כתב סופר גיטין חולין רט

כשבלע למעיו אז נמאס ונתעכל כנ"ל נכון, ועיין תוס' מנחות ס"ט ע"א ד"ה דבלע ועיין בכ"ז היטב. סליק פרק גיד הנשה בעזה"י בריך רחמנא דסייען עד כאן. חי' פרק כל הבשר. כל הבשר אסור לבשל בחלב כתב רש"י אע"ג דאמר רחמנא גדי ה"ה לחי' ועוף ומפלגי לקמן למ"ד דאורייתא למ"ד דרבנן, צל"ע כוונת רש"י מה דכתב תחלה דאע"ג דאמר גדי לא ממועט חי' ועוף הלא למ"ד דרבנן חי' ועוף ממועט, והול"ל לקמן פליגי אי דאורייתא או דרבנן, ונ"ל ע"פ שכייל הט"ז בג' דוכתא דהיכי דמפורש בתורה להתיר לא יש כח ביד חכמים לאסור וא"כ אם גדי ממעט חי' ועוף איך אסרו חכמים מאי דמפורש להתיר אלא דבאור' בגדי יש לומר ה"ה חי' ועוף רק ממעוטי' מדכתיב ג"פ לא תבשל גדי ע"כ במכווין כתב למעט חי' ועוף אבל בלשון גדי לעצמו לא ממועט רק מדכתיב ג"פ ובכל פעם כתיב גדי זה אין מפורש כ"כ מקרי ויש כח לאסור וזהו דכתב רש"י אע"ג דכתיב גדי מ"מ אין ממועט חי' ועוף מגדי עצמו ולקמן פליגי אי דאורייתא או דרבנן ולמ"ד דרבנן שפיר אסרו כיון דגם לדידי' אין מפורש להתיר כנ"ל וק"ל. והנה כתב הר"ן דאסור לבשל היינו בישול ולא כרשב"א דס"ל דנכלל בו ג"כ אכילה ועיין ריטב"א, וכתב דלכן קתני כל לרבות בשר קדשים דה"א דכיון דאין חל איסור בב"ח באכילה ה"ה דאין אסור לבשל כמו דאיכא באמת לחד לישנא לקמן כשם שאין לוקה על אכילתו קמ"ל דבישול מ"מ אסור, ולא זכיתי להבין דלכ"ע איסור איכא גם באכילה כדמסיק ביבמות אלא לקוברו בין רשעי' גמורים רק שאין חיוב מלקות וכי כן פשיטא שאסור לבשל לכ"ע דהרי ג"כ איכא איסור אכילה משום בב"ח בקדשים וא"כ מאי רבותא אשמעינן אסור לבשל ומלקות לא נזכר במתני' כלל. ונ"ל דמכ"ז הוכיח רמב"ם דבישול דמתני' היינו אכילה כמ"ש ה"ה להרמב"ם ולכן לא מזכיר קדשים דבאמת אינו חל איסור בב"ח עליו ומדין בישול לא איירי במתניתין ולפי"ז למ"ד לקמן דכשם שאין לוקין על אכילתו אין לוקין על בישולו לא מוכח די"ל דמתני' אסור לבשל בישול ממש והא דלא קתני אחד קדשים דבאמת אין לוקין על בשולו ולענין איסור ולא מלקות ליכא חידש כמ"ש לעיל ועיין, ומה שי"ל בישוב רמב"ם בפי' המשנה יבואר לקמן אי"ה. דף ק"ד ע"א הא עוף אסור מדאורייתא וכו' כתב תוס' ה"ה דהי' יוכל לומר וחי' ונדחק לקמן ע"ב, ושוב נתקשה תוס' מאי ס"ד דמקשה דדאורייתא הוא ומה ראה על ככה דלמא דרבנן הוא ולפע"ד ליישב כ"ז, בשאומר דס"ל לש"ס דוודאי בחי' אתי למיחלף בבב"ח דגם בשר חי' מקרי בשר סתם, אבל בשר עוף לאו בכלל בשר הוא ולא אתי למטעי ולא יאמרו מדהא שרי גם בשר בהמה מותר דכ"א יודע שבשר עוף לאו בשר מקרי הגם אם נמלך עלה שליח ולר"ע בכלל נדר הוא, אבל לא יכחיש בלא המלכת שליח בסתמא אינו בכלל, וכ"כ הראשונים לקמן ע"ב בשיטת רמב"ם דבעוף דווקא אמר אגרא דינו ולא בחי' דחי' מיחלף יותר בבהמה מעוף דלא סתם בשר הוא עיי"ש ואומר דמשו"ה ס"ל למקשן בפשיטות דעוף דאורייתא דאי לאו דאורייתא לא הי' חכמי' גוזרי' בעוף אטו דאורייתא דלא מיחלף, וא"ש דלא אמר רק הא עוף אסור דאורייתא דמחי' לא הי' קשה לי' דס"ל דרבנן הוא משום אחלופי ולא הי' קשה רק מעוף ולכן נקט עוף וממילא כיון דע"כ עוף דאורייתא כ"ש חי' כמובן וא"ש. והנה לקמן קט"ז ע"א אמר מאי איכא בין ר"י לר"ע איכא תרי לישנא חי' א"ב, וא"ד עוף איכא בינייהו לר"ע אסור מדרבנן ולר"י מותר' נ"ל לבאר דל"ק ס"ל כתירץ קמא סיפא ר"ע ורישא רבנן דע"כ מתני' כאן ס"ל עוף דאוריי' דלא הי' גוזרי' בעוף דלא אתי למיחלף בבהמה, והא דאמר ר"ע חיה ועוף אינו מן התורה משמע בעוף ג"כ איכא איסור דרבנן י"כ בעוף גם מדרבנן מותר והא דאמר אינה מן התורה משום חי' נקט כן דבחיה דמקרי בשר מדרבנן אסור ולא בעוף וכן מצינו בדוכתא טובא ועיין לקמן בשמעתין דכחל דמתרץ מתני' כן דנקט אינו עובר דמשמע אבל איסור איכא משום סיפא נקט כן מכ"ש די"ל כן לר"ע דכייל חיה ועוף ולפ"ז לר"ע ג"כ עוף מותר מדרבנן לכן אמר לקמן חי' איכא בינייהו, והנה רב אשי תירץ כולה ר"ע מהן מדברי תורה מהן מד"ס נ"ל דס"ל דוודאי משום עוף לא הי' יכולים לגזור אטו בשר אבל מאחר שכבר תקנו וגזרו בחיה דאתי למיחלף שוב לא פליגו כל שישנו בכלל בשר אפי' ע"י המלכת שליח יהי' אסור ובחדא