ם ל"ל חוזר וניער וי"ל ס"ל באמת נ"נ דאוריי' ועיי' בפנים בתשו' מהרי"ק שכ' דוודאי לכ"ע אין מפקי' גם אי נ"נ דאורייתא עיין בו, וי"ל ג"כ גם אי נ"נ דאורייתא היינו דווקא בקיבל טעם מאינו מינו ונרגש בו הטעם י"ל דנתהפך ונ"נ כולי כיון שנרגש בו הטעם של איסור וכמ"ש הפלתי דלר"ת חנ"נ דאורייתא מהאי טעמא, אבל במינו דאינו מורגש בו טעם אנחנו לא נדע להסביר למה יהי' נ"נ דאורייתא מנ"ל, אלא דלפמ"ש לעיל דתוס' הוכיח דדאורייתא הוא מדרב לעיל והלא שם מב"מ הוא ואין נרגש בו טעם ולמה נ"נ דאורייתא וע"כ דגם בזה דאורייתא, ואולי י"ל כיון שקיבלה טעם מאינו מינו חנ"נ דאורייתא, שוב גם במינו גזרו מדרבנן