כתב סופר גיטין חולין קצח

דכיון דאיסור אמה"ח הוא בהנאה א"א לחלקו ולומר בטמאה שהוא לנכרי רק באכילה ולא בהנאה, ואם נאמר כן גם למה נתקשה תוס' לעיל לר"ל דח"ש מותר איכא מי איכא מידי דמשום אמה"ח גם משהו בשר גידי' ועצמות אסור, והלא י"ל דבאמת גם לנכרי רק אבר כזית אסור והיינו דקתני במתני' דלוקין משום אמה"ח בעוף טמא כדלקמן ובמשהו בשר באמת אינו חייב משום מי איכא מידי וכו' וע"כ דא"א כומר שיהי' בטמאה נשתנה דינו לנכרי מבכל מקום וכן לענין הנאה כמ"ש וע"כ כשאסור בהנאה בטמאה גם לנכרי ליכא כלל איסור אמה"ח ונתרה בסיני לב"נ ג"כ כשמיעט אמה"ח לישראל בטמאה ניתר גם לנכרי משום מי איכא מידי, והא"ש דמקשה אי אמה"ח אסור בהנאה קשה מברייתא דבטמאה גם לנכרי שרי כנ"ל, אלא דלפ"ז הי' יוכל להקשות טפי ממתני' דטהרות דמוכח דאמה"ח נוהג לב"נ בטמאה וע"כ דאמה"ח מותר בהנאה לפמ"ש אלא דבמתני' אין מפורש כ"כ וכמו שנכתב לקמן אי"ה ועיין, שוב הראוני מ"ש בספר כנפי יונה בישוב קושי' זו ועיין עוד שם מ"ש על דינו של בעל אמונת שמואל לענין לפ"ע עיי"ש. דף ק"ב ע"א ור"י ל"ל קרא וכו יש לעיין י"ל דווקא בגה"נ דכאמר' ולא נשנית לר"י א"כ עתה לישראל אסור באיסור שכבר נצטווה שפיר איסור זה חומרא יש לו שהוא מקדמת דנא מקודם שנצטוו על הטמאים, אבל אמה"ח כאמר ונשנית ובסיני הי' ציווי מחדש ופני' חדשו' באו לכאן שלב"ב הי' ציווי בפ"ע ולעם ה' מצוה מאוחר' על אמה"ח מי הגיד לנו דר"י סובר בזה שנאמר שחמור איסורו מכח שגם ב"כ נצטוה בה ועיין פי' המשני' במשנה נוהג בטהורים שס"ל דגם לרבנן הי' אסור לבני יעקב אבל פליגי וס"ל שציווי זה שבתורה בסיני נאמר ואין אנו שומרי' המצוה בשביל שנאסר לבני יעקב וכמו מילה עיין בו בפנים נראה דס"ל כהאי דלר"י דמה שנאמר על כן לא יאכלו נצטוה אז ומכח זה אנו שומרי' עתה דבר זה הוי חומר שמכבר נאסר ולרבנן אין אנו שומרי' מצוה של בני יעקב ומחדש נצטווינו עליו אין לצרף זה החומר של בני יעקב וכן י"ל החילוק לר"י בין גה"נ לאמה"ח וכמ"ש וצ"ע. וע"פ סברא זו י"כ הא דנתקשה בראש יוסף לר"א דמצריך היקש לדם א"כ מנ"ל דאמה"ח נאמר' ונשנית דלב"נ ג"כ נאסר דלמא נשנית משום דבר שנחדש בה להקיש דיהי' נוהג בטמאה ג"כ עיין בו שהניח בצ"ע, ולהנ"ל י"ל דס"ל לר"א אם לא הי' נשנית שנית בסיני והי' הציווי רק לישראל ככל נאמר' ולא נשנית א"כ הי' חומר כמו גה"נ לר"י שאנו שומרי' עתה מה שכבר נצטווינו עליה מעצמינו בלי דרש היינו אומרי' דחל אמה"ח על טמאה, אבל מאחר שנשנית בסיני ופנים חדשות בא לכאן ואנו שומרי' המצוה משום שבסיני נאמר שוב אין בו חומר משום שכבר נאסר לב"נ כמובן לכן צריך היקש לדם שיהי' נוהג בטמאה כנ"ל וק"ל, ר' מאיר אומר אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד הנה בשמה"ח לא נזכר בר"מ ותלי' לכאורה ג"כ בפלוגתא דר"י ור"ל דלר"י דנפקא לבשמה"ח מבשר בשדה טריפה אין ממועט בשמה"ח רק אמה"ח אבל לר"ל דמחד קרא נפקא שניהם ממועטי' והוא פשוט וכן מצאתי שכתב אאמ"ו זצ"ל בפשיטות בחידושיו, אלא דבאמת לא כראה כן מתוס' לעיל כ"ג שנתקשה לר"מ הוי מי איכא מידי דאין נוהג בעוף ובחי' ובב"נ נוהג, ואי ס"ל בשמה"ח נוהג א"כ ליכא מי איכא מידי חוץ ממשהו בשר גידי' לר"ל דח"ש מותר וזה קשה גם לתירץ תוס' דתירץ משום וזבחת וקשה גם מטמאה לרבנן ולר"ל הניח בקושי', ולר"י הא ל"ק דמשום בשמה"ח איכא לר"מ נראה מזה דס"ל דגם בשמה"ח ליכא לר"מ עיין, ובאמת צ"ע לר"י דבשמה"ח מבשר בשדה טריפה מנ"ל למעט עוף וחי' אדרבא כמו שטריפה אית בהו כן בשמה"ח דהכל חד וצל"ע. ודע די"ל לר"מ דדרש וזבחת מבקרך וצאנך לדווקא בקר וצאן ודריש לאחריו למעט אמה"ח מעוף וחי' א"כ לדידי' בעוף ליכא בוודאי עשה וזבחת ועיין פמ"ג בפתיחה להלכות שחיטה שמסופק אי בעוף ג"כ איכא עשה וזבחת כיון דרק בקר וצאן כתיב, ולר"מ נ"ל דפשוט דאינו. רמי רישא אסיפא ומשני נדחק רש"י איך הבין להסיפא עצמו, ועיין ת"ח, דבר נכון, ולפע"ד כראה דלכאורה צ"ל איך פשיטא לש"ס מדקתני ואין שחיטה מטהרתה, ע"כ לענין אמה"ח לב"נ וכתב רש"י דאי לטהר מידי נבילה הלא אין נבילה חל על טמאה כדלעיל, מי הגיד לנו דמתני' כר"י בזה דל"ל אחע"א דלמא אחע"א ס"ל למתני' וליישב נ"ל דס"ל לרב שיזבי ור"מ בפ' דרבנן דס"ל דאינו נוהג בטמאה ממשמעות דלא תאכל הנפש כל שבשרו ולא דרשו ביותר היקש לדם שע"כ צריך לדורשו דמיותר, ולמה ממעטי' ממשמעות בעלמא ע"כ דס"ל אין אחע"א בכ"מ ולכן דחוק להוא