כתב סופר גיטין חולין ריד

דרישא נקט בנ"ט כיון שרוצה לומר אסורה החתיכה ונ"נ ועלה קאי הסיפא שתאסור אחרות ולכן אמר אם יש בה בנ"ט דווקא כדי שתאסור אחרות אבל בעצמותה היתה אסורה גם בפחות מכ"ט, והנה לשיטת רש"י דמפרש סיפא ניער תחילה כ"ק די"ל דדייק מסיפא למאי אמר בסיפא בנ"ט הלא כיון שהי' בחתיכה ראשונה בנ"ט לא נאבדה הטיפה שוב תאסור אחרות במשהו דטיפה עצמה מתפשטת בחתיכות ואוסרת במשהו והוכיח אביי שפיר, אלא לתוס' קשה דמפרש ניעור לבסוף יש בה אחתיכה קאי, גם מסיפא לא מוכח, חדא ד"יל כמ"ש לעיל דטפה מתבטלת ברוטב ושפיר משערין נגד חתיכה עצמה בנ"ט ועוד לשיטת הש"ך סי' צ"ד דמאחר שכבר נעשה בב"ח שוב לא יקבל שם חדש של בב"ח ולא יצטרף אפי' לבשר מחדש שלא נאסר, א"כ מאחר שכבר נאסר החלב בחתיכה ראשונה שוב לא תצרף לאסור החתיכות משום בב"ח ורק כשאר נבילה חשובה ובנ"ט וא"ש הסיפא ג"כ, והלא עתה אזלינן לתוס' יהי' צלי דאורייתא וא"כ נאסרת חתיכה ראשונה דאורייתא, ושפיר לשיטת הש"ך שוב לא תעשה בב"ח מחדש וצ"ע. ויש להביא ראיה מזה לשיטת הראב"ד דנ"נ תלי' במב"מ בטל ומתני' לעיל דס"ל דבטל ולשיטת תוס' דניער בסיפא היינו לבסוף מוכח דמתני' כאן דס"ל דמב"מ בטל וס"ל לאביי דלא שייך נ"נ ולכן מפרש סיפא ניער בנ"ט היינו נגד הטיפה כולה, אלא עדיין קשה לשיטת ש"ך הנ"ל דשפיר שייך בנ"ט כיון שנאסרת מתחילה שוב לא תאסור רק בנ"ט אלא דא"ש כיון דטעם בשר בטל ממילא גם החלב מותר אי לא נ"נ א"כ שוב מותר החלב ושוב תאסור במ"ש וכן נ"ל ולתוס' צ"ע עיין היטב. והנה שיטת רש"י דמביא תוס' דאפי' מקצתה בתוך הרוטב אין כל הקדירה מצטרף אין מבואר ברש"י וב"י סי' צ"ב נדחק מאוד, ועיין מהרש"א לעיל שכ' דנפקא לתוס' מדכתב לקמן במכסה שעולה הרתיחה עד פיה, ובמהר"ם שיף כ' מדכתב רש"י דטיפה בגגה של חתיכה וכ"כ הב"ח וכן כתב במרדכי אלא דמרדכי ס"ל דלרש"י לא אסור רק מקצת החתיכה שחוץ לרוטב וס"ל דבמקצת חתיכה נ"נ עיין בפנים, וכבר כ' הב"ח שדוחק לפרש אם יש בה היינו במקצת ובאמת להמעיין בלשון רש"י דמתני' ובסוגיא יראה דבכל החתיכה משערינן, ועכ"פ נראה מדברי רש"י שפי' בגגה של חתיכה שס"ל דמקצתה בתוך הרוטב ובלא ניער לא מתפשט לשאר חתיכות, ולפע"ד נראה דמוכח ביותר מרש"י דס"ל דאפי' מקצתה בתוך הרוטב, אין שאר החתיכות מצטרפות, דהרשב"א בתה"א מביא ראי' לשיטה זו דאל"כ איך חיישינן ללא ניער יפה הלא עכ"פ מקצתה בתוך הרוטב וע"כ דמ"מ אין שאר חתיכות מצטרפים, ובב"ה כ' דר"ל דלא ניער יפה, היינו שלא התחיל לנער תחילה מיד רק אח"כ עיי"ש, והנה רש"י פי' לקמן לא ניער יפה לא ניער תחלה יפה וניער לבסוף משמע דמפרש שניער מתחילה רק שלא ניער מתחילה יפה וניער לבסוף יפה וע"כ דס"ל דאף מקצתה בתוך הרוטב מ"מ לא מצרפים כנ"ל, ולפ"ז מוכח כשיטת ש"ך סי' צ"ב דלר"ש מקצתה בתוך הרוטב אין אוסר דאל"כ מאי כ' וניער לבסוף למאי צריך ניער לבסוף גם אם לא ניער לבסוף מ"מ אוסר השאר כיון שעכ"פ מקצתה בתוך הרוטב וע"כ כש"ך ודלא כט"ז עיין. אלא דבאמת דזה קשה גם לר"ל דפשיטא לי' דס"ל לרש"י דגם בלא ניעור כלל אוסר אפי' אין הטיפה יוצאת מחתיכה מ"מ המוהל אוסר, ובאמת שכן נראה לעין שיטת רש"י מדכתב במתני' ומשאר חתיכות לא איירי תנא דמתני' ובגמ' פליגי אמוראי אי חוזרת ואוסרת או לא, ורישא בלא ניער איירי וכן מדמפרש סיפא ניער תחילה ע"כ דס"ל בלא ניער ג"כ אוסרת, וצ"ע איך כתב בלא ניער יפה אבל ניער בסיף נראה דאם לא ניער כלל ליכא חשש לשארי חתיכות וכ"כ הלח"מ בכוונת רש"י והלא להר"ן הנ"ל גם בלא ניער לבסוף אוסר משום מוהל היוצא מעצמו, ונ"ל כומר מדקאמר ש"ס ניעור תחלה ועד סוף הוצרך לפרש דווקא בניעור לבסוף אוסר והיינו דוודאי דגם בלא ניעור לבסוף הי' אוסר שארי חתיכות שמא לא ניעור מתחילה יפה אלא דאם הי' טועמים חתיכה ראשונה ולא נמצא בו טעם חזינן שניער מיד יפה א"כ כל החתיכות מותרות דלא נ"נ הגם דלרש"י לא מועיל טעימה רק לחומרא י"ל כיון דכל חשש שלא ניער יפה הוא רק חומרא וחשש רחוק בטעימה קפילה סמכי' שניער יפה ויצא אבל בניער לבסוף חיישינן שמא בתחילה לא יצא הטפה ונ"נ והא דלא מרגישי' טעם משום שלבסוף ניער יפה ויצא הטיפה וכבר נ"נ ולא מועיל טעימת קפילא ולכן נקט ש"ס ניער מתחילה ועד סוף דלר"י באופן זה לעולם אסור ומפרש רש"י שפיר כוונת ש"ס כנ"ל עיין וא"ש. ונ"ל מה שהכריח רש"י בסוגיא לפרש במקצתה בתוך רוטב מה ראה על ככה לפרש כך, כ"ל דס"ל בצלי