כתב סופר גיטין חולין רז

ועצמות אמרינן מנ"ל דתורה חשבי' כאן לגידי' ועצמות לאוכל דלמא העיקר משהו בשר שיש כאן רק על זה לחוד לא חייב רק בצירוף גידין ועצמות שישלימו לשיעור הנאמר בכ"מ ודווקא כשאוכל כל השיעור בב"א ויתחייב על אכילה מצרפי', אבל באוכל מעט מעט שבכל פעם לא יתחייב על אכילה לא אמרינן שיצטרף ויתהפך משהו גידין ועצמות לא יסור ח"ש רק כשאוכל בב"א וכמו שהארכתי כנ"ל והא"ש דל"ק מבב"ח וגה"נ ושרצים דלא שייך כ"ז לומר הואיל וחידוש לא יהי' צירופ' בא"פ דאין סברא לחלק רק באמה"ח כמ"ש, וא"ש נמי מש"ס זבחים דרוצה לומר איפכא הואיל וחידוש הוא נחמיר יותר וכאן אמר איפכא היינו דכאן איכא סברא לומר איפכא דווקא כשאוכל בב"א ולא יטעו קולא וחומרא דחידש אתינן עלה ומיושב הכל והבן זה כי הוא נכון לפע"ד, עיין תשוב' פנים מאירות ח"ב סי' כ"ו אם בברכת הנהנין מצרפין ועיין מג"א סי' ר"י ובאחרונים שם ובספר מגן גבורים שם ועיין או"ח סי' תע"ה סעי' ו' ובמחצית השקל ויתר אחרונים. מחוסר קריבה לאו מחוסר מעשה דמי, לשיטת רש"י דתלי' אם אוכל בב"א או לחצאין מובן שפיר דר"א ס"ל כיון דמחוסר רק קריבה דבידו לאכול ביחד לאו כמחוסר מעשה דמי, אבל לתוס' דתלי' אם נחתך האבר בטל מתורת אבר קשה להסביר כיון שכבר נחתך שוב א"א אפי' במעשה דהרי כבר נחתך ואם יניחם יחד בפיו מ"מ כבר בטל תורת אבר ואין בידו, ונראה מדברי תוס' כי הרגיש קצת בזה ולכן מסיים בסוף דבריו דר"א מ"מ פליג, אבל לא זכיתי להבין איך פליג ואיך נתן טעם לדבריו דמחוסר קריבה וצל"ע, וי"ל בזה שיטת הרמב"ם דס"ל דיש שני מיני' חלקו שמחלק אבר מעצמות או שאוכלו מעט ואין להאריך. הרי נהנה גרונו בכזית, והנה דין זה הלכתא הוא בכל איסורין שבתורה דבהנאת גרונו מחויב ואאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בתשובה הנדפסת בסוף רמב"ן על קידושין האריך בדין זה ומייתי תשו' פנים מאירות ח"ב סי' כ"ו דלענין ברכת המזון וכל ברכת הנהנין תלי במעיו כיון שעיקר ברכת המזון תלי' בשביעה והוציא זה ממ"ש הרא"ש ברכות גבי מטעמ' א"צ ברכה ועיין טוש"ע או"ח סי' ר"י ובמג"א שם והנה פשיטא לי' לאאמ"ו זצ"ל שם דביה"כ בוודאי ג"כ לכ"ע תלי' במעיו דביתובא דעתי' תליא מילתא הגם שמירושלמי פ"ח דתרומה אמר לר"א דאפי' ביה"כ ס"ל הנאת גרונו מ"מ מש"ס דידן גבי מטעמת נראה דגם בתעני' תלי' במעיו, שוב מצאתי לו בקונטרסו לסוגיא דח"ש דכתב דבשתי' לכ"ע גם לר"ל בגרונו תליא וחילי דילי' מש"ס סוכה מ"ט ע"ב כי שבע אינש חמרא מגרונו שבע ועיין רש"י שם שאין דומה לאכילה דבמילוי כרס תליא משא"כ בשתי' כי שתה מעט מעט ונתמלא כריסו מ"מ לא שבע עד דשתה שתי' מרובה עיי"ש, ראה זה דבר חדש ולא מצאתיו. ואני בנו תלמידו עשיתי לו סמוכי' מרמב"ם פ"י מהלכ' תרומות שכתב באוכל תרומה ביוה"כ חייב בקרן וחומש ובהלכות שלאחריו כתב דנזיר ששתה יין תרומה פטור מחומש ועיין כ"מ שם כיון שבלא"ה אסור לו לאו שתי' מקרי וצ"ע א"כ למה בשתה ביוה"כ יהי' חייב, ויש לחלק בנזיר הוא עצמו בוטלו מתורת אוכל ע"י נזרו משא"כ יוה"כ הקב"ה גזר עליו, וכה"ג מפרש ר"ן בשבועות פרק שתים בתרא בהא דקאמר ש"ס שאני נבילות וטריפות דארי רביע עלה עיי"ש, אבל היותר א"ש ע"פ כלל הנ"ל דביוה"כ בהנאת מעיו תליא להלכתא א"כ בשתה ביוה"כ קודם שיתחייב משום יוה"כ חייב לשלם משום תרומה בהנאת גרונו ושפיר שתי' חשובה אצלו בגרונו ועדיין אין בו איסור דאוריי' דיוה"כ, אבל בנזיר מיד בגרונו אסור משום נזירתו אין שתי' כלל אצלו ולא יתחייב עלה משום תרומה וא"ש, וגם יש ראי' למ"ש אאמ"ו זצ"ל דשתי' שאני גם לר"ל תליא בגרונו וא"כ כן לדידן ביוה"כ והא"ש דכתב רמב"ן אוכל תרומה ביוה"כ ולא נקט שותה כמ"ש שם מיד אחרי כן ולהנ"ל ניחא דבשותה גם משום יוה"כ חייב בגרונו והי' פטור לשלם קרן וחומש כמו בנזיר וא"ש עיין. ועיין לח"מ הלכות מאכלות אסורות פרק הלכה שתמה על הרמב"ם שס"ל דשיעור צירוף שתי' הוא בכדי שתי' רביעית א"כ איך שייך צירוף מיד כשפוסק הוא יותר מכדי שתי' רביעית ונדחק ששותה מהר, ואני אמרתי באופן ששותה בגרונו ומגמע וחוזר ונוטל לתוך פיו ובשתי' כזו לא ישהה כמו ששותה ויורד לתוך מעיו ושיעור צירוף שתי' כמו ששותה רביעית לתוך מעיו וכשותה עד מקו' בליעה ופולט וחוזר ושותה עד רביעית מרוויח זמן מה, וזה שיעור צירוף וזה יותר נכון ממ"ש לח"מ כנ"ל, וביוה"כ אם תליא במעיו הי' קשה לכאורה אלא להנ"ל דבשתי' לעולם תליא בגרונו א"ש ועיין. ויש לעיין אם ביוה"כ במעיו תליא הא דמתניתין