כתב סופר גיטין חולין קצז

דהוי צריך לאכול כולו כן לר"ש גם דכתיב אכילה כנ"ל ועיין לעיל ביתר ביאור, ונ"ל מעתה דרש"י ס"ל לר"ש כן, וכי כן הוי גה"נ קל לר"ש נגד עולה דבאם גה"נ כמה זיתים צריך שיאכל כולו שיתחייב משום גיד ומשום עולה ושור הנסקל חייב בכ"ש לר"ש דכ"ש למלקות, וא"כ הוי עולה ושור הנסקל חמור על גיד לר"ש הגם שגם גיד אסור בהנאה וא"ש דכתב רש"י דהי' יוכל לומר ר"ש הוא רק משום דביוה"כ ס"ל גם חמור על קל אינו חל ונבילה אין חל על גיד דנבילה קל בצד שמותר בהנאה וחמור בצד ולא חל משא"כ עולה ושור הנסקל הגם דלפמ"ש י"ל יוה"כ קל לי' לר"ש נגד נבילה דיוה"כ בכותבת גם לדידי' ונבילה בכ"ש, י"ל זה לא הוי קל דביוה"כ לאו באכילה תלי' רק ביתובי דעתי' שיהי' מעונה והשיעור בכותב' כדאמרו בפחות לא מיתבא אפי' פורתא אבל נבילה וכל איסורים אכילה דדהו אסור וגם כ"ש אכילה היא ואין הענינים דומי' שנאמר שזה קל בשיעור וזה חמור בשיעור, אבל בנבילה וגיד א"ש מה שכתבתי דלר"ש הוי גיד קל בשיעור נגד עולה ושוה"נ וא"ש עיין, ועיין ריטב"א קידושין אריכת דברים בעניני דאחע"א ובענין שיעורא דיוה"כ ונבילה עיי"ש ותמצא נחת כי המה קלורי' לעיני'. ע"ב ת"ר אמה"ח נוהג בבהמה וכו' ונוהג בטמאה וכו' הנה בשר מה"ח לא נזכר בפלוגתא זו והנה לר"י לקמן דאית לי' קרא מיוחד לבשר מה"ח א"כ לר"י דלא צריך דרשא דיהי' אמה"ח נוהג בטמאה כן בשמה"ח נוהג לדידי' בטמאה, ולר"א דצריך כל שדמו אסור, א"כ בשמה"ח מנ"ל דיהי' נוהג בטמאה, ולרבנן דצריכי' מיעוט דאמה"ח אין נוהג בטמאה א"כ בשמה"ח דליכא מיעוט י"ל דנוהג, והיינו לפי שיטת רמב"ם דגם לר' יוחנן בשמה"ח גם לב"נ אסור וא"כ דומה לאמה"ח שחל על טמאה, ולר"ל דאמה"ח ובשמה"ח מחד קרא נפקא א"כ ממעט בשמה"ח ג"כ לרבנן ולר"א מרבי' וצל"ע למה לא פליגו ג"כ לענין בשמה"ח לר"ל, וגם לר"י הי' להם לר"א ור' יודא ורבנן לאפלוגי דלר"א לא חל ולר"י ולרבנן חל על טמאה, וגם לדינא צריך עיון כיון דפסקינן כרבנן דאמה"ח אינו נוהג בטמאה בשמה"ח מה דינו ובאמת ליכא נפקותא לכאורה לדידן וכבר הקשו על הטור למאי כתב באמה"ח שאינו נוהג בטמאה ועיין אחרונים, ורמב"ם וטור סי' ס"ב לא כתבו כלום מבשמה"ח אם נוהג בטמאה ולפמ"ש לדידן נוהג בטמאה ולפי הנפקותות שכתבו האחרונים גם בזה יש נפקותא וצ"ע שלא העיר אדם בזה ולא חלי ולא הרגיש, ואפשר כיון דנפיק מבשר בשדה טריפה לא תאכלו ורמב"ם מסביר דגם זה טריפה דמה לי נטרפה כל הבהמה ומה לי מקצתה א"כ י"ל כיון שטרפה אינו בטמאה גם בשמה"ח שהוא משום טריפה לדידן ג"כ אינו בטמאה לכ"ע בין לר"י ור"א ורבנן אבל בב"נ בוודאי איתא דנפיק מקרא אחרינא ולדידי' לאו משום טריפה אתינן עלה כנ"ל ועדיין צ"ע לדינא. וחכמים אומרים אין נוהג אלא בטהורים, וכן פסקי' להלכה, ועיין פלתי סי' כ"ז וכן בסי' ס"ב שהקשה מש"ס פסחים סוגיא דחזקי' ור"א דמקשה והרי אמה"ח ותנן לא יושיט אמה"ח לב"נ וכו' והקשה דלמא ר"נ דברייתא ס"ל כרבנן דלישראל אין אמה"ח בטמאה ולב"נ לכ"ע איכא כדלקמן ושפיר משום הנא' ישראל ליכא איסור רק משום לפני עוור עיי"ש סי' כ"ז תירץ נכון וישר, ובילדותי אמרתי בישובו דהנה להנראה בפסחים שם היקש זה מיותר דמקשה שם ולחזקי' למאי צריך היקש לדם עיי"ש, וצ"ל רבנן דכאן דלא דרשו כל שדמו אסור למאי צריכי' היקש לדם צ"ל או להיתר אמה"ח בהנאה ולחזקי' מקישי' דם לאמה"ח, ולפ"ז א"ש כדמקשה שם מברייתא דלא יושיט הי' יוכל לתרץ רבנן הוא דס"ל דאין נוהג בטמאה, אלא לפי"ז למאי מצריכי' היקש אמה"ח לדם צ"ל להיתר הנאה וא"כ מתרץ מיד דלכן מותר בהנאה דמקיש אמה"ח לדם ול"צ לומר רבנן היא ואיירי בטמאה וא"ש והוא נכון ופשוט, ואאמ"ו מאוה"ג זצ"ל מביא דבר זה בשמי בחידושיו לחולין וקלסהו. ואולי י"ל עוד דלרבנן דדרשו כל שבשרו מותר ממשמעות לא תאכל הנפש עם הבשר כל שבשרו מותר וי"ל אם יש איסור הנאה באמה"ח דאכילה מתפרש ג"כ להנאה א"כ לא ממעטי' רק דאין בו איסור אכילת אמה"ח כיון שיש בו איסור אכילה משום טמאה אבל במה שמותר משום טמאה והיינו הנאה יש בו משום אמה"ח וא"כ ל"ק קושי' הנ"ל כמובן ויש לפקפק, ועוד י"ל לפמ"ש תוס' לעיל ל"ב דלכן לא שייך מי איכא מידי כיון דעכ"פ לישראל אסור משום טמאה, והנה אם אסור בהנאה שפיר איכא מי איכא מידי בהנאה דלישראל שרי להשליך לכלבו ודוחק כיון שעכ"פ אסור באכילה לא שייך מי איכא מידי, וזה בוודאי אין לומר דיהי' שרי בהנאה לנכרי ואסור באכילה