כתב סופר גיטין חולין ריג

רק בב"ח דרבנן לא אסרו יותר רק בנ"ט שנרגש לאוכל שאוכל בב"ח גזרו דאתי למיחלף בב"ח ממש ולא בפחות מנ"ט שאין נרגש לאוכל לא גזרו ועיין כעין סברא זו במלחמות פסחים סוגיא דריחא מילתא וכן צ"ל להסוברי' ומפרשי' הא דלעיל שאני ציר דזיע' בעלמא הוא היינו בדרבנן מב"מ בטל הגם שאסרו ציר אטו דג עצמו ודג עצמו אינו בטל מב"מ מ"מ בציר לא גזרו יותר מכדי נתינת טעם כן הדבר הזה ממש, ומה הוכחתו של אביי ממתני' לב"ב דאורייתא, אלא דא"ש דהוכיח מסיפא דקתני ניער הקדירה בנ"ט איך משערי' בנ"ט הלא הטיפה בעצמה יוצאת לשאר חתיכות ע"י בישול שמתבשל ברוטב לאחר ניעור וטיפה בעצמה תאסר פחות מכדי נ"ט, ואפי' איכא ששים נגד כל החתיכה לא מועיל דטפה אוסרת והוכיח אביי שפיר ממתני' דע"כ גם בב"ח דאורייתא דווקא בכדי נ"ט אוסר, ולשיטת הש"ך סי צ"ד בכך אם כבר נאסר בב"ח אפי' בשר לחוד לא מצטרף לעשות בב"ח מחדש אפי' החלב לא נאסר תחלה עיי"ש ובפר"ח, ולשיטתו גם מסיפא לא מוכח דהא מאחר שכבר נאסר הטפה משום בב"ח בחתיכה ראשונה שוב לא יעשו חתיכות האחרות בב"ח ושפיר קתני רק בנ"ט או משום החלב שחלב נבילה הוא או משום חתיכה דנ"נ ובפחות מנ"ט לא הא ליתא הא בחתיכה ראשונה לא נעשה בב"ח רק מדרבנן כצלי, ושוב כשתכנס לשאר חתיכות ע"י בישול רוטב שוב תעשה בב"ח דאורייתא מחדש יתקבל שפיר שם חדש בב"ח דאורייתא ושפיר הוכיח אביי דע"כ בב"ח דאורייתא צריך נתינת טעם ואתי שפיר. אלא דעדיין יש להקשות דגם מסיפא אין מוכח, די"ל דקתני אם יש בנותן טעם באותו קדירה ולתוס' קאי על כל חתיכה י"ל באופן דרוטב לחוד שהוא מים הוא ששים נגד הטיפה של חלב ויוכל להתבטל בתוכה רק נגד כל החתיכה אין הרוטב ששים, וקאמר מתני' אם יש בכל הקדירה בנ"ט היינו כל הקדירה כמו שאומרים ברוטב ובקיפה וכו' ואם הם ששים נגד החתיכה מותר ול"ק דליכא נ"ט נמי משום החלב הלא כנגד החלב רוטב בעצמו שאינו בשר מבטל אותה רק שחתיכה נ"נ ואוסרת ושפיר תלוי' בנ"ט באופן שגם מסיפא אין מוכח מידי ועיי', ואולי י"ל דזה תלי' אי אמרינן סליק וי"ל אביי ל"ל סליק ואם החלב אוסרת בכ"ש לא מהני ביטול הרוטב שאוסרת מ"מ החתיכ' בנ"ט ואין זה ברור בעיני שזה תלי' בסליק, וגם בלא"ה קשה לומר דאביי ל"ל סליק הא מוכרח סברא זו לחדש לר"י במנחות וא"א לחלוק, ולעיל ק' ע"א דלא משני כרב כרבא לא מוכח דל"ל סליק אלא דלא מוקי כה"ג אבל דל"ל סליק כלל קשה לומר. ואולי י"ל דכיון דקאמר ש"ס ריש סנהדרין [ד' ב'] דרך בישול אסרה תורה ופי' רש"י ותוס' דרך בישול וטיגון בחלב לא מקרי בישול רק צלי מדקאמר בלשון זה דרך בישול ר"ל באפשר דלאביי דל"ל דרך בישול אסרה תורה צלי באמת אסור דלדידי' ליכא קפידא דווקא בדרך שמתבשלים תדיר גם בצלי וגם בליכא נ"ט יאסר כן י"ל ולפ"ז השיב רבא דרך בישול אסרה תורה ממילא צלי מותר וכ"ק קו' אביי, ויש לפקפק ע"ז כמובן ועיין. אלא דבאמת לא מוכח כ"כ דס"ל לתוס' דצלי לאו דאורייתא וכבר כתבו אחרונים דמ"ש תוס' בסנהדרין דיגון לא מקרי בישול היינו וודאי גם צלי נכלל בבישול רק דאי נימא חלב בצירי ולא נאסר רק צלי לא הוי קרי ליה בישול וע"כ דחלב הוא ושייך בישול וגם צלי נכלל בזה עיין באחרונים ובכנפי יונה, וכי כן לתוס' ל"ק קו' דידי דבאמת ס"ל דצלי אסור דאורייתא, ולר"ן דס"ל דצלי מותר דאורייתא מ"מ ל"ק דהא הוא מפרש סיפא ניער הקדירה בתחילה ובנ"ט היינו בטיפה א"כ שפיר מוכח מסיפא דבב"ח דאורייתא דווקא בנ"ט דהא מצרפי' הכל לנ"ט של חלב וע"כ ברוטב ליכא ששים נגד החלב וקשה שפיר יאסר החתיכות במשהו דהא דנ"ט ארוטב קאי דהא קתני בקדיר' ובאמת הרשב"א בסוגיא הי' לו ה"א די"ל כן אבל דוחק הוא כי הלשון מוכח דאכל הקדירה קאי ושפיר הוכיח, ול"ק רק לשיטת תוס' דמפרש דכיער היינו לבסוף ונגד כל החתיכה משערי' וי"ל שפיר דרוטב ששים נגד החלב, אלא דכבר כתבתי די"ל תוס' ס"ל למסקנא דצלי ג"כ דאורייתא וק"ו מעיקרא ליתא ולשיטתו וא"ש עיין בזה. אלא דיש להקשות לשיטת תוס' ק"ו אמרת והוא, לפמ"ש לעיל ק' ע"א דלכן אמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה דווקא טעם דבמשהו לא נ"נ, וכבר האריך בפלתי סי' צ"ב, דבראה מתוס' דהטעם משום דמשהו אינו בעין ונאבד בחתיכה ולא יוכל תו לצאת מן החתיכה ממילא אין הנאסר יוכל לאסור עיין בו, וכי כן גם בב"ח שנאסר במשהו גם אם נימא בב"ח במשהו מ"מ לא נ"נ שיאסר אחרות דמשהו אינו הולך מחתיכה ונאבד בתוכה, וא"כ מה הוכיח אביי כי ליכא נ"ט נמי וי"ל