כתב סופר גיטין חולין רג

הנה תוס' ביבמות ל"א ע"ב כתב הא דלחד אוקימתא טריפה חל על אמה"ח הגם שאין בו לא כולל ומוסיף ואמה"ח אסור לב"נ מ"מ חל משו' דאמה"ח יש לו קולא דיש היתר לאיסורו עיי"ש, וצ"ע לפ"ז איך מקשה ש"ס לעיל בפשיטות לר"י למה צריך קרא לרבות אמה"ח בטמאה הרי איסורו נוהג בב"נ והרי ס"ל בגה"נ דחל משום זה דלמא שאני אמה"ח דיש היתר לאיסורו משא"כ גיד, ועיין פלתי סוף סי' ס"ב שהקשה מתוס' אחר דיבמות שם על קושי' תוס' מר"א הלא ב"א הוא עיין בו, ולא הקשה על דהקשה ש"ס מר"י, וגם הי' בהעלמת עין ממנו במח"כ תוס' שהבאתי דכ"כ על אמה"ח וצ"ע כהנ"ל, אבל נ"ל דא"ש דלכאורה צ"ל מאי יש היתר לאיסורו שייך באמה"ח, לפי מ"ש תוס' בפסחים כ"ז ע"ב דנזיר מקרי היתר לאיסורו כיון שיוכל להתיר האיסור תוך למ"ד יום לנזירתו וניתר האיסור תוך משך זמן איסורו וכן חדש לר"י דיום הנף כולו אסור והעומר מתיר האיסור עיי"ש, וכי כן באמה"ח דמותר במיתת הבהמה מאי היתר לאיסורו איכא הכא אז איכו אבר מן החי שאסרה התורה כי אינו נחתך מן החי רק מן המת, והא דכתב תוס' ביבמות דאחות אשתו הוי התירה לאיסור ולא אשת אח צ"ל ג"כ כיון דגם אחר מיתה היא אחות אשתו ואשת אח אסור לאח"מ דאשת אח מקרי כן אחות אשתו היא רק מיתה התירה מקרי היתר לאיסורו, אבל אמה"ח אין כאן היתר לאיסורו דאין זה כלל אמה"ח רק אבר מן המת אלא דא"ש כיון דמפרכסת מותר ולב"נ אסור מפרכסת דעדיין חי הוא לולי מי איכא מידי ולישראל שרי כיון דשחיטה מתיר מנבילה כי מתיר מאמה"ח וחשבינן למיתה ושפיר מקרי היתר לאיסורו שמותר אמה"ח ע"י שחיטה כנ"ל ועיין, ומעתה א"ש דכ"ז באמה"ח של טריפה דשחיטה של טריפה מתיר אמה"ח במפרכסת כיון שמטהר מידי נבילה כמבואר ושפיר קיל אמה"ח דיש היתר לאיסורו וכתב תוס' שפיר ביבמו' דלכן חל טריפה עליו, אבל לעיל בטמאה דאין שחיטה מתיר אמה"ח במפרכסת כמ"ש ת"ח לעיל כיון דאין בו דין שחיטה כי כן אמה"ח של טמאה אין היתר לאיסורו ושפיר מקשה ש"ס לר"י ל"ל קרא לרבות הרי דומה לגיד כנ"ל נכון ועיין, ומיושב ממילא קושי' מהרש"א הגם דס"ל לר"ל דעל טריפה אינו חל הגם שאסור לב"נ וי"ל טעמו משו' דקיל דיש היתר לאיסורו, משא"כ בטמאה הצריכו חכמים שפיר קרא למעט דה"א דחל דאמה"ח של טמאה אין היתר לאיסורו כנ"ל וא"ש עיין. ובזה י"ל קושי' תוס' דהקשה הלא ר"י אית לי' כולל בשבועות מכ"ש ונדחק, והנה קושי' תוס' ל"ק כ"כ די"ל דס"ל דאין זה מוסיף מב"נ לישראל וכבר כתב כן בפלתי סברא זו אלא דקשה מ"מ קושי' תוס' דמ"מ כולל הוא אמה"ח דחל על משהו בשר גידי' וכו' דאינו בטריפה, ולהנ"ל א"ש די"ל דס"ל דאמה"ח קל שיש היתר לאיסורו, ובשבועות שם דאיתא בשאלה כבר כתב תוס' בפסחים ל"ז ע"ב הנ"ל דאיתא בשאלה כא מקרי היתר לאיסורו כ"כ כיון דחכם עוקר כדר מעיקרו עיי"ש וא"ש. עוד נ"ל ליישב קושי' מהרש"א הנ"ל דס"ל הא דס"ל לר"ל דלא חל אמה"ח על טריפה משו' דאמה"ח הותר מכללו דלפי דממעטי' אמה"ח מטמאה ממועט ג"כ אפי' אבר שיש בו משהו בשר גידי' ואין בו רק ח"ש לר"ל מותר ולר"י ג"כ אין בו רק איסור קל בעלמא של טמאה ואין בו אמה"ח והותר מכללו לכן אינו חל על טריפה, וצ"ל הא דלקמן לחד אוקימתא מסיק דפליגי אי טריפה חל על אמה"ח ומסיק דווקא על חלב דהותר מכללו ולא אבר ולפמ"ש גם אבר הותר מכללו צ"ל דלהך לישנא ס"ל לר"י כר"י דאמה"ח נוהג בטמאה או דס"ל דכיון דח"ש אסור מה"ת עכ"פ ויש בו טמאה לא מקרי הותר מכללו, ועכ"פ ניחא מ"ס דאם ממעטי' מטמאה הותר אמה"ח מכללו וכל זה אחר שיש לנו מיעוט על טמאה שוב הותר מכללו וקיל מטריפה ול"ק לרבנן ל"ל מיעוט אם לא הי' מיעוט לטמאה לא הי' אמה"ח הותר מכללו הי' חל על טמאה שפיר ומיושב קושי' מהרש"א הנ"ל על נכון עיין, וצריך אני לבאר הגם דבשרצים הותר מכללו וכן בדגים וחגבי' אבל כבר נתקשה בראש יוסף מנ"ל לחכמים דבשרצים וחגבים ודגים דמותר דכל שדמו מותר ילפינן בסנהדרין לב"נ וה"ה לישראל אבל הלא ל"ל היקש לדם כל שדמו אסור וה"ה איפכא והנה שרצים י"ל ממועט כמו בהמה טמאה כ"ש שבשרו מותר ודגים וחגבים כתב דצ"ל דלאו נפש מקרי ואין חיותם חיות דזוטורא חיותם, ולפ"ז א"ס דלא הותר מכללו לולי מיעוט דטמאה דהי' בשרצי' ג"כ אמה"ח, ודגים וחגבים לא שייך הותר שאין זה בכלל לא תאכל הנפש דלאו נפש מקרי ואמה"ח דבדם לרשב"א וכמה פוסקי' בשרו אסור ממועט ג"כ אחר שיש מיעוט בבהמה טמאה כל שבשרו מותר וא"ש עיין בכל זה כי קצרתי. עוד י"ל דאיכא נפקותא אי משום דאין חל על טמאה מ"מ איסור יש בו מדאורייתא כמבואר