כתב סופר גיטין חולין רא

ומעתה א"ש דל"ק קושי' מהרש"א דהי' לרש"י לומר דטעם דברייתא דנקט פחות מכזית דאל"ה נבילה הוא תינח לר"ל דמחייב משום נבילה אבל איך יפרש ר"י הך ברייתא לכן הוצרך לומר משום בשמה"ח חייב דלבשר מ"מ עומדת ומיושב קושי' מהרש"א ומיושב ממילא קושי' תוס' דהא כל עצמינו לא צריכי' לחדש דלבשר עומד רק לר"י דס"ל דבהנאת גרונו תליא, ורש"י מפרש כן בפשיטות כיון דהלכתא כר"י, אבל לר"ל י"ל דס"ל דלאו לבשר עומדת ג"כ והך דפחות מכזית משום נבילה כקושי' מהרש"א הנ"ל וא"ש עיין היטב. ולבאר יותר באיזה דבר הפלוגתא דלר"י ע"כ לבשר עומדת מהכרח דפחות מכזית דנקט ולר"ל לא צריך אבל כיון דע"כ איכא סברא לר"י דלבשר עומד' לכ"ע, למה לר"ל לא נימא כך בלא הכרח, נ"ל הנה אין שום סברא לכאורה למה נימא לבשר עומדת ולא לאברים, ונ"ל הנה בטעמא דלאו לאברים עומדת כבר כתב בפלתי סי' א' והוא הפשוט דמהיכי תיתי יחתוך בר ישראל אבר מבהמתו שאסור לו מאחר שאסרה התורה ולכן לאו עומד' לכך עד שיחשב עלי' או יחתוך ממנה, ואומר בוודאי אי הי' ראוי עכ"פ למכור לנכרי הי' כ"ע מודי' דלאברים עומדת דהא יוכל לחתוך כדי למכור לנכרי כמה מוכרי' בשר לנכרי כמו לישראל וגם אם לעצמו אסור מ"מ למכור לנכרי יחתוך וכמה בהמות עומדת למוכרם לנכרי או ישראל, אלא באמת אמה"ח אסור גם לנכרי, והנה בשמה"ח שיטת רמב"ם דג"כ אסור לנכרי וכבר הקשה עליו הכ"מ הלכות מלכים בוודאי לר"ל מחד קרא נפיק עם אמה"ח כן בב"נ אבל לר"י דבשנה"ח נפקא מבשר בשדה טריפה א"כ בב"נ מנ"ל עיי"ש ובלח"מ, ולפ"ז י"ל דס"ל לרש"י באמת דלר"י בשונה"ח מותר לב"נ ולר"ל אסור ולכן לר"י לבשר עומדת דהי' יוכל לחתוך למכור לנכרי וזה החילוק שבין אבר לבשר דאמה"ח אין ראוי לב"נ ג"כ לכן לאו לאברים עומדת משא"כ בשמה"ח עומד למכור לב"נ אבל לר"ל דגם בשמה"ח לב"נ אסור א"כ אין לחלק בין אבר לבשר למ"ד לאו לאברים עומדת ה"ה לאו לבשר ולר"ל ל"צ לומר לבשר עומדת כמ"ש די"ל דפחות מכזית משום נבילה נקט, ולר"י דל"ל משום בשמה"ח לדידי' א"ש לחלק בין אבר לבשר כנ"ל והוא דבר ישר וטוב ומבואר הכל בעזה"י. והנה תוס' תירץ דלכן נקט פחות מכזית לרבותא ראבר"ש דאפי' בכ"ש מחייב, ועיין בת"ח שהקשה מאי שייכות הא דפחות מכשיעור לפלוגתיי' אטו בשיעורא פליגו אי לאברים ולאו לאברים עומדת פליגו, וגם נתקשה על הסיפא חנקה דברי הכל בכזית איך שייך ע"ז דברי הכל בכזית הלא לא פליגו בשיעורי', ועיין בראש יוסף מבאר דברי הת"ח דעל רש"י כ"ק כיון דגם ברישא איכא איסור לכ"ע בכזית ולרבי צריך כזית שיתחייב עכ"פ משום בשמה"ח ולראבר"ש גם בפחות מכזית חייב שייך שפיר ע"ז חנקתה דברי הכל בכזית דווקא חייב אבל לתוס' בגווני דרישא לא תליא כלל בשיעור דגם בכזית לרבי פטור מכלום ואיך שייך עלה סיפא דברי הכל בכזית, ולפע"ד ליישב קושי' ת"ח הנ"ל, הנה יש להקשות לשיטו' תוס' למ"ד לאברים עומדת מ"מ לאו לבשר עומד והוכיח כן מלקמן מדנקט בגווני דטריפה לר"י בלא"ה חייב ג' משום בשמה"ח ואמה"ח ע"כ לאו לבשר עומד, ונראה דס"ל לתוס' אם לאו לבשר עומד גם כשחותך אבר שיש בו כזית בשר כמו דאיירי לקמן ע"כ באבר כזה דבחלב איירי, מ"מ אי לאו לבשר עומד אינו חייב משום בשר דלאו לבשר עומד הגם שלאבר עומד ובאבר זה יש כזית בשר עיין, א"כ מנ"ל לרב דעכ"פ משהו גידי' ועצמות מצרפי' והיינו מדצריך תרתי קראי בשמה"ח ואמה"ח, י"ל דלכן אסור אמה"ח דאיסור זה מתחיל מחיים בלא מחשב כלל משא"כ בשמה"ח לאח"מ ואיכא נפקותא כדלקמן דלאבר עומד ובא בב"א עם חלב משא"כ בשמה"ח לא חל וגם לענין טריפה וכדומה, או בנוטל ציפור חי שיש בו כזית שאין חייב משום בשמה"ח דלאו לבשר עומד ועומד לאבר ומנ"ל לראבר"ש דס"ל לאברים עומדת דבמשהו בשר גידי' אסור אלא דל"ק דהרי תוס' דס"ל כן כבר כתבנו דס"ל דלא מהכרח דתרי קראי ס"ל לרב דמשהו בשר וגידי' אסור אלא מסברת חונק דברי' הוא ואי לאו אכילה ה"א משו"ה בכ"ש ומיעט קרא אכילה ועכ"פ במשהו גידי' מצרפי' וא"ש, ומעתה י"ל היינו דרבותא דראבר"ש דבמשהו חייב דה"א דווקא אי לאו לאברים עומדת אז חייב במשהו דמוכרח מתרתי קראי אמה"ח ובשמה"ח כמה צריך ע"כ למשהו בשר וגידי' אבל לראבר"ש דס"ל לאברים עומדת ולאו לבשר עומדת א"כ לא מוכח מקראי מידי כמ"ש ה"א דצריך כזית לכן נקט פחות מכזית לרבותא דראבר"ש דמ"מ לדידי' במשהו וטעמא משום דבריה הוא ומסברת חוץ ס"ל כן ומיושב קושי' ת"ח דשפיר שייך רבותא לפלוגתא דלאברי' עומדת וא"ש עיין, ומיושב ג"כ קושי' אחריתא איך