כתב סופר גיטין חולין ריז

עוד לשיטת תוס' דניער היינו לבסוף. א"כ רישא וסיפא אינם דומים דרישא בנ"ט ע"י קפילא וסיפא בנ"ט דווקא ע"י ששים לבטל החתיכה, ולכן י"ל דמתני' לא איירי כאן רק באיסור בב"ח שאסור בהנאה, ושארי חתיכות שנאסרו מאותה חתיכה אין לו דין בב"ח רק כדבר שנאסר מנבילה ולשיטו' דדבר הבלוע מאיסור הנאה אינו אסור בהנאה שאינו נהנה מן האיסור א"כ חתיכות שנאסרו מטיפה ראשונה אינם אסורים בהנאה כיון שלא קבלו רק טעם מבב"ח ולא נעשו בב"ח רק משום חתיכה של בשר נאסרו וגם יש נפקותא דשאר חתיכות לא נ"נ רק מדרבנן, ואם נפלו לתערובות אחר אין לדין לשער נגדו רק מדרבנן, ולר' אפרים דל"ל נ"נ בשארי איסורים א"כ אלו חתיכות לא נ"נ וכבר ידוע פלוגת' ש"ך וב"י בזה סי' צ"ד דמאי דנפיק מבב"ח לית לי' דין בב"ח להש"ך וכי כן איכא נפקותת אם שארי חתיכות נאסרו מטפה עצמה שנותנת בהם טעם ונעשו בב"ח מחדש ואסורי' בהנאה, משא"כ כשנאסרו רק ע"י חתיכה ראשונה ונגד החלב יש ששים רק נגד החתיכה אין ששים או מב"מ לא בטל אין לאלו חתיכות דין בב"ח, ולכן מתני' לא איירי כאן רק מאיסור בב"ח ממש, ולכן קתני ברישא אם יש בה בנ"ט אסור משום בב"ח ולרש"י משאר חתיכות לא איירי דשאר חתיכות דין אחר להם ולא בב"ח, ומכ"ש לרש"י דמעכ"ק ל"ד אסור רק מדרבנן, ובסיפא אסר ניער אם יש בה בנ"ט לרש"י ניער בתחלה אם יש בחלב בנ"ט נעשו שאר חתיכות בב"ח ממש ולשאר שיטות דאכיעור לבסוף קאי מ"מ י"ל דאטיפה קאי דאם יש בטיפה בנ"ט אז שארי חתיכות נאסרו משום בב"ח ממש ואשמעינן לאפוקי מהש"ך דס"ל מאחר שכבר נעשה חלב בב"ח שוב לא יאסר מחדש הבשר משום בב"ח וכבר השיגו הפר"ח כיון שהבשר לא נעשה בב"ח מחדש, ופשיטא שאין זה ענין לפלוגתת ב"י וש"ך בדבר היוצא מבב"ח אם יש לו דין בב"ח זה ענין אחר בדבר שיוצא מבב"ח למים אם יהי' למים דין בב"ח לענין נ"נ כיון שבא מבב"ח. אבל זה דבר אחר בחלב שאסורה תאסור בשר שלא נאסר מבב"ח אינו ענין לזה כמובן למבין, ואשמעינן מתני' דין זה, אבל כשיש לבטל הטיפה שוב החתיכה אוסרת משום נבילה דין אחר יש לו ואמר רב דאוסרת כל החתיכות משום מינה ולא בב"ח הוא רק כנבילה שאוסרת ומזה לא איירי מתני' ושפיר קאי אמתני' ולא נזכר במתני' סתירה לדבריו ולא סיוע, והא"ש דרישא וסיפא בנותן טעם היינו על ידי קפילא כן נ"ל לבאר על נכון. והנה נתקשו הראשונים מאחר שכבר אמר רב לעיל ק' ע"א חתיכה נ"נ למאי הדר אמר כאן ועיין חי' ר"ן שכתב שהי' הו"א דבב"ח דחידש הוא גרע אין לך בו אלא חידושו, ועיין רשב"א, ונלפע"ד ליישב עפ"י שיטות המרדכי דבכלי חרס אין לו תקנה דאין יוצא מידי דופיו החרסים נ"נ משא"כ בשארי כלים דיש להם תקנה נראה דס"ל דבאין לו תקנה י"ל שפיר דשם איסור עלה דלא יהי' לו תקנה לעולם משא"כ באית ליה תקנה אין דומה לאיסור דיש להפריד האיסור ממנו ויחזור להתירו ומעיקרא לא נקרא שם האיסור עליו ולקמן אי"ה נאריך בזה, ונ"ל דכן יש לחלק באוכל די"ל באם נבלע חתיכה מאינה מינה דאפשר שתחזור להתירו כשתסחט האיסור ממנו וטעים ליה קפילא כמ"ש הר"ן דעי"ז יתברר שנסחוט בפחות מנ"ט או כולו לכן מעיקרא לא נקרא שם האיסור עלה דאפשר שתחזור להיתר, משא"כ כשבלעה ממינה א"א להתברר אם נפלט הבלוע דא"א למנועמי' וגם למ"ד מב"מ לא בטל גם בפחות מנ"ט אסור שפיר י"ל דשם איסור עלה ואוסרת האחרות בפליטתה דחשובה כגוף האיסור כיון דשם איסור נקרא עליהם ופשיטא משום שתחזור להיתר כשתתבטל בששים לא מקרי דיש לה היתר דגם נבילה וכל האיסורים יותרו בענין זה, ולפי"ז לעיל דבלע החתיכה ממינה הו"א דשם דווקא סובר רב חנ"נ ואוסרת פליטתה אבל כאן דבלע אינו מינה ואפשר להתיר החתיכה הו"א דס"ל אפשר לסוחטו מותר קמ"ל דמ"מ אסור דאפשר לסוחטו אסור כן נ"ל, והא"ש מה שנתקשו הראשונים למה לא פלפל ש"ס לעיל מה קסבר אפשר לסוחטו אסור או מותר דלעיל דבלע מינה לכ"ע אפשר לסוחטו אסור ואוסר פליטתה כנ"ל, ולפי"ז לדינא י"ל הגם לפוסקים דבשארי איסורי לא אמרינן חתיכה נ"נ י"ל בבלוע ממינה גרע דא"א למיקם על החתיכה עד כמה פלטה ואולי יש בו כדי נ"ט כמ"ש הר"ן דמסתמה לא פלטה ולא התפשט בשוה בשאר חתיכות וא"א למיקם עלה ונקרא שם איסור עלה ונ"נ ואוסר פליטתה אחרות כן י"ל. והנה נדחק תוס' למאי אמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה הלא זה הוא כר"י ורבי הול"ל הלכה כר"י ותו לא, ולפענ"ד ליישב הנה י"ל דלא אמר