כתב סופר גיטין חולין רכג

א"צ לנער לבסוף דבניער תחלה ג"כ אוסר שמא לא ניער יפה רק כתבתי כבר לעיל דאם טועם קפילא וכ"ז לר"י דחייש ללא ניער יפה, אבל לרבי לא חיישינן כלל ללא ניער יפה ואין נפקותא בכ"ז. אלא מדכתב הרמב"ם דבניער מתחילה ועד סוף הכל מותר נראה להטור דווקא בניער מתחילה ועד סוף מותר אבל בניער מתחילה לחוד אסור, וקא תמה למה לא סגי בניער מתחילה לחוד, והב"י כתב דרמב"ם לישנא דש"ס נקט דאמר ג"כ ש"מ דר"י אפי' בניער מתחילה ועד סוף אוסר ובט"ז תמה מאי הקשה הטור על הרמב"ם לישנא דש"ס נקט, ונלפע"ד הנה הלח"מ כ' דרמב"ם רבותא נקט לא מבעי' בניער רק תחלה דשאר חתיכות מותרות ממ"נ גם בניער בסוף מותר הגם דס"ל די"ל דתחלה לא ניער יפה רק לבסוף מ"מ מותר, ואין נראה לי דבריו דגם אם יאמר בניער תחלה הכל מותר ג"כ נדע שלא חיישינן ללא ניער יפה, דאל"כ איך חתיכה ראשונה מותרת ואם בשאר חתיכות איכא ממ"נ אבל חתיכה ראשונה תאסר, וע"כ דלא חיישינן ונדע ממילא בניער בסוף דכול' מותרת, אבל בלשון הש"ס דקאמר לר"י בניער מתחלה ועד סוף אוסר י"ל שפיר דלכן נקט בסוף דאל"ה א"א שיאסר ר"י כל החתיכות וע"כ צ"ל דבניער מתחלה ועד סוף איירי ושוב נקט גם לרבי לשון זה כיון דעל כל החתיכות קאי והי' ניחא להטור אבל לרמב"ם הי' קשה פי' שפיר כנ"ל עיין. והנה הב"י ס"ל דבאמת צריך לרמב"ם דווקא ניער בסוף ג"כ אבל ניער תחלה לא מהני, צ"ל טעמי' דאם אינו מנער רק תחלה ופוסק מכנער מיד חיישינן שלא ניער יפה, אבל כשחזינן שמנער מתחלה ועד סוף בוודאי ניער יפה, אלא דקשה אם מתחלה לא ניער יפה מה מועיל שמנער עד לבסוף וכבר נ"נ רק דס"ל כיון שמנער כדרך נעורו הוי כסופו להתפשט ולא נ"נ כצ"ל. והנה במ"ש הרמב"ם בנפל ואינו יודע על איזה חתיכה נפל ניער הקשה הטור ג"כ והסכים הב"י דכוונת הרמב"ם שמנער מיד, אלא דצ"ל מה אשמעינן הרמב"ם בזה שכ', וכן פשיטא שהדין כן מה לי ידע או לא ידע, והב"י הרגיש ונדחק שצריך לנער כולם ולפענ"ד נראה ליישב בשנדקדק מתחלה כתב ניער מתחלה ועד סוף וכשכתב וכן אם ולא נודע וכו' כ' רק ניער היטב ולא כ' מתחלה ועד סוף. ונ"ל עפ"י שיטת הב"י דרמב"ם מצריך באמת דווקא מתחלה ועד סוף דאל"ה חיישינן שמא לא ניער יפה, והיינו דחתיכה ראשונה נשארת באיסורו דשאר חתיכות נשארו ממ"נ, וליכא נפקותא בשניער תחלה חיישינן שמא לא ניער יפה ותשאר חתיכה ראשונה באיסורו וצריך ניער בסוף ואז נאמר ודאי ניער יפה והכל מותר, ואומר לפי"ז בדין דסיפא שלא ידע על איזה חתיכה נפל גם בניער רק תחלה מ"מ הכל מותר דהא על שאר חתיכות אין לנו לדון, דממ"נ מותר רק על חתיכה ראשונה יש לחוש שמא לא ניער יפה אבל באופן זה איכא בכל חתיכה ס"ס שמא ניער יפה ואת"ל לא ניער יפה שמא לא זהו החתיכה שנפל עלי' הטיפה והשאר מותרת וכן יש להפך הס"ס כמובן, והיינו דכ' הרמב"ם וכן ואינו יודע לאיזה נפל ניער היינו בזה ניער תחלה סגי ויתכוון לנער יפה, ושוב לא חיישינן שמא לא ניער יפה דכ"א מותר מס"ס כנ"ל נכון ועיין. וכשאני לעצמי הי' נ"ל ליישב הא דכ' הרמב"ם ניער מתחלה ועד סוף דווקא. וגם הא דוכן מה רבותא אשמעינן ונ"ל הנה בתשובת מהרי"ל סי' ק"ו חקר אם מועיל חזקת חתיכה אחת על חבירתה אם נפל ספק איסור בקדירה אם נימא דמוקמי' החתיכות על חזקתם וממילא גם חתיכה זו מותרת דמועיל חזקת אחרת עלי' עי"ש, דנראה דלא מועיל דאזלינן בתר דנולד בה הספק ע"ש, ועיין פלתי סי' צ"ח מה שחקר בכל נשפך י"ל אוקי קדירה אחזקה וכ' דאיכא רעותא דנפלה ע"ש, ואומר הנה על חשש לשמא לא ניער יפה הגם דאית לחתיכה חזקת היתר אלא דאיתרע בנפילה שנפל עליה וע"י מעשה אינ' רוצים להתיר חשש, ורבי ס"ל דזה אין חשש כלל ורחוק הוא מאוד ואין לחוש עליו, וי"ל דמ"מ רבי ס"ל בוודאי אם אין לנו לדון רק על חתיכה ראשונה שאיתרע בנפילה ואין לה חזקת היתר יש להחמיר לאסור אותה מספק שמא לא ניער יפה הגם דרחוק הוא מ"מ מחמרי', אבל בניער מתחלה ועד סוף דאנו דנין גם על חתיכות אחרות שלא אתרעו ויש להם חזקת היתר אנו מוקמי' החתיכות אחזקתם שניער תחלה יפה ולא נאסרו וממילא אנו מתירין גם חתיכה ראשונה מחזקת חתיכות אלו, הגם דבשאר דוכתא היכי דיש ספק גמור לא אמרינן דחזקת תערובות מועיל אבל בכאן שחשש רחוק הוא לרבי די שאוסר באם ניער רק תחלה שכל החתיכות לא נכנסו בספק לדון עליהם דממ"נ מותרת ואין