כתב סופר גיטין חולין ריב

והא"ש דדין הרמב"ם מפורש ומבואר באגרא עצמו דאמר עוף נאכל היינו העוף והוא כשנאכל אחר גבינה אבל קודם גבינה אין הגבינה נאכל באפקורן דא"כ הוי ג"כ גבינה מן הנאכלי' באפיקורן כנ"ל בישוב הרמב"ם שכולם נדחקו בו ומ"ש הוא דבר נכון ויקר לפע"ד. והנה שיטת תוס' ורי"ף ורמב"ם דבשר ואח"כ גבינה לא מועיל קנוח והדחה ובגבינה ואח"כ בשר צריך קנוח והדחה, נ"ל להביא קצת ראי' מדלקמן דאמר כמה ישהה בולא כלום והקשה עליו מדאמר ר"ח אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר, הך גבינה מותר לאכול לא הי' צריך להביא בקושי' דדי במה שמביא אכל בשר אסור לאכול גבינה, אבל לשיטת אלו א"ש דהיה מקום לומר דהא דאכל בשר אסור לאכול גבינה היינו בלא קנוח והדחה אבל באלו סגי בלא שהה והוא אמר דבולא כלום בקנוח והדחה ולכן מייתי מהא דאכל גבינה מותר לאכול בשר ואי בלא קנוח והדחה איירי הכא זה גם בגבינה ואח"כ בשר אסור וע"כ דאיירי בקנוח והדחה ומ"מ אסור ע"כ דלא סגי בהכי רק בשהה דווקא ומקשה שפיר מכח תרתי ואיכא ראי' לשיטות אלו כנ"ל וק"ל. בעזה"י מה שחנני השי"ת בסוגיא דטיפת חלב חולין ק"ה ע"א שלמדנו תחלת זמן החורף תר"ז לפ"ק פ"ב יע"א. מתני' טפת חלב שנפלה על החתיכה וכו' צ"ל למה נקט טפת חלב, ולא סתם חלב שנפלה על החתיכה ובאמת הרמב"ם שינה לשון המשנה וכתב חלב שנפלה וכו' והטור סי' צ"ב נקט כל לשון המשנה ונ"ל הנה צ"ל לרב לקמן דווקא בבא מיורה גדולה לוקין על אכילת חצי זית בשר וחלב ועיין רש"י ד"ה כרב באם ליכא שיעור מכ"א אפי' איסור ליכא דתחילת. הוית האיסור צריך שיהי' מכ"א שיעור שלם, ואיך קתני במתני' טפת חלב שפשוט לכל שאינו שיעור כזית שהוא רביעי' חלב ולא מקרי טפה, ולרב ליכא איסור בזה הגם שיש בחתיכה שיעור צריך שיהי' גם בחלב שיעור שיתהוו האיסור, וצ"ל דמ"מ רבנן אסרו גם בפחות משיעור משום גזירה כצ"ל, ועכ"פ י"ל דמתני' אגב אשמעינן דגם בט"ח שאין בו שיעור מ"מ אם יש בנ"ט אסור ולרב מדרבנן וללוי מדאוריי' אסור כנ"ל, והא"ש דהרמב"ם דכתב במק"א דלוקין באוכל ומבשל חצי זית חלב וחצי זית בשר, תו לא צריך לאשמעינן כאן ולכן כתב סתם חלב שנפלה בקדירה והטור שלא כתב דין זה במק"א לכן נקט לשון מתני' כנ"ל עיין. אלא דצ"ע לפי"ז להרמב"ם דס"ל דבאיסור דרבנן אין חתיכה נ"נ דכ"כ דבבשר עוף בחלב שנתערב מוסיף אח"כ ומזה הוכיח הט"ז סי' צ' סק"ד דרמב"ם ל"ל נ"נ בדרבנן, ולפמ"ש מוכח לרב דע"כ ס"ל גם בדרבנן נ"נ דמתני' בהכי איירי, וי"ל דהרמב"ם לא ס"ל דלא נ"נ רק בבשר עוף בחלב דא"א שיבוא לידי דאורייתא כולי האי לא החמירו שיהי' נ"נ, אבל בחצי שיעור לרב דיכול לבא לידי דאורייתא כשיהי' שיעור שלם לכן נ"נ כנ"ל והא"ש ליישב בזה הא דנתקשו ראשונים מה דאמר רב כאן חתיכה נ"נ הלא כבר אמר כן לעיל בהא דרבב"ח ולהנ"ל י"ל דאשמעינן חדשות דאפילו בדרבנן כהאי נ"נ וא"ש. אם יש בה בנ"ט וכו' הכה שיטת ר"י שבתוס' דבכולה חוץ לרוטב איירי ולכן אין שאר חתיכת מצטרפות ומ"מ משערי' בכולה חתיכה, וכ' הר"ן דהבל הקדירה מוליך הבליעה בכולה, ועיין ש"ך רס"י צ"ב טעמי' אחרי' ויש לעיין לפמ"ש הפר"ח סי' פ"ז והוציא מהר"ן כאן ומתוס' ריש סנהדרין דבצלי לא הוי בב"ח רק דרבנן דדווקא בישול ממש אסרה תורה אבל טיגון וצלי לא מקרי בישול עיי"ש, א"כ כאן דאיירי בכל החתיכה חוץ לרוטב לא הוי רק כצלי דמפעפע בלא רוטב או ע"י הבל או משום דצלול או שמן הוא ולכל הטעמי' צלי מקרי ולא בישול לכן מצאתי ראיתי דפשיטא לחות דעת סי' הנ"ל מוכח דגם בדרבנן נ"נ והר"ן בעצמו כ' דבחצי חתיכה לא נ"נ דאינו דומה לבב"ח דלא אפשר בצלי, והלא ממתניתין עצמו מוכח דגם בצלי נ"ל והוא מפורש ג"כ מתני' בכולה חוץ לרוטב וצ"ע לכאורה, וצ"ל דס"ל דווקא בחצי חתיכה לא נ"נ דאינו דומה לבב"ח דאורייתא דא"א שיהי' באופן זה דאורייתא דע"י בישול לא שייך חצי חתיכה אבל בכה"ג דבולע ע"י הבל בכולה ודומה לבישול הגם דמדאורייתא לאו בישול מקרי שיהי' בב"ח דאורייתא מ"מ גזרו חכמים משום לתא דבישול ממש שיהי' נ"נ כמו שגזרו שיהי' אסור דמחלף בבישול כן צ"ל לר"ן עיין. אלא דיש לעיין לפי"ז דמתני' בב"ח דרבנן איירי מה הוכיח אביי אי חידוש הוא כי ליכא נ"ט נמי דלמא באמת בב"ח דאורייתא אפי' ליכא נ"ט