כתב סופר גיטין חולין קצה

והנה נראה בכל הסוגיא דרש"י ס"ל דגם חמור בעונש מקרי מוסיף דכן כתב לקמן דשבת הוי מוסיף נגד יוה"כ דעונשו חמור וכן מוכח מדכתב דלא יוכל לומר ר"ש הוא דס"ל גם דיה"כ חמור הוא מ"מ אינו חל ואי ס"ל הנא' דווקא מוסיף א"כ י"ל במוסיף מודה ר"ש וע"כ דס"ל דמוסיף דהנאה וחומר עונש הכל מוסיף מקרי אלא דהנאה הוא מוסיף וחייל על אכילה משום מגו וחומר עונש הוא מוסיף חומרא וענין א' הם לרש"י כצ"ל ורמב"ם בפי' המשניות בכריתות בנקודה נפלאה ס"ל ג"כ דהנאה מוסיף הוא בהקדש וכדומה אבל בב"ח לא, דס"ל דבב"ח הנאה תליא באכילה ואי לאו אכילה ליכא הנאה וא"א להתחיל ולומר מיגו דחייל הנאה דע"ז אנו דנים אם ליכא אכילה ליכא הנאה ואין התחלת איסור הנאה רק ע"י איסור אכילה משא"כ בהקדש גם כשנאמר דלא חל לענין אכילה מ"מ יהי' אסור בהנאה משום הקדש אמרינן כיון ששם הקדש חל לענין הנאה שוב מיגו דהנאה חל נמי שם הקדש על אכילה עיין בו וזה הסברתי ובשאר איסורים חוץ מהקדש דנכלל הנאה בכלל לא יאכל לא ברור לי אם ס"ל הרמב"ם דכבב"ח יחשב דתליא הנאה באכילה או ס"ל דווקא בב"ח כן ויותר נראה דכל איסורי' כבב"ח ודווקא הקדש כיון שלא כזכר אכילה ואכילה והנאה כ"א דבר בפ"ע ולא נכלל ונתלה איסור הנאה באכילה, ובשור הנסקל אי ילפינן איסור הנאתו מבעל השור נקי א"כ הנאה בפ"ע היא לא תליא באכילה הוי שפיר מוסיף ועיין. ועיין צל"ח פסחים ריש סוגיא דהואיל דפשיטא לי' דגם לתוס' דהנאה לאו מוסיף הוא רק חמור והיינו דהיכא דאיכא כולל ומאן דל"ל כולל בקל מחשיב הנאה שיהי' חמור והנאה בלא כולל לא מעלה הנאה לאכילה שיחול מ"מ פשיטא לצל"ח דעכ"פ הנאה חל לעצמה ואסור בהנאה ובאופן טבל שנתחמץ שלא חל עליו חמץ באכילה מ"מ אסור עכ"פ בהנאה עיי"ש היטב, ולפע"ד יש לעיין בסוגיא דכאן דלפי שחקר המל"מ הלכות יסודי התורה דבמקום דאיכא מלקות בהנאה אם אוכל יתחייב שתים משום הנאה ואכילה וכתב דלא חייב רק א' כיון דהוי כמו שאמרה תורה לא תהני לא ע"י אכילה ולא ע"י ד"א עיי"ש, וי"ל דכ"ז באיסור א' לא יתחייב תרתי כשאוכלו משום הנאתו ואכילתו, אבל באופן דאוכל ג"ה של עולה גם אם עולה לא חל על גיד מ"מ יתחייב תרתי משום אכילת הגיד ומשום הנאת עולה דעכ"פ בהנאה אסור משום עולה ויתחייב תרתי, וגם בשור הנסקל אם נפקא הנאתו מבעל השור נקי י"ל דגם בהנאתו מלקין כמו בקדשים וכ"כ בראש יוסף והוא פשוט, וא"כ יתחייב בשור הנסקל תרתי גם אם לא חל על גיד וכי כן לא שייך ומודי' חכמי' לר"מ דאין זה ענין לפלוגתי' בגה"נ של נבילה אם איסור חע"א כמובן וגם קשה מאי דקאמר מאן האי תנא דבאיסור חמור אחע"א אית לי' הלא לא מוכח כאן דס"ל דאית לי' בחמור אחע"א דלא צריך לי' כלל רק חייב משום הנאה וכהנ"ל, וגם אם נאמר באפשר דגם בזה אמרינן דלא יתחייב על אכילה שתים משום הנאה ואכילה כמ"ש המל"מ באיסור אחד כן בשני איסורי' משני שמות, מ"מ יש להקשות לר"ל דס"ל הנאת מעיו בעינן ופשיטא לי' דמ"מ באיסור הנאה מודה דחייב על גרונו דהא עכ"פ הי' לו הנאה ממנו ולא גרע מאם הריח בה או הנאה אחרת כדומה וגם לר"ל חייב וכי כן חייב שפיר שתים מיד כשמביאו לפיו בגרונו חייב משום נהנה של קדשים או שור הנסקל וכשיורד למעיו יתחייב משום גיד ולא שייך לר"ל ומודים חכמים שאין זה ענין לפלוגתא דגה"נ של נבילה כמ"ש ועיין בכ"ז. ואולי י"ל לפמ"ש האחרונים לרמב"ם דגם דאין בגידין בנ"ט מ"מ חייב משום נבילה משום אחשבי' ובטמאה ליכא איסור טומאה כיון דאיסור גיד ליכא גם טמאה ליכא ובפלתי מסביר דהוי סתירה אם לענין גיד יהי' מחשב אוכל ולא לענין נבילה, וי"ל באפשר דכ"ז שאינו מתחייב משום גיד גם משום הקדש ושוה"נ ליכא וי"ל ס"ל לרבנן דר"מ אין בגידין בנ"ט ומ"מ ס"ל דחייב משום עולה משום אחשבי' ודווקא כשאוכל הגיד ויתחייב משום גיד וכי כן לא קשה לחייב בתרתי לר"ל משום הנאה דכיון דבגרון ליכא איסור דגיד גם קדשים ליכא דאין בו בנ"ט. ולפ"ז הי' מכ"ז ראי' לסברת דאחשבי', ויש לפקפק שאין דומה לטמאה דאמרינן כיון שאין בו איסור גיד גם טמאה ליכא דלא אחשבי' כיון שאין בטמאה שם מאכל כלל אבל בגיד של עולה דאיכא עליו שם איסור גיד גם כ"ז שלא אוכלו מ"מ חייב משום עולה כיון דאחשבי' לגיד לאוכל ויתחייב כשיאכל ויש לעיין והנה צ"ל מי הכריח רש"י לפרש דהנאה הוי מוסיף וצ"ל דגם חומר עונש הוי מוסיף דהא מדמי הא דטמא שאכל קודש להך וכקושי' תוס' ולרש"י