כתב סופר גיטין חולין רה

מכללו, וי"ל דאידך ס"ל דזה לא הותר מכללו כיון שאינו בבהמה כנ"ל, ועיין נב"י ח"ק, חאו"ח סי' ל"ו ובתנינא חלק יו"ד סי' י"ג, ומ"ש אני בעני' בחידושי לעיל ל"ב ע"ב, ולעיל ק' ע"ב. והנה הרמב"ם פסק בתלש אבר וטרפה בו חייב שתים ושוב כתב תלש חלב חייב שתים ובתלש אבר חלב מטריפה חייב ג', ועיין בלח"מ שהקשה מאחר דע"כ פסק לאו לאברים עומדת דכתב בו בתלש אבר וטרפה בו שחייב שתים הואיל ובאים בב"א וס"ל ע"כ דאין אמה"ח חל על טריפה דאל"כ גם בנטרפה מתחלה חייב שתים א"כ איך כתב בבבות שאחריו דחייב שתים ושלש והאריך ליישב ולא עלתה בידו ועיין פר"ח גם הוא נדחק מאוד ועיין פלתי דבר שכלי', ואומר הנלע"ד ליישב, ע"פ קושי' תוס' לרבא דאמר בתלש אבר דמנורפה בו א"כ איך משכחת ג' ונ"ל די"ל הטעם דאין אבר חל הגם שאסור לב"נ כבר כתבנו לעיל דאית לי' קולא דיש היתר לאיסורו וכתבתי פירושו דניתר בשחיטה ומפרכסת מותר בעודו חי, והנה נ"ל לומר דמפרכסת מותר דווקא באברים דשחיטה מתיר באכילה או בשל טריפה דשחיטה פועל לטהר אבל בחלב דאין שחיטה מתיר באכילה וגם אין מטהר מידי נבילה דגם של נבילה אין מטמא כמבואר א"כ לא מועיל ג"כ להוציא מידי אמה"ח ויש לדמות לטמאה שאין שחיטה מועיל להוציא מידי אמה"ח הגם שיש לחלק הרבה ביניה', מ"מ י"ל גם בחלב הדין כן. ומכ"ש לפי מה שראיתי בחי' אאמ"ו זצ"ל שכתב די"ל בחלב ליכא עשה דוזבחת כיון שלא ניתר בו לא נאמר עליו וזבחת א"ש, בוודאי דאמה"ח דניתר בשחיטה טרח הפמ"ג להמציא מנ"ל וכתבתי במקומו מדכתיב וזבחת ואכלת משמע מיד וכי כן בחלב ליכא כל זה באמת אסור משום אמה"ח כל זמן שמפרכסת כנ"ל ועיין בכ"ז, ומעתה י"ל שפיר הגם לרבא ס"ל לר"י דאין אמה"ח חל על טריפה היינו משום דיש היתר לאיסורו, אבל בתלש חלב של טריפה חל שפיר כיון דאיסור אבר מה"ח שיש בחתיכה של חלב אין לו היתר לאיסורו ע"י שחיטה רק לאח"מ וכבר כתבתי לעיל דאין זה היתר לאיסורו מה שיותר אח"מ וחל שפיר על חלב וטריפה ומיושב קושי' תוס', והא"ש הרמב"ם דתחלה בתלש אבר הוצרך לומר בב"א, אבר בתלש חלב וכן חלב של טריפה ס"ל דשפיר חל וא"ש כנ"ל עיין. באופן אחר ב"ל ליישב ואומר דס"ל להרמב"ם דאבר מה"ח חל על טריפה וחלב כאידך אקומתות והא דכתב תחלה תלש אבר דמטרף בו לרבותא נקט, הנה יש לעיין על אוקימתא דרבא בתלש אבר דמטרף בו שבאי' בב"א לפי דאמר רבא לעיל אי מחשבת אוכלי' שמה מחשבה חשבה ע"מ לאכלה חייב, א"כ מיד כשמחשב לחתוך האבר קודם שעשה מעשה וחתך בא עליו איסור אמה"ח ע"י מחשבתו ושוב כשחותך האבר ונטרף בו כבר הי' עליו איסור אמה"ח ושוב איך חל טריפה עליו וצ"ע לכאורה, ועיין שאגת ארי' ס"ס נ"ו סברא כזו ממש עיי"ש אלא דא"ש הלא מחשבה אינה אוסר' רק למחשב ולכ"ע שרי כי כן לכ"ע אין בא איסור אמה"ח רק כשחתך ובא לכ"ע טריפה ואמה"ח בב"א אמרינן מיגו דחל טריפה לכ"ע שבא עם אמה"ח בב"א חל ג"כ עליו והוא מוסף ממש מוסיף גברא וא"ש, ולפ"ז י"ל דהא אשמעינן הרמב"ם בוודאי אם הי' טריפה קודם בא איסור אבר וחל עליו דחל על טריפה וחלב כמ"ש בהלכות שאח"כ, אלא דאשמעינן בתלש אבר דמטורף בו ה"א שאינו חייב רק א' משום דאבר בא מיד כשמחשב ושוב אין טריפה חל עליו אשמעינן דחייב שתים שבאים בב"א היינו לכ"ע חוץ ממנו הוא איסור ב"א שוב גם עליו תסוב איסור טריפה וכהנ"ל כנ"ל והוא ישוב נכון וישר עיי'. והנה שיטת רמב"ם דחלב וטחול וכדומה מקרי אבר ומוכח מסוגיא ועיין הה"מ ונראה כי שיטת הרמב"ם דבאברים אלו ליכא משום בשר רק משום אבר ואפי' חתך ממנו חייב משום אמה"ח חוץ באבר שיש בו גידי' ועצמות אז כשחותך ממנו בשר כ"ד שדבוק בבהמה יש בו משום בשמה"ח וכן נראה מפורש בהה"מ, ולחנם נתלבט הפר"ח ונתקשה למה לא כתב הרמב"ם בתלש חלב דחייב ג' משום בשמה"ח ג"כ ובשעה"מ האריך ג"כ ליישב ולהנ"ל ל"ק דל"ל לרמב"ם בחלב איסור בשמה"ח, ושיטת הראב"ד שברשב"א סוגיא דזרוע בשילה דחלב בשמה"ח הוא וצ"ע איך יחייב לר"י שלש הלא בשמה"ח וטריפה אין חייב אלא אחת וכ"כ הרשב"א כאן בשם רמב"ן דלכן א"א לומר דר"י משו' בשמה"ח אמר. וראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל דבר נכון שכתב הגם דבכל בשמה"ח וטריפה אינו חייב רק א' כיון שנפסק לר"י מקרא דבשר בשדה טריפה וכו' אבל בחלב דאיכא קרא אחרינא דחלב נבילה וחלב טריפה חייב שתים בחלב דלאו מחד קרא נפקא לן עם בשמה"ח ומיושב הראב"ד אלו דבריו הקדושים וש"י. והנה פסק הרמב"ם בהלכות מלכים דבב"נ איכא