כתב סופר גיטין חולין ריח

הלכה כר"י דלא ס"ל כוותי' לענין ניער מתחלה ועד סוף אלא דכי כן הול"ל הלכה כרבי, אבל י"ל דרב מכריע ביניהם, הנה ר"י חייש לשמא לא ניער ורבי לא חייש כלל לזה, וצ"ל לשיטת רש"י ודעמי' דטעכ"ק דרבנן א"כ למה יאסרו לדידי' שאר חתיכות משום שמא לא ניער יפה הלא ספיקא דרבנן הוא, בוודאי חתיכה ראשונה אסורה דספיקא דאורייתא הוא דטעכ"ק בב"ח דאורייתא, אבל הפליטה מהחתיכה דדינו כשאר טעם איסור וא"כ שאר חתיכות רק ספק דרבנן, ולשיטות ר"ן דגם בלא ניער כלל אסורה שאר חתיכות אפשר י"ל דכיון דלפנינו דנפלה טיפה על חתיכה ואם לא עשינו מעשה ניער ממילא יאסרו שאר חתיכות רק ע"י מעשה זה נתיר גם בדרבנן מחמרי' אולי לא נעשה המעשה כהוגן כן י"ל, אבל להסוברים דווקא בניעור נאסרו שאר חתיכות וחייב שמא לא ניער יפה תחילה רק לבסוף קשה שפיר כיון דע"י מעשה יאסרו נאמר מספק שמא מתחילה ניער ג"כ יפה דספק דרבנן להקל, אלא די"ל דר"י ס"ל דננועכ"ד דלפמ"ש רש"י לעיל סוגיא דזרוע בשילה דלכן טעכ"ק ל"ד משום דמשר' להיתר מצטרף לאיסור א"כ י"ל דר"י ורבי ס"ל דמשרת לטע"כ וגע"נ חידוש הוא ושפיר אית לי' טע"כ ממשר' ומכ"ש לפמ"ש עוד דמשר' וגע"נ שני כתובי' ור"י לטעמי' דס"ל דשני כתובי' מלמדי', ואוסר שפיר כל החתיכות ורבי מתיר אפי' חתיכה ראשונה דוודאי דאורייתא דס"ל דליכא חשש כלל שמא לא ניער יפה יפה, אבל רב י"ל סובר כר"י דיש לחוש לשמא לא ניער יפה, אבל ס"ל טע"כ ל"ד וכי כן חתיכה ראשונה אסורה אבל שאר חתיכות ספק דרבנן לקולא ומותרו' מספק, ולכן לא אמר הלכה כר"י דהו"א דאוסר גם שארי חתיכות בניער תחלה ואי הוי אמר הלכה כרבי ה"א דמתיר גם חתיכה ראשונה ולכן לא יוכל לומר בקיצור הלכה כזה דאי אמר הלכה כרבי בלא ניער הו"א אבל בניער תחילה הלכה כר"י, ולכן הוצרך לפרש שיחתו כיון שנתן טעם בחתיכה ומניער תחלה לא איירי כלל וא"ש וק"ל. ובזה י"ל קו' תוס' למה לא הקשה דר"י אדר"י דנימא סליק הנה הרשב"א נתקשה הכא גם למאן דל"ל סליק כיון שאין בלוע יוצאת בלא רוטב ע"כ נתערב תחלה ברוטב ותירץ דמיחל נתערב ברוטב, והנה נראה מרשב"א דלא קשה רק לשיטתו דצריך שיצא הבלוע ג"כ וזה א"א בלא רוטב אבל לשיטת הר"ן דס"ל דמיחל לחוד אוסר ל"ק, די"נ דנבלע תחילה בחתיכה מקודם שנכנס ברוטב וכ"כ בראש יוסף ואני לא אבין דאם נכנס תחילה לחתיכה איך נימא סליק כיון שכבר הי' בחתיכה ולא מצאנו סליק רק במנחות שם שנתערב הכל ביחד זה לתוך זה ונכנס בשוה בפ"א, אבל בשכבר נכנס למינו מנ"ל למימר סליק ומכ"ש אי אמרינן חנ"נ מיד החתיכה נ"נ קודם שנתבטל באינו מינו ואולי רשב"א קאי בסברא דסופו להתפשט לא נ"נ, ועיין רשב"א לעיל ק' ע"א שמביא תירץ על רבינו אפרים דכיון דבלוע בחתיכה א"א לומר שוב סליק עיי"ש, והנה לתי' הרשב"א ניחא דצריך ש"ס לסליק גם אם נכנס ברוטב כיון שמוהל נכנס ברוטב, אלא דקשה באמת איך נימא סליק אולי נכנס תחילה בחתיכה לר"ן דלא צריך לפליטת הבלוע רק למוהל של עצמו, אלא דלפמ"ש דרב ס"ל ע"כ טעכ"ק ל"ד וספק דרבנן להקל א"כ שפיר מקשה ש"ס נימא סליק ואולי נכנס תחלה ברוטב ונתבטל מטעם סליק, והא"ש דלר"י לא מקשה דס"ל דטעכ"ד א"כ איכא ספק דנכנס לחתיכה ובדאורייתא להחמיר כנ"ל ועיין. והנה כבר הבאתי קו' תוס' למה לא הקשה רב יודא אדר"י ותירץ כנ"ל דליכא ששים ברוטב והקשה במהרמ"ל גם לרב י"ל כן דליכא ששים ומי הגיד לנו דבאיכא ששים ברוטב איירי, ונ"ל ליישב ע"ד פלפול דלכאורה יש לדקדק למה אמר רב ואוסרת כל החתיכות ולא אמר ואוסרת הקדירה כדקתני באמת במתני' אם יש בנ"ט בקדירה אסור דקאי אכל הקדירה, מזה מוכח דאיירי באיכא ברוטב ששים ורוטב מותר רק החתיכות אסורי' משום מינה, ומקשה שפיר נימא סליק, אלא דצ"ל ואיך מתרץ ברוטב עבה וקשה למה אמר רק אוסרת החתיכות, י"ל דרבותא אשמעי' ע"פ חקיר' רשב"א לעיל בסוגיא דזרוע בשילה אם רוטב ומוהל הוי מב"מ למ"ד אזלינן בתר שמא עיי"ש, וי"ל דרב רבותא אשמעינן לא מבעיא דאוסרת הרוטב משום מב"מ דשוה בשמי' ובטעמי' אפי' החתיכות אוסרת דהו"א דלא הוי מינו קמ"ל או דס"ל בתר טעמא אזלינן או דשוה בשמא הוא כיון שיוצא מבשר כחקירת רשב"א לעיל וא"ש, אלא דבאמת ר"י ג"כ אמר בברייתא כהאי לישנא ואוסרת כל החתיכות וקשה ג"כ יאמר ואוסרת הקדירה, אלא דלר"י י"ל דרבותא אשמעינן גם ברוטב רבה ובליכא ששים ולשיטת רשב"ם דצריך תרי ששים דרוטב אוסר ג"כ