כתב סופר גיטין חולין רב

שייך לכאן חנקתה ומת כ"ע בכזית, ולהנ"ל א"ש דה"א כיון דע"כ ס"ל לראבר"ש דבאמה"ח חייב במשהו משום ברי' ה"א דגם במת במשהו משום נבילה דבריה הוא וכמו דס"ל לרמב"ם באמת קמ"ל חנקתה כ"ע בכזית דנבילה לאו בריה הוא כשיטו' רש"י ורוב פוסקים כנ"ל עיין וק"ל, ומיושב דרש"י לא יוכל לומר כתוס' דלרבותא דראבר"ש נקט. דלשיטת רש"י קשה שפיר קושי' ת"ח כמובן להמעיין ומבואר הכל עיין. ועיין בשעה"מ הלכות איסורי ביאה פי"ז שנתקשה במ"ש תוס' דע"כ לאו לבשר עומדת אפילו למ"ד לאברים עומדת דלא הי' צריך לומר בטריפה דגם בכשיר' חייב ג', והקשה עדיין מי ניחא להך אוקימתא דס"ל לר"י לאו לאברים עומדת ואתי איסור אבר וחייל אאיסור טריפה וחלב קשה למאי צריך טריפה גם בכשירה חייב ג' דהרי לאברים ג"כ אינה עומדת וחל עיין בו שהאריך ולבסוף נדחק, ולפע"ד י"ל דלהכי נקט טריפה לרבותא דבכשירה ה"א דלכן חל על חלב משום כולל דחל על שאר אברים די"ל גם דס"ל להך אוקימתא לאו לאברים עומדת היינו כל זמן שלא גילה דעתו דרוצה באברים אמרינן סתמא לאו לאברים עומד' אבל כשחותך אבר א' חזינן לדעתו דחותך אבר ואינו חש לבהמה ולאיסור אבר כן עומדי' כל האברים שיחתכם לעת הצורך ולא גרע ממחשב כנ"ל לומר עיין, וא"כ ה"א כשחותך חלב דחל אבר מיגו דחל עתה על שאר אברים חל נמי על זה, אבל בטריפה דבלא"ה אסור כל הבהמה ליכא כולל ה"א דלא חל קמ"ל בטריפה ג"כ חל, הגם דס"ל לתוס' דעל ח"ש יוכל איסור לחול וא"כ גם בטריפה איכא כולל מיגו דחל על אבר דמשהו בשר גידי' דמשום טריפה אין בו רק ח"ש, י"ל הא גופא רבותא דס"ל דעל ח"ש חל וגם דאמרינן מיגו דחל על דבר שאסור בלא"ה ועיין סברא זו בראש יוסף, וכל זה לא הוי ידענו בלא"ה כנ"ל וק"ל. חישב לאוכלה אבר אבר וכו' ראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל קושי' שהקשה לו רב א' בימי חורפו מאי מקשה ס"ס פסחים בסוגיא דחזקי' ור"א מהא דלא יושיט אמה"ח לב"נ דלמא ס"ל לר"נ דבריי' בהמה בחיי' לאברים עומדת והוכיח ע"כ דאמה"ח מותר בהנאה דאל"כ איך משכחת בתורה למען ינוח שורך לא תחרוש בשור וחמור הא אמה"ח אסור בהנאה וע"כ דמותר בהנאה, ותירץ לו דמנ"ל להוכיח לקולא דמותר בהנאה יוכיח מזה דמהני מחשבה ובאופן שחישב לאוכלה אז מותר לחרוש בו אלו דבריו זצ"ל וש"י. ולדידי י"ל דמ"ד דלאברים עומדת הגם שא"א לו לאוכלו צ"ל דס"ל דמ"מ יוכל להנות בו ועומד לחתוך להנאתו ואידך ס"ל אינה עומדת לחתוך משום הנאה לא יקלקל בהמתו ועכ"פ הך דס"ל לאברים עומדת היינו להנאה, ואי אמה"ח אסור בהנאה א"כ בוודאי לאו לאברים עומדת ולא מוכח מהא דלא תחרוש בשור כלום דוודאי לאו לאברים עומדת וא"ש, וק"ל. וכשאני לעצמי הי' נ"ל להקשות מש"ס שם דלמא הך תנא דברייתא ס"ל לאו לאברים עומדת ולפמ"ש אי אסור בהנאה לכ"ע לאו לאברי' עומד' רק הנכרי חישב עליה לאוכלה חי' ולפי דמבואר בש"ס ע"ז ז' ע"ב דהך דלא יושיט של נכרי עצמו הוא והוא חישב לאכלה חי' וישראל לא חישב ואיירי בציפור חי ולישראל מותר ואסור להושיט לנכרי היינו ליתן לתוך פיו או באופן שיודע בוודאי שלא ימות תחלה שרצונו עכשיו לאכול דווקא חי ולכן לא יושיט אבל מותר לכלבו וצ"ע, ויש ראי' מזה לשיטת רמב"ם שהארכנו כבר לעיל דס"ל בעוף ליכא אמה"ח לב"נ ושפיר מקשה כמובן ולאינך שיטות חולקי' על רמב"ם בהא צל"ע. דף ק"ג ע"א אמר אביי כגון שנטרפה עם יציאת רובו מר סבר לאברי' עומדת הקשה תוס' איך סובר ר"ל אם כרבנן או כר"י ועיין מהרש"א הקשה גם לר"י קשה, והי' נ"ל די"ל הא דאמרו רבנן כל שבשרו מותר היינו אם כבר הוא אסור משום איסור אחר כגון בטמאה שכבר הוא אסור משום טמאה קודם שבא איסור אמה"ח משא"כ כאן טריפה ואמה"ח באי' בב"א לא מקרי שבשרו אסור דהא כשבשרו אסור משום טריפה אז בא גם איסור אמה"ח כן י"ל לר"י דס"ל כרבנן רק לר"ל מקשה תוס' שפיר מאי צריך רבא לומר דר"ל ס"ל לאו לאברים עומדת יאמר דר"ל ס"ל ג"כ לאברים עומדת וס"ל כרבנן ול"ל כיון שבב"א בא לא מקרי כל שבשרו אסור וס"ל לרבנן גם בב"א מקרי בשרו אסור, שוב מצאתי כן בהגהת מהרש"א מבעל ברכת הזבח זצ"ל וכן מצאתי ראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל. והנה הקשה המהרש"א לתירץ תוס' דכל מין שבשרו אסור. למאי צריך לרבנן כלל דרשא למעט טמאה מאמה"ח הרי ר"ל ס"ל דגם בטריפה שאינו ממועט שאינו חל ונדחק מאוד, ונלפע"ד ליישב,