כתב סופר גיטין חולין כ

בסוגי' דרוב דחזקה זו לא מועלת דהוי חזקה שאינה מבוררת, ומוכח לקמן דאפי' לצירף בעלמא אינה מצטרפת דאל"כ הדרא קושי' תוס' מאי הוכיח מפרה ועדי' זוממי' דלמא משום דאיכא עכ"פ צירוף דחזקה שאינה מבוררת וע"כ דחזקה כזה אינה מן הנמנה לשום סברא, מ"מ י"ל דהר"י הלוי ל"ל כן אלא הגם דמודה דחזקה שאינה מבוררת אינה חזקה לסמוך עליה לבדה ככל חזקו' אבל עכ"פ אם יש לרוב ריעותא מחזק אותו חזקה זו, ולקושי' תוס' בסוגי' דרוב י"ל סובר דמאן דמוכיח מפרה וע"ז סובר טריפה חי' ומכ"ש לפמ"ש תוס' ריש הסוגי' שם דכל השקלא וטרי' לראחב"י אזיל והוא סובר טריפה חי', וי"ל דמודה הר"י הלוי דלאחר יב"ח יש להתיר בדיעבד כשלא נבדקה הריאה ואם כי לכתחלה צריכה בדיקה מטעם שכתב הרשב"א אח"כ משם ר"י דהוי כמעלים עין או משום פסידא. אבל בדיעבד בוודאי כשר, אלא דתוך יב"ח דליכא רק רוב בהמות כשרו' ואין כו חיזוק וסרכו' מצוי' הגם בעגלי' לא שכיח סרכא כבר כתב התב"ש (סי' כ"ט ס"ד) דאם מתחילי' לאכול מצוים סרכו' ובאלו מדינא להחמיר דיעבד, אלא דממילא כיון דלכתחלה צריך בדיקה גם אחר יב"ח, ואם יתירו בדיעבד יתירו גם תוך יב"ח אפי' בדיעבד ועיי' סברא זו בר"ן ביצה פ' אין צדין גבי ספק מוכן כיון דביו"ט אסור גם לאחרי' אם מוצאי יו"ט יתירו לאחרי' ולדידי' אסור יאמרו דגם ביו"ט לאחרים שרי כיון דאיסור איכא לדידי' גם במיו"ט ולאחרי' מ"מ שרי כן ביו"ט:

ועוד כה"ג בר"ן ע"ז (כ"ט ב') לענין סתם יינ' כיון דאסרו בשתי' הוצרכו לאסור גם בהנאה שלא יאמרו כמו דסתם יינם אסור בשתי' ומ"מ מותר בהנאה כן יין שנתנסך, ועיי' פ"י ר"פ לולב הגזול, וכן בבדיקת הריאה כיון דלכתחילה לעולם צריך בדיקה ובדיעבד מותר יאמרו גם בתוך יב"ח בדיעבד מותר ולכן הר"י הלוי לעולם אוסר לאכול הבשר בלא בדיק' הריאה, ולפ"ז א"ש דבחלב דאי אפשר בפרה אלא אחר יב"ח דאין חולבת אא"כ יולדת לכן לא אסרו דבחלב לעולם לא שייך איסור גמור, ובגדיי' ועיזי' ונולאי' דיולדו' תוך שנה באלו בלא"ה לא שכיח סרכו', ובדיק' הריאה באמת קיל בהו כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' ל"ט ס"ב בהגה) ואם אולי הר"י הלוי סובר דגם באלו חמירא בדיקת הריאה היינו אטו שחיטת פרו' גסות אבל בחלב לא שייך גזיר', ועוד כיון שאין חולבו' אא"כ יולדו' וטריפה אינה מוליד א"כ איכא חזקה ג"כ באלו, ומשו' מיעוט דחולבו' אע"פ שאינן יולדו, לא תקנו ולא גזרו כנ"ל ליישב עיי' בכ"ז וק"ל, ועיי' תשובו' ריבש סי' קס"ג מ"ש בזה. ועיי' בי"ד סי' נ' ובש"ך שם בענין יצא מחזקתה מחיי', ועיי' בתב"ש ובס' שב שמעתתא מהגאון קצה"ח, ועיי' קונטרס אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בסוגי' דאלמנת עיסה, ועיי' מ"ש לקמן פא"ט מ"ט ע"א בישוב הרמ"א סי' נו"ן עיי"ש. ע"ב התם הלכתא גמירא מסוטה שיטת תוס' כאן דבר"ה לעולם ספק טומאה טהור אפי' ליכא חזק' טהרה וספק טומא' ברה"י לעולם טמא ואין כן דעת תוס' סוטה (כ"ח ב' ד"ה ברשות) דסובר דבר"ה דווקא באיכא חזקת טהרה דאל"ה הוא ספק וחומר' רשו' היחיד הוא דספיקא וודאי טמא ומלקי' עלי' הבעל ואסור' לבועל וודאי, ועיי' רשב"א כאן ועי' בספר שב שמעתתא, והנה בש"ס נזיר (כ"ז א') מבואר דג' לא הוי רשו' היחיד דאינו דומה לסתירת סוטה, ועיי' רשב"א נדה ה' ע"ב דמחדש דנשי' אפי' מאה לא הוי רה"ר דלענין סתיר' אפי' מאה כחדא אסור להסתתר עם אש"א עיי"ש וכבר תפס עליו בסדרי טהרה בחידוד הלכה מש"ס נזיר הנ"ל דהו"ל לתרץ בשלש נשי' איירי דליכא רה"ר והניח בצ"ע, ולחומר הקושי' נלפע"ד ליישב דוודאי אי ילפי' ספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור מסוטה ואל"ה לא הוי ידעי' לה י"ל דווקא דומי' דסוטה דרה"ר היינו אנשים ודומי' דהתם בעינן ויותר לא ילפי' משם ולכן נשי' גם שהן הרבה לא ילפי' משם ואין לך בו אלא חדושו כן סברת הרשב"א בנדה, וי"ל לפי שסובר אביי כאן דספק טומאה ברה"ר לא ילפי' מסוטה אלא דינא הוא דספק טומאה ברה"י דטמא משם ילפי' וחידוש הוא אבל ברה"ר דין הוא שטהור ועיי' רשב"א כאן, א"כ י"ל איפכא כל שנוכל למעט בחידוש עדיף ונאמר דווקא שני' הוא רה"י וסתמא דסתירה ליתא רק בין בועל לנבעלת ואין אדם בבית הגם דדין סתירה גם בהרבה נשים מ"מ סתמא דמלתא בין שניהם הוא, אבל שלשה י"ל שפיר רה"ר הוא ולמעט בחידוש עדיף, והא"ש דסוגי' בנזיר נראה דסובר דרה"ר לא ילפי' מסוטה כמ"ש תוס' כאן ושפיר מקשה שלשה הוי רה"ר וסובר בפשיטא אפי' שלשה נשים, אבל הרשב"א בנדה תירץ שם לדינא כנ"ל ליישב עיי' וק"ל. דף יו"ד ע"א השוחט בסכין ונמצאת פגומה, צ"ל לשון ונמצאת משמע