כתב סופר גיטין חולין רכ

מרווח רווח לפי ענ"ד, וי"ל בזה קו' תוס' דלא מקשה ר"י אדר"י מסליק י"ל דידע דס"ל ברוטב גבה, ולא הקשה מעיקרא על רב רק לפרש ולבאר אח"כ מאי קסבר באפשר לסוחטו ולהקשות שוב עליו דסתר עצמו מהא דחלב אמאי מותר וא"ש. והאמר רב כזית בשר שנפל לתוך יורה ש"ח וכו' הא דנקט כזית בשר כבר כ' בפמ"ג ריש סי' צ"ב במשבצות זהב דרב לשיטתו דס"ל דדווקא בבא מיורה גדולה אבל בח"ש לא אסור הבישול עיין בו, ולפמ"ש לעיל דע"כ כרב עכ"פ איסור דרבנן איכא דאל"ה מה יענה למתני' קשה למה נקט כזית כיון שלענין איסור איירי, ונ"ל דלמסקנה דאיירי ביורה רותחת דמבלע בלע ולרש"י לא פליט הבלוע, ולרשב"ם אפי' של עצמו וכבר העידו עליו דקשה לשער זה וה"א דווקא בדרבנן סמכי' דמפלט לא פלט ולא בדאוריי' קמ"ל דגם בדאוריי' סמכי' אמפלט פליט כנ"ל וק"ל. חלב אמאי מותר חלב נבילה היא, מכאן יצא להרשב"ם דצריך תרי ששים ותוס' הקשה עליו דא"כ מה מתרץ ש"ס גדי אסרה תורה וכו' עכ"פ מדרבנן אסור ועכצ"ל דלא הוי מב"מ, ולפענ"ד נ"ל, הנה ראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בשם הגאון המפורסם מו"ה דוד דייטש זצוק"ל לפמ"ש תוס' מנחות דלמאן דאזל בתר בטל במשקי' א"א מב"מ דלכי מסרח נפיק שם משקי' מיני', א"כ מאי מקשה ש"ס דלמא סבר רב בתר בטל אזלינן לכן חלב עם חלב לא הוי מב"מ, ונ"ל ליישב עפ"י קושיות רמב"ן שבר"ן לא יועיל לעולם ששים נגד חתיכות נבילה דיבלע וחוזר ופולט, ותירץ דקמא קמא בטל ועיין פר"ח סי' צ"ב שהקשה הלא חוזר וניער ותירץ כיון דמדאורייתא חד בתרי בטל כולי האי לא החמירו, ובספר כנפי יונה פקפק עליו מנ"ל לומר כן ומסיק כיון דכל נ"נ רק מדרבנן בשאר איסורים י"ל כולי האי לא חששו לומר בולע ופולט כמה פעמים עד שלא יהי' ששים עיי', ואומר דקו' הש"ס לא הי' רק משום מב"מ די"ל דאזיל בתר ביטול, רק דמקשה חלב נבילה הוא וא"כ איך נוכל לשער נגד הבשר הא בולע וחוזר ובולע וחוזר וניער ומתרץ גדי אסרה תורה ומשום דחלב נ"נ מדרבנן י"ל דכולי האי לא החמירו לומר שחוזר וניער כיון שאינו רק מדרבנן ומיושב קו' הגאון הנ"ל, וממילא מיושב שיטת רשב"ם דלאמת דפסק דבמשקה גם כן איכא מב"מ היינו דפוסק להלכתא בתר מבטל אזלינן שפיר מצריך תרי ששים וא"ש, והא דמשני הש"ס ביורה רותחת וקדם וסילקו הי' יכול לומר דגם בלא רותחת איירי רק שסילק מיד קודם שבולע וחוזר ובולע כמה פעמים אלא דלפי"ז הי' מוכרח לומר דרב ס"ל בתר בטל אזלינן לכן משני טפי ביורה רותחת וי"ל רב סובר בתר בטיל או בתר מבטל אזלינן וא"ש עיין. ועוד י"ל עפ"י מה שכ' הש"ך סי' צ"ט דבלא נודע לא אמרינן חנ"נ א"כ מה מקשה הש"ס דלמא בלא נודע התערובות איירי עיי"ש, וכבר כ' הפלתי דל"ק דבב"ח דנ"נ דאורייתא ליכא לחלק בין נודע ללא נודע רק בשאר איסורים משום לתא י"ל בלא נודע ליכא למיגזר והוא פשוט, ולפי"ז א"ש דמשני גדי אסרה תורה ואיירי בלא נודע התערובות ולא אמרינן נ"נ מדרבנן, ורשב"ם איירי בנודע התערובות שפיר אמר דינו כנ"ל וק"ל, וקצת מזה מצאתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל. ודע דיש לעיין למה מצריך הרשב"ם ששים בחתיכו של היתר נגד האיסור למה לא נצרף גם חתיכה של איסור לבטל דאיסורים מבטלים זא"ז הגם שהוא איסור א' מ"מ כיון שאין שווים בטעמם, ועיין פלתי סי' צ"ח שכ' בפשיטות באין שווים בטעמם גם ששווים באיסור מבטלי' זא"ז הגם שהם איסור א', וקשה לי כהנ"ל וצ"ע. והנה הקשה ר"א וכן בתה"ד מביאו איך סמכי' אקפילא בקדירה שבישל בה בשר הלא נכנס בלוע בקדירה ונ"נ ושוב אוסר התבשיל ומה מהני קפילא ומתרצי' דבבלוע בכלי הכל מחובר ומצרפי התבשיל שבקדירה עם הבלוע ועיי' פלתי סי' צ"ב וסי' צ"ד, ולא זכיתי להבין הלא אין אנו יודעי' כמה בלע הקדירה ומשו"ה כתב תוס' לעיל דפשיטא לש"ס בקדירה שבישל בשר בנ"ט היינו קפילא דלא ידעי' הבלוע שבה, והלא אין אנו יודעי' ע"י קפילא אם יצא הקדירה אולי עוד יש בה טעם שלא יצא אלא דלא איכפת לן כיון שע"י קפילא נתברר שמה שיצא לתבשיל אין בכדי ליתן טעם ומותר, ולפי"ז קשה שפיר דהא נכנס מתבשיל לקדירה ושם מקבל טעם וגם אם מצרפים כל מה שבקדירה יחד ומחובר עם הבלוע מ"מ אולי גם בכל התבשיל יש במה שבקדירה ליתן טעם ונ"נ הבלוע בקדירה ושוב הגם מה שיוצא מקדירה אין בו כדי ליתן טעם מ"מ הבלוע כבר נ"נ ויאסור ומאי מועיל קפילא וצע"ג. ושיטת רמב"ן ויתר פוסקים דבלוע בכלי לא נ"נ כלל ולפי"ז ניחא, ועיין בפנים בראב"ן ובתה"ד