כתב סופר גיטין חולין קצד

וכדומה, אבל לעצמו ס"ל כר"מ דחלב שליל אסור שפיר יש למילף מדחל על נבילה ה"ה לכל איסורי', ורב י"ל דס"ל כר"י דחלב שליל מותר, או דס"ל כמ"ד לר"י דתלש חלב מותר וליכא הותר מכללו ומ"מ ס"ל לר"י דנבילה לא חל וע"כ דס"ל שאני חלב דגלי קרא ופסק כוותי' ומיושב קושי' מהרש"ל כנ"ל ועיין, עיין נוב"י קמא חאו"ח סי' ל"ו ובנב"י תניינא חיו"ד סי' י"ג אי נבילה חל על טריפה עיי"ש ובהג"ה מ"ש במהרש"ל ומהרש"א כאן ועיין מ"ש בעני' לעיל כ"ב ע"ב וקיימתי מעצמי היפך הנוב"י דנבילה על טריפה וודאי לא דטריפה יש לו חומר של נבילה שחל על טריפה כמוהו ואז גם נבילה או טריפה על כל חל אבל זה ע"ז לא. דיקא נמי דקתני אמר ר"י וכו' בת"ח הקשה לפמ"ש תוס' דע"כ בה"א דסבר טעמא דר"י דאחע"א בכ"מ עכצ"ל הא דאמר והלא מבני יעקב נאסר היינו דטעמא דת"ק משום כל שבשרו מותר ור"י אמר. דלא הותר מה שכבר נאסר וא"כ כן נאמר באמת ואיך אמר דיקא נמי עיין בו שנדחק ונלפע"ד ליישב, הנה י"ל דסברת תוס' דאמר ר"י והלא מבני יעקב נאסר ושוב אחר מתן תורה לא יותר מה שכבר נאסר ולבני יעקב נאסר גיד של טמאה סברא זו כעין מי איכא מידי, דמתחלה קודם מתן הי' אסור ועתה יצא קולא בסיני להתיר, וכי כן לפמ"ש תוס' לעיל ל"ב ע"א דבטמאה דאמה"ח לישראל שרי ולנכרי אסור לא שייך מי איכא מידי דעכ"פ איכא איסור טמאה וכי כן גם כאן לר"י דס"ל דיש בגידין בנ"ט ואיכא איסור טומאה בגיד א"כ לא אמר מידי מבני יעקב נאסר גם עתה איכא איסור טומאה על גיד, אלא די"ל דלרבנן השיב זה הגם דגם ת"ק רבנן דידי' ס"ל ג"כ דיש בגידין בנ"ט כי כן סתם לעיל במתני' דירך וכמו דהוכיח ש"ס רפג"ה, אבל י"ל לרבנן דס"ל אכלו כולו ואין בו כזית חייב משום בריה, א"כ איכא היתר לאחר מתן תורה דתחלה הי' גיד פחות מכזית ג"כ אסור ועכשיו פחות מכזית אי אין בו רק איסור טומאה באין בו רק פחות מכזית מותר לאוכלו כולו ואמר ר"י שפיר לרבנן דידי', הגם דלשיטתי' אין זה דחי' דהא הוא ס"ל אוכלו ואין בו כזית פטור, י"ל הוא לדנפשי' בלא"ה ל"ל סברת כל שבשרו מותר, ולחכמים דאית לי' השיב איך אפשר שתאמרו כן לשיטתייכו הלא מבני יעקב נאסר ויצא קולא לאחר מתן תורה כמ"ש, אלא לפמ"ש תוס' שם ל"ג דלר"י דח"ש אסור הגם דלנכרי במשהו בשר גידין ועצמות חייב ולישראל רק איסורא דח"ש מ"מ לא שייך מי איכא מידי עיי"ש, וא"כ גם לרבנן אין משיב ר"י כלום דגם עתה איכא איסור טומאה ואפי' באין בו כזית עכ"פ ח"ש אסור, אלא די"ל דש"ס לכן לא הקשה בס"ד דר"י ס"ל אחע"א ממתניתין עצמו והביא ממרחק דל"ל אחע"א, דממתניתין דכאן מדאמר והלא מבני יעקב נאסר לא הי' קשה לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת הי' אפשר לומר דר"י אמר כן דלא שייך מי שבשרו מותר דיהי' לרבנן עתה קולא דבאוכלו פחות מכזית מותר, ולר"י לא ניחא, אבל ס"ס רצה להקשות גם לר"ל לכן מקשה מדר"י ל"ל אחע"א ולכן כדמתרץ דמשום דנוהג בב"נ חל משום חומר אמר דיקא נמי היינו לפי דפסקינן כר"י דח"ש אסור מוכח ממתניתין דע"כ ר"י ס"ל דחומר הוא מדאמר מבני יעקב דא"א לפרשו לר"י בענין אחר וכמ"ש עיין וק"ל. דף ק"א ע"א האוכל ג"ה של נבילה וכו' ומודי' חכמים לר"מ, יש לעיין אולי גם ר"מ לא סובר דנבילה חל על גיד רק משום דגילתה תורה יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב כן חל על גיד ועיין לקמן ק"ב ע"א, ולפמ"ש לעיל דר"י לשיטתו אזיל לדידי' חלב שליל מותר א"כ חלב הותר מכללו בבהמה לכן לא יליף מדחלה נבילה על חלב דחל על שארי איסורים וא"כ י"ל ר"מ לשיטתו דחלב שליל אסור יליף שפיר דחל נבילה על חלב ה"ה על כל איסורי' וסובר דחל על גיד, אבל עולה ושור הנסקל אולי י"ל ג"כ דלא חל על גיד, ולא שייך ומודי' כי מדברי ר"מ דאמר דנבילה חל לא נשמע דכ"ש דס"ל דעולה ושה"נ חלי' כמ"ש וצ"ע. ומודי' חכמים בעולה ושה"נ וכו' הנה שיטת רש"י דהנאה הוא מוסיף ותוס' ס"ל דהנאה רק חמור הוא ונראה דס"ל דגם בהקדש דמלקין על הנאה לכו"ע דאפי' לרמב"ם דאין מלקין על הנאה אבל בהקדש מודה דלא כתיב אכילה מ"מ ס"ל לתוס' דלא הוי מוסיף רק חמור דהא כתב מהא דאמרו בפ' אמרו לו אקדשי וכו' דלאו מוסיף קאמר נראה דגם בהקדש ס"ל דאינו מוסיף ודלא כראש יוסף שכתב דתוס' דווקא משום שור הנסקל כתב דהנאה לאו מוסיף דס"ל דאין מלקין על הנאה ולכן אינו מוסיף דלא שייך מיגו דחייל הנאה כיון דאין בו מלקות וכסברת הלח"מ אבל בהקדש מודה דהוי מוסיף ובמח"כ העלי' עין מזה ועיין.