כתב סופר גיטין חולין רח

יש אוכל אכילה אחת וחייב עליו ד' חטאות וכו' ור"מ אומר אם הי' שבת והוציאו בפיו חייב וכתב תוס' בשבת ק"ב דעל הוצאה חייב ג"כ בגרונו דאל"כ איך אמר אם הי' שבת הלא על אכילה חייב בגרונו וכבר עבר קודם שהוציא עיי"ש, ואם ביוה"כ תליא במעיו א"כ איך חשבו יוה"כ בהדי אחרינא, וי"ל באפשר בזה פליגי ר"מ וחכמי' דר"מ חשיב בהדי אכילו' דס"ל ביוה"כ במעיו תליא א"כ גם על אכילות לא נתחייב כלום עד שבא למעיו, ורבנן אמרו לא מן השם הוא זה דס"ל כר"א בירושלמי דתרומות דס"ל גם ביוה"כ תליא בגרונו אחרי כי אין לחשוב בהדי אכילות היוצא שכבר עבר על כל לאוי דאכילות קודם שבא למעיו כן י"ל ועיין. ויש לעיין במנחות ק' ע"ב במתניתין אלכסכדרי' הי' אוכלי' שעירי יוה"כ בליל שבת חי עיי"ש והלא יכול לאכול ביוה"כ דתליא במעיו והי' יכולי' לאכול ביוה"כ בגרונו דמקיימי מצות אכילה כמו שנכתב לקמן אלא בלא"ה צריך לעיין דהא יכולי' לאכול ח"ש מכ"ש לר"ל ובמק"א הארכתי בזה דח"ש ואין כאן מקומו להאריך. והנה כתב אאמ"ו זצ"ל בתשובה הנדפסת הנ"ל דפשיטא דלענין מצוה יוצא בגרונו ג"כ ומייתי ראי' קצת לזה, ולפע"ד נראה ראי' מהא דרבא דפסחים קט"ו ב'] בלע מצה יצא כרכו בסיב לא יצא ועיין מל"מ הלכות מאכלות אסורות פי"ד הלכה י"ב שמסופק באיסורי' מאי דינו ומסיק דלעיל בפלוגתא דר"י ור"ל ספג"ה נראה דזה תליא לר"ל דבמעיו תליא במילוי כרס כרכו בד"א חייב דמפסיק בגרונו אבל מ"מ נתמלא כרסו, משא"כ לדידן לא חייב דלא נהנה גרונו שד"א הפסיק כנ"ל כוונתו פשוטה ומדברי תוס' כאן נראה ג"כ דפשיטא לי' דלר"ל רק מעיו בעינן דהא הקשה לרש"י גם לר"ל יתחייב כיון שבמעי' בא יחד ואינו מוכרח וכי כן רבא דס"ל כרכם בסיב לא יצא עכצ"ל דבגרונו תליא וחזי' שגם מצה בגרון תליא, וגם סגי בהכי. ויש לעיין לכל הנ"ל א"כ מאי טרחו בירושלמי דמביא תוס' ר"ה י"ב איך אכלו מצה כשנכנסו לארץ לפמ"ש הה"מ בהלכות חמץ ומצה דכוונת רמב"ם כרכו מצה במרור ידי מצה יצא כיון שטפילה היינו לכן אינו מפסיק כיון שצורך מצוה הוא עי"ש היטב ובלח"מ, וכי כן הי' להם לאכול מצה כשנכנסו לכורכו במרור ומשו' מצה יצאו דלא הוי הפסק ומשום חדש לא עברו דאיכא הפסק כמ"ש מל"מ דלענין איסור ע"י חציצה לא עבר וצ"ע בהנ"ל, ואולי כל הני אמוראי דירושלמי ס"ל הנאת מעיו בכ"מ ועיין היטב בזה וצ"ע. ועיין פרק שבועות שתים בתרא [כ"ח א'] דמקשה ש"ס על הא דאמר רבא נשבע שלא אוכלנה ואכל אם נשתייר כזית נשאל עליו למה צריך כזית ומתרץ בחד תירץ בנשבע שלא אוכל וצריך כזית עיי"ש, וצ"ל הגם דח"ש אסור מ"מ כיון שאין בו רק איסור ולא מלקות לא מועיל שאלה עליו או אפשר כיון דאין עוד חזי לצרופי כיון שכבר אכל כל הכי זיתי' מותר הך ח"ש מדאורייתא, אבל צ"ע הרי יש בו צירוף שיאכל ויקיאו כמו דאמר כאן לר"י חזר והקיאו חייב כן יש בזה, אלא לכאורה י"ל דלפי תירץ זה צ"ל דרבא ס"ל כר"ל במעיו תליא אלא דקשה הרי אמר רבא כרכו בסיב לא יצא ע"כ ס"ל בהנאת גרונו תליא וצל"ע. והנה ראיתי בתשובות שבות יעקב ח"ב סי' י"ח שמסופק באם אין לו אלא חצי זית מצה בליל ראשון אם חייב לאכול אותו ח"ז אם יש בו מצוה עכ"פ כמו ח"ש דאסור מה"ת עיי"ש ומ"ש שם לפשוט לא אוכל להבין ועיין במג"א החדשות סי' תע"ה בשערי תשובה שהביאו ג"כ ועיין בהנ"ל סי' תפ"ב שוב הראוני שכן מסופק בזה בספר הרי"ט אלגאזי דף נ"ה ע"ה, ולפע"ד הרי יוכל לאכול בתרתי ולהקיאו ושוב ליטלו לתוך פיו עד שיצורף להיות כזית כמו כאן לענין איסור כן בזה, ואם בוודאי אם יש לו יותר לא יעשה זה ובכלל הקריבהו נא לפחתיך אבל כשאין לו יוכל לצאת מצוה ממש באופן הנ"ל כנ"ל, וא"כ אין מקום ג"כ לאריכ' מ"ש בשערי תשובה סי' פ"ב באם אין לשני אנשי' רק זית מה יעשו להנ"ל יכולי' לחלקו וכ"א יוכל לצאת ידי מצוה גמורה ע"י אופן הנ"ל כנ"ל לדינא ועיין בכ"ז היטב, ועיין יומא פ"א ע"א זר שאכל שופין ובס' תוספ' יה"כ שהקשה מכאן ונעלמו ממנו דברי תוספת ישנים שם שהקשה כן ותירץ דכאן שלא בפניו עיי"ש וצל"ע א"כ י"ל הא דאמר חצי זית אחר היינו אפי' בפניו, ובלא"ה צ"ל דל"ק דביומא באכל אחר מאיס לאחר לאכול מה שהקיא זה משא"כ כאן המקיא אוכל ולא מאיס, ועוד נ"ל דשם כבר בלע למעיו והקיא אז נמאס משא"כ כאן י"ל שלא בלע רק עד בית הבליע', ומיושב ג"כ מהא דלעיל ע"א ע"א דמחלק בין בפניו דווקא