כתב סופר גיטין חולין רכא

שמדמים זה לטומאה בלוע עיי"ש:

ולולי דבריהם ז"ל הי' נ"ל ע"פ שכבר חקרו האחרונים הפלתי והפמ"ג הגם דבב"ח לכ"ע טע"כ דאורייתא אבל בבלוע בקדירה י"ל גם בבב"ח כ"ד דלא מצינו איסור רק כשמבשל גדי וגם אם נרמזו דשאר איסורים ילפי' מגע"נ דטעכ"ד, אבל בב"ח י"ל דחידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו, במבשל גדי ולא בבלוע בקדירה עיין בהם ונכון הוא, וכי כן י"ל בטח כיון דבכל נ"ר באיסורי' משום לתא דבב"ח כמ"ש הר"ן א"כ בבלוע בקדירה דליכא בב"ח דאורייתא לא גזרו בבלוע בכלי כלל ואפי' אם באיסורי דרבנן נ"נ, מ"מ בבלוע בקדירה לפי שבאופן זה ליכא אופן בעולם שיהי' איסור דאורייתא ואין מקום למיגזר כנ"ל נכון ועיין. בשקדם וסילקו שיטת הרשב"ם דאין פולט אפי' של עצמו וה"ה מסופק אולי הרמב"ם ג"כ ס"ל כהרשב"ם וכבר תמה הלח"מ איך אפשר שס"ל כן הלא כ' בסילק מ"מ צריך החלב טעימא ולהרשב"ם לא פליט כלל ועיין פמ"ג שמיישב זה די"ל דלרמב"ם שיטה שלישית דכ"ז שלא שבע מלבלוע אינו פולט מה שבלע אבל של עצמו פולט כששובע וכששבע מלבלוע אז פולט מה שבלע וכן קיימתי מעצמי כדבריו, והנה באמת המהרמ"ש הקשה על הרשב"ם דס"ל דלא פלט של עצמו למאי צריך יורה גדולה והניח בק"ו, ולפענ"ד י"ל הנה מצינו בשרה ענבים במים דמים קולטי' טעמא מענבים ולא נחסר מענבים כלום שאינם פולטים כלום ומים קולטים טעמם והוא בטעם הגרוע שבטעמי' כמ"ש הר"ן לעיל בסוגיא דזרוע בשילה ואולי כן הטבע בבשר שנתבשל בחלב או שנשרה בתוכו שבלא פליטה קולט החלב טעם בשר שנרגיש בו ריח וטעם בשר וזה כעין ריח ובמק"א הארכתי, וזה אסור כמו בשרה ענבים במים אי ילפי' ממשרת ואי לא ילפי' עכ"פ מדרבנן אסור, כמו בנזיר דגלי קרא וא"כ י"ל דגם בכ"ז שהוא רותח אינו פולט אפי' של עצמו אבל כיון שמונח בשר בחלב רותח קולט ממנו ריחו שיש ריח וטעם לחלב מבשר וזה אסור ולכן צריך יורה גדולה לבטל זה ולרמב"ם ג"כ י"ל דס"ל כרשב"ם בכל דינו ומ"מ ס"ל דצריך טעימא משום קליטה הנ"ל כנ"ל וצ"ע לדינא. ודע דמ"ש תוס' כדמשני גדי אסרה תורה וכו' דלכן צריך יורה גדולה דאל"ה יעשה כולו שמנוני' דק דק של בשר, צל"ע למה צריך לזה הלא צריך יורה גדולה דהא החלב נאסר עכ"פ מדרבנן כמ"ש תוס' בעצמו וצריך יורה גדולה לבטל החלב שפולטו ואפשר י"ל דס"ל משום הא ל"צ יורה גדולה רק שיהי' בו ששים:

אבל אם חלב דאוריי' אסור צריך יורה גדולה משום שבולע ופולט כמה פעמים וצריך עכ"פ חד בתרי בכל פעם משא"כ כשהוא דרבנן ס"ל דלא אמרינן חוזר וניער ולא צריך רק פ"א ששים ולכן לא צריך יורה גדולה ודוחק הוא וצל"ע. והנה הרמב"ם פסק דאם נפל חלב לתוך בשר הבשר אסור והחלב טועמים אם יש בו טעם בשר והקשה בפלתי סי' צ"ב למה החליט הבשר אסור גם הבשר יש לטועמו דהא בסילקו כשהוא רותח ליכא חשש שכבר הי' בו טעם ופלט עיין בו שנדחק ונלפענ"ד דודאי כשיש בחלב טעם בשר גם כשטועמים הבשר ואין בו טעם חלב מ"מ אסור הבשר אולי בלע מפליטת עצמו שפלט בחלב שיש לו טעם בשר ושוב כשחוזר ובולעו נאסר הבשר וא"א למיקם עלה ע"י קפילא ואסור, רק באופן שטועמים החלב ואין בו טעם בשר שנתבטל אז הי' מהני כשטועמי' הבשר שאין בו טעם חלב אין שום חשש כמובן, ולזה י"ל דס"ל להרמב"ם דווקא כשטועם הקפילא החתיכה ואין בו טעם אז סגי ולא צריך לטעימ' חתיכה אחרת סמכי' אקפילא אבל בכה"ג גם כשיטעום הקפילא הבשר לא סגי עד דיטעום החלב ג"כ ולא יהי' בו טעם בשר אז נוכל להתיר הבשר ע"י הטעימה, חיישינן שמא כשיטעום הבשר יסמוך להתירו ולא יברר בחלב עתה או לא יצטרך לחלב לכן גזרו שלא לסמוך אקפילא בכה"ג רק כשסגי בטעימת החתיכה זו לבדה כן נ"ל לחדש ועיין. בבא מיורה גדולה, בפלתי הקשה מאי מקשה ש"ס למה לוקה על חצי זית אי גדי אסרה תורה ולא חלב, לשיטת ר"ת דביש טעם בתערובות מתהפך היתר לאיסור י"ל משו"ה לקי כיון שבא מיורה גדולה וקיבל טעם משיעור שלם, ונ"ל עפ"י מה שהקשה עוד בפלתי לשיטת ר"ת למאי גילתה תורה גדי אסרה ולא חלב הלא כיון שע"כ קבלה חלב טעם בשר תתהפך לאיסור ולוקה עליו ונדחק ע"ש, ונ"ל דקו' מתורצת בחבירתה, הנה י"ל דר"ת דס"ל דאם מרגישים טעם בתערובות בנוטל כזית מכל התערובות לוקי' הגם שאין במה שאוכל רק ח"ש טעם מ"מ ההיתר מתהפך י"ל דווקא אי ח"ש אסור מן התורה א"כ מרגיש טעם של איסור ואוכלו אמרי' ההיתר שמרגיש בו הטעם מצטרף לאיסור' אבל אי ח"ש