כתב סופר גיטין חולין ריא

לעולם דינו ככ"ר א"כ לא מקשה ש"ס מידי ומזה הוכיח דמ"מ אינו מבשל רק לענין מבליע ומפליט דין כ"ר יש לו ולא לבשל לענין בב"ח דאורייתא, ועיין מג"א ססי' שי"ח, וראיתי בחי' אאמ"ו זצ"ל שכתב די"ל לכי שיטת הר"ן דצלי לא הוי בב"ח דאורייתא א"כ כיון דרוטב מתקרר ע"י כ"ש רק הבשר וגבינה גושי' המה א"כ בולע זה מזה בלא רוטב הוא כצלי דגם הבל הקדירה ליכא כאן דכ"ש הוא ועיין ש"ך רס"י צ"ב ולענין בב"ח לאו דאורייתא, אבל לענין שבת דגם צלי' ואפי' אסור דאוריי' גוש בכ"ש הוי כצלי ודאוריי' הוא עכדה"ק וש"י. ודע די"ל דגם מהרש"ל לא אמרה בגוש דהוי ככ"ר רק בליכא רוטב דהטע' דלפמ"ש תוס' שבת דכ"ש הדופן מקרר משא"כ בגוש ליכא דופן דבפנימיו' שלו מחזק ונשמר החום, אבל כשיש רוטב ג"כ א"כ הרוטב שנתקרר מדופני קדירה מקרר כל החתיכה דנכנס לפני' ומקרר וגם כל החתיכה משוקע' בו כנ"ל, ועיין ש"ך סי' ק"ב סק"ח שכתב מהמרדכי בזבוב דחיישינן שנפלה קודם לרוטב עיי"ש, נראה דאם נפלה עם הרוטב לא הי' אסור משום גוש וע"כ כמ"ש ומפורש כסברתי עיי"ש:

ועיין פלתי סי' פ"ז סס"ק י"ג שהוכיח מכאן דיש בישול אחר בישול בב"ח עיי"ש ואאמ"ו זצ"ל דחה דשאני הכא שמתחילה לא הי' בב"ח ותחלת ביאתם יחד עתה משא"כ בדין דש"ך כבר נעשה בב"ח שייך שפיר אין בישול אחר בישול בב"ח אחר שכבר נעשה בב"ח ונתבשלו יחד גם זה נכון מאוד וש"י. ר"י היינו ת"ק, י"ל דה"א דטעמא דב"ש דמקיל משום דס"ל דאסור בהנאה ג"כ ובדילי יותר מיני' לכן לא גזר אבל ב"ה ס"ל דעוף מותר בהנאה איכא למגזר יותר שלא יהי' בדיל ממנו קמ"ל ר"י זו מקולא ב"ש דטעמא דב"ש דמקיל ולא משום שמחמיר יותר בהנאה וי"ל. עוף וגבינה אין וכו' נתקשה מהרמ"ל לשיטת תוס' למה לא מקשה מברייתא דלקמן פלוגתא דב"ש וב"ה אי מדיח או מקנח וכתב דלא איירי כלל מנ"י, אבל לשיטות דמפרשים מדיח היינו הדחת ידים קשה ולא תירץ, ולפע"ד ליישב, די"ל מבריי' ל"ק די"ל דאיירי באוכל עוף ואח"כ גבינה והגם דבשר ואח"כ גבינה לא מהני כלום רק שהי' אבל בעוף קיל אבל גבינה ואח"כ בשר לא בעי כלום. אבל מדאמר אגרא נאכלי' באפיקורן א"כ בעוף ל"צ מידי מקשה עליו וה"ה דקשה לפ"ז מברייתא דלקמן וא"ש כנ"ל. אלא דעדיין ל"ק לשיטת הרמב"ם דס"ל ג"כ דבשר ואח"כ גבינה צריך דווקא שהי' וס"ל הדחה היינו הדחת ידים וס"ל דבעוף ואח"כ גבינה ג"כ דווקא שהי' מסברת חוץ כמו בשר ואח"כ גבינה א"כ הדרא הקושיא דיקשה בפשיטות מברייתא הנ"ל ותירוצו לא הועיל כלום לשיטת רמב"ם כמובן להמעיין, ונ"ל דאולי מזה הוכיח הרמב"ם דינו דווקא בעוף ס"ל לאגרא דקיל ולא בחי' ואגרא עוף דווקא אמר, די"ל דהא דר"י ברי' דר"מ דאכל בלא נטילה הי' המעשה שאכל בשר חיה, וא"כ ל"ק מברייתא דס"ל דווקא באוכל גבינה ואח"כ בשר בהמה צריך הדחה אבל לא בחי' שהוא דרבנן ול"ק, אלא מדתנא אגרא עוף וגבינה נאכלי' ושבק חיה ע"כ דס"ל דחיה כמו בהמה משום דדמי לבהמה מקשה שפיר עליו כנ"ל עיין וק"ל. והנה שיטת הרמב"ם דווקא גבינה ואח"כ עוף אבל עוף וגבינה לא ונדחקו הראשונים דרמב"ם מפרש הא דאגרא עוף וגבינה היינו גבינה תחלה וכל הרואה יראה כמה גדול הדחק לפרש כן וכמעט א"א לסבול וגם מנ"ל לרמב"ם הא, ולפע"ד נראה ליישב הנה כבר הרגיש הת"ח בלשון אגרא נאכלי' הול"ל נאכל דהא השני נאכל באפיקורן ולא הראשון עיין בו, ונ"ל הנה בשר ואח"כ גבינה אי שהה תו לא בעי כלל לא קנוח ולא הדחה להרמב"ם אפילו בשר שבין השיניים מותר אח"כ וגם נטילה חזינן לכל השיטות דל"צ וכן מפורש בתוס' וראשוני' וצ"ל כיון ששהה ששה שעה תו לא חיישי' לדבוק בידים עכ"פ הדין כן אבל אינו פשוט כ"כ, ואומר כי אמר אגרא עוף וגבינה נאכלי' באפקורן ואמר היינו בלא קנוח ונטילה והיינו דעוף וגבינה מילי מילי קתני עוף נאכל באפיקורן היינו כשאכל גבינה ואם רוצה לאכול בשר אינו נאכל באפיקורן שצריך נטילה וקנוח לבשר אבל עוף נאכל באפיקורן שמותר לאכול עוף אחר גבינה בהפקר ובשר נאכל באפקורן בלא נטילה וקנוח היינו אם אכל גבינה ששוהה ע"כ זמן הקבוע שוב נאכל בלא קנוח והדחה ושפיר נקט נאכלי' דקאי על עוף בפ"ע ועל בשר בפ"ע שכ"א יש לו דין הנ"ל וכמ"ש, והא"ש דקאמר ש"ס אבל בשר וגבינה לא היינו כיון דאמר עוף נאכל באפקורן היינו לפמ"ש אם אכל גבינה שוב נאכל העוף באפקורן משמע אבל בשר אחר גבינה לא ומקשה שפיר, והא דאמר בשר וגבינה איידי דנקט בשר נקט גבינה והקושי' מדלא אמר תחת עוף בשר ע"כ בשר לא ומיושב קושי' תוס' כמובן,