כתב סופר גיטין חולין רטז

על האכילה אחר שכבר עשה המעשה עיין כנ"ל פשוט ונכון, ואומר מעתה דכמד"א דאכילה נפקא מל"ת כל תועבה והיינו מאחר שכבר נעשה תועבה ע"י בישול שוב אסור לאכול א"כ ליכא חידוש כלל דתרי פי' מותר באכילה דמדין שיהי' מותר כיון שלא נעשה בו תועבה מתחילה וע"י בישול אסור כיון שנעשה בו תועבה ע"י בישול והא דבישול אסור ותרו שרי כבר כתבתי שאין בזה חידוש כלל, אבל אם איסור אכילת בב"ח נפקא מל"ת כ"ת מלא תאכלנו וכדומה. לא תליא אכילה בתועבה שפיר איכא חידוש דלמה יאסר דווקא ע"י בישול ולא ע"י תרי כנ"ל, ולפי"ז י"ל דאמר אביי דע"כ טע"כ דאורייתא ס"ל למתני' הלז דמבב"ח מאי טעמא לא גמרי' אי משום דחידוש הוא והיינו דנפקא מלא תבשל ג"פ א"כ חידוש הוא אפי' ליכא כ"ט נמי וע"כ דס"ל למתני' דלאו חידוש הוא והטעם דס"ל דנפקא מל"ת כל תועבה ונילף מיני' וא"ש ספיקתו של אביי אי חידוש הוא מאיזה קרא נפיק למתני' איסור אכילת בב"ח, והא"ש דלא קשה לרבנן דנפקא כפהו ממשרת לטעכ"ק ולא ילפי' מבב"ח י"ל שפיר דסוברים דנפקא מלא תבשל ג"פ ואיכא שפיר חידוש והא דמקשה ש"ס שם לר"ע טעכ"ק מנ"ל הי' יכול לומר דס"ל דבב"ח לאו חידוש הוא דנפקא מל"ת כ"ת אלא כיון דר"י משמיה דר"ע אמר שם להיתר מצטרף לאיסור ור"י ס"ל לקמן כרבי דלא נפיק מלא תאכל כ"ת ושפיר חידוש הוא ומיושב קו' תוס' על נכון. ובדברים אלו מצאנו ליישב הא דתוס' ע"ז ונדה ס"א ורא"ש נדה שם דתירצו הא דבב"ח שייך ביטול הגם דתערובות גורם איסורו שאני בב"ח דרך בישול אסרה תורה והרא"ש מסבר דליכא התחלת איסור רק כשנותן טעם ולא שייך לביטול איסור כי אהכי קפיד קרא שאם יש טעם המורגש יהי' אסור ולא בלא"ה ומקשי שפיר לאביי דל"ל דרך בישול אסרה תורה ולא גילה קרא א"כ איך מבין מתני' דקתני בנ"ט גם אם לאו חידוש הוא מ"מ יהי' במשהו, כמו כלאים שאין מתבטלי' בתערובו' וצ"ע, וכבר ישבתיו בקונטרסי לבגד שאבד בו כלאים ע"ד פלפול וע"פ הנ"ל יש ליישב שפיר בדרך מרווח דנ"ל למ"ד מלא תאכל כ"ת נפקא איסור בב"א באכילה ק"ו מעיקרא ליתא דלפמ"ש דליכא תועבה עד דיוכר הטעם דבלא"ה אינו תועבה לפמ"ש תוס' דבב"ח ניכר הוא, ול"ק כלל דלא שייך ביטול בהיתר מ"מ בפחות מנ"ט ליכא תועבה ודומה לשבת וחרישה אלא דהרא"ש ותוס' נתקשו להסוברים דמלא תבשל נפקא או משארי קראי נפקא וכן פסק הרמב"ם ועיין פלתי סי' פ"ז דר"א מלא תאכל כ"ת לאו הלכתא הוא ונתקשו שפיר ומתרצי' דדרך בישול אסרה תורה. ומעתה א"ש דאמר אביי אי חידוש הוא אע"ג דליכא נ"ט, דלכאורה צריך הסבר למה נוסיף על החידוש דיהי' אפי' בכ"ש די שיאסר בנ"ט ורש"י נדחק, ולהנ"ל י"ל לפמ"ש דהספק דחידוש הוא דנפקא לן איסורו מל"ת ג"פ, וא"כ אפי' בליכא נ"ט נמי דהיתר לא יתבטל כקו' התוס' ורא"ש הנ"ל, וע"כ דלאו חידוש הוא והיינו דנפקא לן איסורו מל"ת כ"ת וכי כן ל"ק אע"ג דליכא נ"ט כיון דמל"ת כ"ת נפקא צריך דווקא טעם דבלא"ה לא ניכר התועבה, ורבא השיב לו לעולם חידוש הוא ומל"ת ג"פ נפקא והא דצריך נתינת טעם דרך בישול אסרה וכמ"ש הרא"ש דליכא התחלת איסור רק בנ"ט כך גזרה חכמתו ואסרה דווקא בנ"ט ואין למדין למק"א וא"ש כנ"ל והוא חידוד נכון מאוד. ודע דלפמ"ש דלאו חידוש הוא היינו דנפק מל"ת כ"ת א"כ מה יענה אביי לרבי בבריי' דלקמן אמר ר"י כעור' זו ששנה רבי דנפקא לי' מלא תאכלנו ומ"מ ס"ל דווקא בנ"ט, אלא דכבר כ' תוס' דע"כ אמוראי לא ידעו בריי' דלקמן ואביי חד מנהון או דלא ידע הך דכעורה זו ששנה רבי ולרבא דאמר דרך בישול א"ש לכ"ע ועיין. אמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה וכו' שיטת רש"י דעל רישא דמתני' קאי בלא ניער דקתני במתני' אסור אמר רב שאוסרת כל החתיכות ולתוס' ורשב"א אסיפא קאי דבניער לבסוף אוסר כולן ונדחק רשב"א דהא מתני' ס"ל מב"מ בטל דאמר אם יש בנ"ט ואיך אמר רב שאוסרת כולן וכ' כי רב מתני' לדוגמא נקט וזה דוחק כמובן וגם לפמ"ש ר"ן בשיטות רש"י דרב מפרש מתני' אסור היינו כל הקדירה ואסור לעולם דס"ל מב"מ לא בטל ג"כ יש לפקפק חדא מתני' לעיל ס"ל מב"מ בטל כמ"ש הרשב"א ור"ן, וגם דאסור לא משמע דאכל הקדירה, וגם רש"י בעצמו כ' דמשאר חתיכו' לא מיירי במתני' ופליגי לקמן ומשמע דגם לרב לא איירי משאר חתיכות, דאם כפירש הר"ן דאסור אכל הקדירה א"כ איירי מתני' בהכי, ובאמת צ"ל לרש"י למה לא הזכיר מתני' משארי חתיכות מה דינם, ולולי דברי ראשונים ז"ל הי' נ"ל דיש לדקדק